יד מלאכי/כללי התלמוד/לט
|
< הקודם · הבא > |
אין הלכה כתלמיד במקום הרב
אמרינן אף כשהתלמידים הם רבים נגד רבם. כן למדתי מדברי הרמב"ן במלחמותיו ס"פ גיד הנשה לדעת הרי"ף ז"ל. הילך לשונו ואע"ג דרב ורבי יוחנן תרוייהו אית להו רואין כיון דחזקיהו רבייהו הוה, כוותיה קי"ל ע"כ. וכן מצאתי עוד להרב המגיד פח"י מהל' שבת הל' כ"ג, שכתב ופסק כרבה להחמיר משום דאביי ורבא תלמידייהו הוו. הרי דאף שהתלמידים הם שנים דעת הרי"ף והרמב"ם לפסוק כרבם. וכ"כ בפשיטות הרב"ח בי"ד סי' רי"ו סו"ס ל"א ע"ש. וכן יש ללמוד עוד כן ממ"ש הרי"ף והרא"ש סוף פרק מי שמת דהלכתא כבר קפרא נגד ר"א ור' יוחנן משום דרביה דר' יוחנן הוה. אלא דיש לדחות דההיא שאני, דכיון דר"א פליג אר"י אף דתרוייהו בכולל פליגי אבר קפרא לא מקרי תרי לגבי חד, וכמו שהוכחתי באות הכף גבי אימתי ובמה מדברי הרי"ף גופיה ושאר רבואתא קחנו משם.
ולכאורה איכא למידק על זה דאשכחנא להרי"ף בפרק הזורק גבי ספינה, שכתב דהלכה כרב חסדא ורבה בר רב הונא נגד רב הונא משום דהוה ליה רב הונא חד לגבי תרי ואין דבריו של אחד במקום שנים. הרי שפסק כרב חסדא תלמידו וכרבה בנו נגד ר' הונא, ומסתמא רבה בנו קבל מאביו ותלמידו נמי היה. וכמ"ש התוס' והרא"ש סוף פרק ערבי פסחים ק"ח א' דסתם אב מלמד לבנו תורה יע"ש, וסעד נמי בפ"ק דסנהדרין ה' א' רבה בר רב הונא כי הוה מנצי בהדי דבי ריש גלותא אמר, לאו מינייהו נקיטנ' רשותא נקיטנא רשותא מאבא מארי, ואבא מארי מרב, ורב מרבי חייא ור' חייא מרבי עד כאן. והנה כי היכא דבכולהו אינך הם תלמידים דנקטו רשותא מרבייהו, הכי נמי אית לן למימר מסתמא ברבה בר רב הונא דנקטיה מאבוה דרביה הוה, וכן מצאתי בהדיא להראב"ד ז"ל בהשגותיו לפתיחת החיבור שעל מ"ש הרמב"ם שם ומכלל החכמים שקבלו מרב הונא ומרב יהודה רבה ורב יוסף כתב הוא ז"ל א"א רב חסדא ורבה בר רב הונא, וגם מרן הודה לו בזה אלא שהשיב שלא מנה אלא קצתם, וכן היא בקבלת הראב"ד. הא קמן שדעת הרי"ף ז"ל לפסוק כרבים אף בשני תלמידים כנגד רבם הפך דברי הרמב"ן. והכי נמי תקשי להרב המגיד ז"ל דבפרק י"ד מהלכות שבת הלכה ה' פסק הר"ם בההיא דספינה כרב חסדא ורבה בר רב הונא. וכתב שם הרב המגיד גופיה, שטעמו כטעם בעל ההלכות דאין דבריו של אחד במקום שנים. וכ"כ הרא"ש שם בפ' הזורק. ואולי אפשר לומר דס"ל להרי"ף והרמב"ם והרא"ש דרב הונא לא הוה רבו של רבה בנו, אלא גם הוא תלמיד רב הוה. מדקאמר בפ' אלו טריפות נג. אמר רבה בר רב הונא אמר רב. וכן ביבמות כ"ו ב' וביצה כ"ה א' ובעירובין פ"ה ב' ובפסחים ט"ל א'. ואף שרב חסדא תלמיד גמור דרב הונא היה, מ"מ כיון דאיכא אחר שאינו תלמיד, דפליג גם הוא ארב הונא, לית הלכתא כרב הונא, דאין דבריו של אחד במקום שנים. וכדמוכח בהדיא בפ"ק דנדה י' ב' גבי חזקיה ור' יוחנן. וכן בפ"ב דחולין ל"ו א' גבי ר' ורבי חייא יע"ש.
וכן כתב הכ"מ בפ"א מה' מילה הל' ז' ועיין עוד בפ"ז מהלכות מעשר שני הלכה י"ט וברפ"ד מהלכות מלוה ולוה. ומצאת כי תדרשנו. גם מדברי הרשב"א בתשובתיו ס"ס תס"ד מוכח בבירור שדעתו ז"ל כדעת הרמב"ן וה"ה דאף כשהתלמידים הם רבים כנגד הרב אמרינן אין הלכה כתלמיד במקום הרב מדכתב בזה הלשון. ועוד דר' יונה ורבי יוסי תלמידי ר' יוחנן הוו ולית הלכתא כוותייהו לגבי ר' יוחנן.
אך מדברי הרא"ש המובאים שם ובתשובותיו כלל ב' סי' י"ד משמע דאית ליה דהלכה כרבים לגבי יחיד אע"ג דהיחיד הוא רבם של הרבים. וכמ"ש בשיירי כנה"ג בכללי התלמוד כלל מ"ח. ולפי זה על כרחנו לומר דמ"ש הרא"ש בפ' ר"א דמילה סי' ה' ואילו נחלקו רבה ורב יוסף על רב יהודה, היה הלכה כרב יהודה שהיה רבן של רבה ורב יוסף. ר"ל או רבה או רב יוסף, דאי תרוייהו פליגי על רבן הא כתבינן בשמיה דרבים הוו והלכה כמותן. וכן כתב מוהר"ש אלגאזי בס' יבין שמועה סוף כלל רע"ג, כי היכי דלא לפלוג אראבי"ה דסבר דכשהתלמידים הם שנים נגד רבן דהלכה כמותן, והכרח דילן עדיף. ומכאן אתה למד דאישתמיט מינה ומן הכנה"ג דעת הרמב"ן והמ"מ הנ"ל מדלא הזכירום, והוא פלא.