קרן אורה/זבחים/קיט/א

קרן אורה זבחים קיט א

דף קי"ט ע"א

גמרא אמר ליה ר"ל לר' יוחנן מעשר נמי ליתני ורש"י ז"ל גרס אי הכי מעשר נמי כו' כיון דהותר הבמה ונסתלק קדושת שילה לגמרי מ"ט לא נאכל שם בנוב וגבעון ואין זה מובן דכש"כ אי לא הותרו הבמות דהוי קש' אמאי נאכל מ"ש בכל ערי ישראל כי היכי דבזמה"ז אינו נאכל בכל גבול ישראל אבל בש"ס לפנינו לא גרסי' אי הכי אלא פריך אמאי לא יעלה מע"ש לנוב וגבעון כיון דמקום שכינ' הוא כמש"נ ואכלתם כו' לפני ה' כו' נהי דקדשים קלים נאכלין בכל מקום היינו משום דהיתר במה הוא ויכול להקריב בכל מקום נדר ונדבה שלו ולהכי אוכל ג"כ בכל מקום אבל מע"ש דחובה ניתי להתם ומסיק דמתני' אליבא דר"ש דאמר חובות שאין קבוע להם זמן הכא והכא לא קרב ומעשר בהמ' לא קרב בנוב וגבעון ואיתקש מעשר דגן למעשר בהמ' דא"צ להביאו שמה אבל לר"י באמת מביא שמה מעשר בהמ' ומעשר דגן וכדתניא רב יוסף שלש בירות הן כו' הוא תני לה כו' לאכילת מע"ש ואליבא דר' יהוד' ולא נתבאר לר' יהוד' שיעור מקום האכילה בבמה דהא לא מצינו שהעיר עצמה נתקדשה לאכילת מע"ש. ונרא' דשיעור האכיל' הוא בכל הרואה וכבר הבאתי לעיל דברי התוספתא פ' בתרא דתנ' התם דר' יהודא ור"ש דתרווייהו ס"ל דבין בגלגל בין בנוב וגבעון קדשים קלים ג"כ נאכלים בכל הרוא' ולא משמע הכי בתלמודין דמוקי למתני' דתנן קדשים קלים ומע"ש בכל ערי ישראל ואולי יש לומר דהא דתנן קדשים קלים בכל ערי ישראל היינו אלו שהקריבן בבמה בכל מקום שהוא רוצה והא דאמר ר"ש בתוספת' דנאכל בכל הרוא' היינו אלו שהקריבן בבמה גדול' ואשכחן לר"ש ג"כ קדשים קלים שאין קריבין אלא בבמה הגדול' כגון שלמי חגיג' דהוי חובה הקבוע לה זמן דקרב גם לר"ש וכמו שיתבאר ובהא קאמר דנאכל בכל הרוא' ומ"מ הדבר פלאי שלא הובא דיעה זו בתלמודין אבל מע"ש דאיתקיש למעשר בהמ' אין צריך להביאו לשם לר"ש ונאכל בכל ערי ישראל:

והתוס' ז"ל דקדקו כיון דאיתקש למעשר בהמ' אמאי נאכל בערי ישראל לא יהא נאכל כלל אלא בפדיון כמו מעשר בהמ' ע"י מום ולא הבנתי דמה יועיל הפדיון דבשלמא בשע' שמצוה לאוכלו במקום קדוש כמו שילה ובית עולמים אמרה תור' דאם אינו רוצה להעלות הפירות יש לו תקנה בפדיון ויעלה הדמי' לשם אבל בשעה דליכא מצוה להעלותו מאי נפ"מ בפדיון דהיכן יאכל הפדיון אם לא ג"כ בכל ערי ישראל ובאמת צ"ע איזה קדוש' כלל יש במעש' הזה כיון דנאכל בכ"מ ומה ענין הפרשתו כלל כיון דהבעה"ב אוכלו מיד וצ"ל דקדושתו הוא שאסור לאוכלו בטומא' גם באנינות ומ"מ מספקא לי במעשר זה אי שייך פלוגתא דממון גבוה או הדיוט הוא כיון דא"צ פדיון אע"ג דפלוגתייהו במעשר שני בירושלי' כדאיתא בסוף חלק דמותר לאוכלו ואפ"ה ס"ל לר"מ דממון גבוה הוא י"ל דווקא כה"ג דקדוש הוא לאוכלו בירושלים הוא דס"ל לר"מ דהוי ממון גבוה אבל בשעת היתר לאכול בכל מקום אפשר מוד' ר"מ דלאו ממון גבוה הוא:

והקשו ז"ל מהא דאיצטריך למימר דמעשרות יש לו היתר במושבות במעשר שנטמא ולמה לא אמר דיש לו היתר בנוב וגבעון ותי' דאיצטריך לר' יהוד' דנאכל דווקא בנוב וגבעון. ולא הבנתי קושיתם דהא ר"ע אמר דיוצא במע"ש בירושלי' ג"כ ומאי אהני הא דבימי נוב וגבעון הי' לו היתר כיון דהשתא אין לו היתר בכל מושבות. והתוס' ז"ל שם בפסחים תי' כעין זה גם אביכורים דקשיא להו היכי ממעטינן מבכל מושבותיכם הא בזמן נוב וגבעון נאכלים בכל ערי ישראל כמו מעשר ותי' דלא ממעטינן אלא בזמן בית עולמים. ולפ"ז בזמן נוב וגבעון היו יוצאין בביכורים אבל במעשר שני אין יוצאין לריה"ג אפילו בזמן נוב וגבעון דאינו נאכל באנינות. ולפ"ז לא הבנתי קושיית התוס' ז"ל שם בד"ה וריה"ג כו' תיפוק לי' מע"ש מכל מושבותיכם כמו ביכורים ולפי הנ"ל הא איצטריך לזמן נוב וגבעון דבביכורי' יוצאין ובמע"ש אין יוצאין וראיתי במהרש"א ז"ל שם שהרגיש בזה ע"ש:

אך מה שכתב שם דביכורים חד דינא לי' עם מע"ש הוא נגד דבריהם ז"ל כאן שכתבו בפשיטות דביכורים אינו נאכל בכל מושבות אפילו בזמן נוב וגבעון משום דבעי הנחה ותנופה וממטי להו להתם וכיון דממטו להו להתם נאכלים שם ג"כ כמו מע"ש לר' יהודא דנאכל שם דווקא ועוד שם דף ל"ח ע"ב בד"ה נאכלים בנוב וגבעון. נרא' מדבריהם ז"ל עוד דרך אחר בדין ביכורים בזמן נוב וגבעון שהקש' רבינו נסים שם היכי נפק"ל דאין יוצאין בביכורים משום דאין נאכלים בכל מושבות הא ביכורי' הוי חובה הקבוע לה זמן א"כ קריבים בנוב וגבעון כמו פסחים ותי' דלא חשיבי קבוע להם זמן ע"ש. משמע דהקושיא הוא כיון דקבוע להם זמן קריבים בנוב וגבעון נאכלים בכל מושבות ותי' דאין קבוע להם זמן ואין קריבים כלל ודבריהם ז"ל צ"ע חדא דאי חשיבי קבוע להם זמן וממטו להו להתם נאכלים ג"כ שם דווקא כמו מע"ש לר"י ופסחים לכ"ע משמע דלא נאכל אלא התם והא דתנן קדשים קלים בכל ערי ישראל ע"כ אנדרים ונדבות קאי דמותר להקריבן בכל מקום אבל חובה שקבוע לה זמן דאינו מביאו אלא בבמה גדול' נאכל ג"כ שם דחובה שקבוע לה זמן לר"ש לא גרע מחובה שאין קבוע לה זמן לר"י דנאכל שם ואם כן אי בכורים חשיבא חובה הקבוע לה זמן לא תיקשי קושיית ר"נ דאינ' נאכלת בכל מושבות אפי' בזמן נוב וגבעון ועוד דלפי תירוצם משמע דאי אין קבוע לה זמן לא הביאו ביכורים כלל בנוב וגבעון גם זה צ"ע דהא ליכא איסורא בהבאת ביכורי' דלא הי' בהם שום הקרב' דלהקריב חוב' שאין קבוע לה זמן הוא דנאסרו אבל לא ביכורי' ודוקא מעשר הוא דפטור להביא שמה משום דאיתקש למעשר בהמ' וע' מהרש"א ז"ל שם שדיקדק דרבינו ניסים אמאי לא קשיא נמי ממעשר וכמו שהקשו התוס' שם לעיל ותי' דלענין מעשר ס"ל כתי' כאן דלר' יהוד' אינו נאכל אלא בנוב וגבעון והדבר מתמי' דאטו ביכורים משום דקביע להם זמן גרע ואמאי לא יעלם שם ויאכלם שם גם מש"כ שם דר"נ ס"ל דמעשר אינו נאכל כלל אלא ע"י פדיון כבר כתבתי דלא מסתבר להצריך פדיון אם יאכל הפדיון ג"כ בערי ישראל ובלא"ה לא תיקשי ממעשר כמש"כ לעיל וע' בפי' המשנ' להרמב"ם ז"ל שכת' דהא דמעשר נאכל בכל ערי ישראל הוא משום דדמיא לקדשים קלי' וכמו דקדשים קלים נאכלין בכל ערי ישראל ה"נ מעשר ע"ש. וכ"כ הרמב"ם ז"ל וסברא זו לא איתמר בש"ס אלא משום דאיתקיש למעשר בהמ' ומעשר בהמ' הוי חוב' שאין קבוע לם דאינו קרב לר"ש אפי' לציבור ולרבנן ליחיד כמש"כ התוס' ז"ל בד"ה הא מני ועדיין צ"ע בכל הנ"ל:

ואחר כל המבואר לעיל שמעינן משמעתין דחובות שקבוע להם זמן קרב גם ליחיד אפי' לר"ש וכ"ש לרבנן ודוק' מעשר בהמה הוא דלא קרב דהוי חובה שאין קבוע לה זמן ואם כן פשיטא דעולת ראי' ושלמי חגיגה קריבין בנוב וגבעון לכ"ע:

וזה דלא כמש"כ המשנל"מ ז"ל בפשיטות בפ"א מה' ק"פ דעולת ראי' כיון דחובת יחיד היא לא קרב בבמת ציבור לרבנן והרי מבואר מתוך שמעתין דלא כן הוא אלא חובה הקבוע לה זמן קרב בין ליחיד בין לציבור וכבר הערתי בזה לעיל והבאתי דברי הירושלמי בפסחים שלמי חגיגה שהקריבן בבמה כשיר' ולא עלה לבעלים וע"כ צ"ל דבבמה קטנ' קאמר דלא עלה לבעלים וכמש"כ לעיל בזה ואכתי איכא למידק הא דאמרי' הוא תני לה והוא אמר לה לאכילת מעשר ואליבא דר"י ואמאי לא קאמר לאכילת חובות הקבוע להם זמן כמו פסח וחגיג' ואליבא דכ"ע ודו"ק:

שם גמרא זו ימי שילה פירש"י ז"ל דאפי' הכי יש אחרי' היתר דקסבר קדוש' ראשונה קדשה לשעת' ולא קידשה לעתיד לבא כו'. ויש לדקדק דאטו אשכחן מ"ד דקדושת שילה לא בטלה ע"י חורבנה הא מקרא מלא הוא ויטוש משכן שילה וע"כ הא דאמרי' למה חלקן הכתוב כדי ליתן היתר בין זה לזה היינו לאשמועי' אע"ג דהי' במת ציבור ומקום שכינה בנוב וגבעון וה"א דנאסרו במות יחיד קמ"ל קרא דאל המנוחה כו' וחילקן כדי ליתן היתר בין זה לזה ואפי' בעת השראה בנוב וגבעון מ"מ לא הוי מקום קבוע כ"כ לאסור במת יחיד וא"כ למ"ד זו וזו שילה מנ"ל היתר במה בנוב וגבעון כיון דהיו שם השראת השכינ' ובמת ציבור לקרבנות ציבור מנין דמותר ליחיד להקריב בכל מקום שירצ' ועוד להאי מ"ד דזו וזו שילה וע"כ יש אחריה היתר כדמוכח מקראי וכמש"כ התוס' ז"ל וא"כ מנ"ל דאין היתר אחרי ירושלים בשלמא למ"ד נחלה זו ירושלים משמע נחלת עולמים דאין אחרי' היתר עוד אפי' לאחר חורבנה אבל למ"ד זו וזו שילה דילמא כי היכי דאחר שילה הותרו הבמות ה"נ לאחר ירושלים יהי' היתר ובמגיל' גבי הא דאמר ר' יצחק שמעתי שמקריבין בבית חוניו בזמה"ז אמרי' דטעמי' דאיתקש נחלה למנוח' מה מנוחה יש אחרי' היתר אף נחלה יש אחרי' היתר וקדוש' ראשונ' קידשה לשעת' ולא קידש' לע"ל משמע דמ"ד אין אחרי' היתר הוא משום דמיקרי' נחלה משמע נחלת עולם. וא"כ למ"ד זו וזו שילה מנ"ל דאין אחריה היתר ובשלמא למ"ד קדוש' ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל ומקריבין אע"פ שאין בית א"ש דאין אחריה היתר כיון דבקדושתה קיימי אבל למ"ד לא קידש' לע"ל אמאי אין אחריה היתר וכמש"כ התוס' ז"ל שם בשם הר"ר חיים ז"ל דאפילו למ"ד לא קידש' לע"ל מ"מ הבמות אסורות:

ולזה י"ל דאפי' למ"ד קדושת הבית לא קידש' לע"ל להקרבה מ"מ בהא מודו כ"ע דהמקום הזה הוא לבדו נתקדש לבית מקדש אל ואסור לבנות בית במקום אחר וכמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' בית הבחיר' וכמבואר במקראי קודש זאת מנוחתי כו' ונאמ' בנה בניתי כו' מכון לשבתך עולמים וכיון דנאסר מקום אחר לרבים ה"ה דליחיד נאסר להקריב במקום אחר עד יכונן וישיב כו'. ומ"מ לענין מעשר שני הי' נרא' דלמ"ד קדושת הבית לא קידש' לע"ל מעשר נאכל בכל מקום כמו בשעת היתר במה כיון דליכא בירה להעלותו שמה והתוס' ז"ל בריש ביצה לא כת' כן אלא אפי' אי לא קידש' לע"ל צריך פדיון ולדידי צ"ע וע' בחי' יבמות פרק הערל הארכתי בענין זה וע' בירושלמי סוף פ"ק דמגילה:

ולענין קושין קמייתא מנ"ל היתר בימי נוב וגבעון למ"ד זו וזו שילה צ"ל דנוב וגבעון וודאי לאו בכלל מנוחה ונחלה הם כיון דלא הי' מקום קבוע אלא לפי שעה משא"כ שילה דמיקרי ג"כ בית כמו שנאמר ותביאהו בית כו' אבל נוב וגבעון לא נקראין אלא אהל כמו שנאמר ואהיה מתהלך מאהל כו' ע"כ לא נאסרו הבמות אז ומסברא קים לי' הכי וכדמוכח מקראי דכן הי' דעת הנביאים הראשונים בשעת בנינם הבתים האלו. השי"ת יזכינו לראות בעינינו ציון בשובו במהרה בימינו אמן:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף