קרן אורה/יבמות/קיז/א

קרן אורה יבמות קיז א

		הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
		נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה	דף השיחה

דף קי"ז ע"א

>>> תיקשי מפני מה לא חשיב לה משום דהוי בכלל חמותה אבל לשיטת הש"ס דילן משמע דיבמתה הטעם משום צרה הבאה לאחר מכאן ולפ"ז תו ליכא למיבעי בחמותה הבאה לאחר מכאן דא"כ ליחשיב נמי הא בחדא כמו דחשיב צרתה ויבמתה בתרתי ומש"ה השמיט הרי"ף ז"ל לבעיא זו. אבל לשיטת הרמב"ם ז"ל א"א לומר כן דהא הוא ז"ל פסק כשיטת הירושלמי דיבמתה אפי' היא אחותה. וא"כ למה השמיט הוא ז"ל ג"כ להא דחמותה הבאה לאחר מכאן. והכ"מ ז"ל כתב דהוי חששא דרבנן וספיק' לקולא. ולדידי צ"ע דאדרב' מה"ד כל הנשים אינן נאמנות ורבנן הוא דתקינו להאמין לנשים והיכא דאיתקין איתקין. אבל אלו הנשים שאינן נאמנות אוקמוה אדאורייתא והוי ספיקא דאוריית' שמא גם היא בכלל אלו הנשים שאין עדותן עדות:

והמשל"מ ז"ל נסתפק שם בפ' הנ"ל אי עדות אלו הנשים לא הוי עדות כלל והרי היא א"א אי חיישינן לעדותן לחומר' ומסיק התם דזה תליא בהא דפליגי לקמן ר"ע ור"ט בצרה אי אוכלת בתרומה אי לא. ולפענ"ד נראה דע"כ לא פליג ר"ע ואמר דחוששין לדבריה אלא באשה וצרתה דמאמינים לה לגבי דידה ולגבי צרתה לא אין זו הדרך מוציאתה מידי עבירה וכן מת בעלי ואחר כך חמי ג"כ חדא בחברתה תליא אי מהימנא לגבי בעלה. א"כ לגבי חמי' נמי צריך להאמינה אלא ע"כ הא דאינה נאמנת לגבי חמיה הוא משום דאמרי' לא בעלה מיית ולא חמיה מיית ואפ"ה נאמנת לגבי דידה ולא לגבי חמותה והדרך הזה ג"כ אינו מוציאה מידי עבירה. ומש"ה קאמר ר"ע דאין זו הדרך כו'. ואינה אוכלת בתרומה. אבל בעלמ' וודאי דאינה נאמנת כלל. וכן משמע לקמן דדייק הש"ס בהא דאחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת זו שאומרת לא מת לא תנשא טעמ' דאמרה לא מת הא שתקא תינשא והא אין צרה כו' ומאי קושיא דילמא קמ"ל דהיכ' דאמרה לא מת הרי היא כא"א גמורה אבל אי שתקה הרי היא ספק א"א אלא ש"מ דכי שתקה נמי א"א וודאי היא. אלא דמהא דמייתי הש"ס לקמן אף אנן נמי תנינא דסתמ' כר"ט מהא דתנן וחוששין לדבריה הא לדברי צרה לא וע' תוס' ז"ל שם. ובירושל' שם אית' דר"ע נמי מודה בהא דליכ' עבירה לפי מה שפירשו המפרשי' דברי הירושלמי שם ושם יבואר פי' אחר לענ"ד וממה שכ' הרמב"ם ז"ל בכל הני בעיא דלעיל בע"א אם נישאת לא תצא משמע נמי דס"ל דעדות ע"א עדות גמורה היא מן הדין. ומה שחוששין לבטל עדותו הוא מדרבנן בעלמ'. ומש"ה אם נישאת לא תצא ולפי מה שביארו הראשונים קצתם בדעת הרמב"ם ז"ל דמה"ת הוא דנאמן ככל מילתא דעבידא לגלויי א"ש. אבל כבר כתבתי בזה לעיל בכמה דוכתי דלאו ד"ת הוא אלא תקנת חכמים:

ולענין צרה אמרינן בירושלמי דאפי' נשואה לאחר אינה מעידה. וכן כתב הרמב"ם ז"ל וכתב הה"מ ז"ל דהכי משמע מהא דאמרי' לקמן דחשידא לקלקל נפשא בהדי צרתה וע' כ"מ שם שכתב לחלק בזה. אבל באמת מוכח הכי מהא דפרכינן לקמן וליחוש דילמא בגיטא אתאי ולקלקלא צרתה הוא דקאמרה אלמא דחשידא אפי' אם כבר אין צרות זו לזו מפנ' שנאה ישנה. וי"ל דמש"ה מפרש לה הכי צרתה דמתני' בנשואה לאחר משום דמשמע במתני' דאין נאמנת כלל. והיינו בצרה הנשואה לאחר. אבל צרתה ממש לר"ע אין זו הדרך מיציאתה אתה מידי עבירה וכי היכי דמהימנא לדידה ה"נ מהימנא לחומרא לגבי חברתה וכיון דהא פשיטא דצרה אינה מעידה אפילו לאחר שנפרדו זה מזה א"כ כש"כ דלא מהימנא ליבמתה מטעם דמסקא אדעת' שמא יעשו צרות זו לזו דהא גבי חמותה מחמת שנאה ישנה פשיט' לן דלא חיישינן ומעידה וכדאמרינן בגמ' דלא בעלה מיית כו' ואפ"ה מיבעי לן מי מסקא אדעתא. אלמ' דחיישינן יותר לשנאה העתידה משנאה ישנה וכיון דבצרה חיישינן אפי' לשנאה ישנה כש"כ דחיישינן לשנאה העתידה. ולמה ליה לאשמועינן במתני' יבמתה אלא ש"מ דאפי' היא אחותה ג"כ אינה מעידה:

ובמשל"מ ז"ל שם נסתפק למאי דמשני הש"ס שאני התם דרגש ליה צערא אי בחמותה נמי אינה מעידה משום שנאה ישנה לחוד מפני שכבר הרגישה בצערה. ולפמש"כ ע"כ למאי דס"ד מסתבר יותר למימר דהשנאה מפני העתיד לבא יותר גדולה משנאה העברה דהא בשנאה העברה פשיטא לי' בכלה וחמותה דנאמנת וכדאמר לא בעלה מיית כו'. ואפ"ה מיבעי בשנאה העתיד לבא. ואם כן היכי מצינן למימר דלמסקנא הוי איפכא דלשנאה העברה חיישינן. ולשנאה העתידה לבא לא חיישינן. אלא וודאי העיקר דמפני שכבר הרגישה בצער. מש"ה מסקא אדעתא לעתיד לבא ג"כ. וכן מוכח ג"כ ממתניתין דאמר ר"ע אין זו הדרך מוציאה מידי עבירה. והיינו משום דהוי כתרתי דסתרי אהדדי. ואי נימא דמחמת שנאה ישנה לחוד אינה יכולה להעיד לאו תרתי דסתרי הוא הא דמהמנינן לה לבעלה ולא לחמי':

עוד ראיתי שם במשנל"מ ז"ל שכתב דהא דפשיט הש"ס מהא דמת בעלי ואח"כ מת חמי דמסקא אדעתה אלאחר זמן היינו לר' יהודה דאמר דכלה אינה מעידה לחמותה משום דמגלה לבנה כל דעבדה. וזה לא שייך עתה כשאינו בביתו. אבל לרבנן דהטעם הוא משום כמים פא"פ אם כן לא נפסקה השנאה כלל. ול"נ דלכ"ע הוי שנאה העתידה כיון שבאת עתה ממדינת הים אין להם שנאה זע"ז. אלא משום דמסקא אדעתא דלבתר שעתא תצטערן וצ"ע. עוד נסתפק שם ביש לשניהם בנים אם היבמות פסולות משום אסוקי אדעתא שמא ימותו הבנים ג"כ. ולעיל סוף פ' ב"ש משמע דביש לה בנים כולי האי לא מסקא אדעתה ע"ש:

ומהא דתנן בסוטה דאלו הנשים אינן נאמנות להפסידה כתובתה. משמע קצת דמחזיקים אותן בוודאי משקרות דאי ספק הוא אמאי אינה מפסדת כתובתה ג"כ. כיון דנאסרה על בעלה. ויש לדחות. ולקמן בפירקין יתבאר עוד בזה בס"ד:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף