תפארת יעקב/גיטין/ח/א

תפארת יעקב גיטין ח א

דף ח' ע"א

בגמרא כי ארעא סמיכתא דמייא אף דהשתא ס"ד דנהרות שבא"י אין להם תורת א"י כלל א"כ נהי דמים כעפר דמי מ"מ הוי כעפר ח"ל א"כ וכי עדיף עפר ח"ל מאויר א"י. מ"מ משמע לי' דכיון דמים כעפר דמי אינו חוצץ בין ספינה לקרקע א"י כיון דמים נמי עפר היא אבל אויר דלאו מינא דעפר כלל חוצץ טפי:

בתוס' בד"ה כל ששופע ויורד וכו' אמאי נקט ר"י קפלוריא וכו' ולפע"ד נראה ליישב בקל דוודאי כשבא לציין טורי אמנון עצמו באיזה מקום הוי א"י ובאיזה מקום ח"ל שפיר קאמר דכל שיפוע ההר לפנים א"י ולחוץ ח"ל אבל כשבא למדוד ננסין ע"י חוט מתוח צריך למתוח החוט מראשו ממש במכוון כי אם ימתוח מן השיפוע אינו עולה מכוון, כי גבול א"י מלפנים וגבול ח"ל מלחוץ כלין שניהם עד ראשו ממש א"כ להוציא ננסין של צפון חוץ לחוט צריך ע"כ למתוח מראשו ממש דהיינו מקפלוריא כמו שפירש"י שהוא עומדת בראש גובה ההר ממש:

בד"ה ר"י אומר שאל רבינו פטר וכו' והשיב וכו' אבל קשה וכו'. כוונתם דעדיין תירוץ ר"ת אינו מספיק דמנא לי' לר"י בכל העולם, וע"כ דלא נתכוון ר"י בכאן רק לאותן שכבשו עולי בבל ובהו ידע ר"י שפיר א"כ אין צורך לומר דלא קי"ל כר"י דקושית הר"ר פטר ג"כ לק"מ דאף שאנו במערב מדינות שלנו לא נכבשו מעולי בבל ולא מיירי ר"י בהו:

אמנם עיקר קושית התוס' לא הבנתי כלל דוודאי לא תליא כאן בבקיאין ואין בקיאין כל שיש על הגבול שם ח"ל כדמוכח בספינה דלעיל כמו שכתבו התוס' שלא תחלוק במדה"י רק אי מיקרי א"י או תלוי אי שכיחי וגמירי אינן צריך ואי לא צריך וליכא בזה שלא תחלוק במדה"י דאין זה מד"הי אבל לרבנן כיון דהוי מד"הי אפי' ידענו דשכיחי וגמירי לא מהני תדע דאפי' בא"י מהגמוניא להגמוניא במקום שמקפידין לכ"ע צריך לומר אלמא דא"י בלבד לא מהני רק שיהי' שכיחי וגמירי רק במד"הי אפ"ה לא מהני שלא תחלוק במד"הי כנ"ל:

בד"ה המוכר כדתניא בסמוך וכו'. אין כוונתם דבגט היו מהראוי לומר דפשיטא לי' מכח ברייתא דבסמוך דהא בהך ברייתא אמרו להדיא דמוכר לסורי' כמוכר לח"ל ובהכרח דלא ידע מהך ברייתא כלל רק כוונתם לומר דכמו דחזינן בהך ברייתא דחשיב לענין מעשר ושביעית כא"י ומ"מ הוי ח"ל לענין גט כמו כן הוי ס"ד דבעל האבעי' דאף דהוי א"י לעבד לגט פשיטא לי' דהוי ח"ל:

איברא עיקר דבריהם תמוהין לפע"ד חדא למה לא בעי באמת לענין גיטין. ועוד דהוי לי' למיפשט מת"ק דמתניתן דקאמר עכו כצפון וכ"ש סורי' ואפילו ר"מ לא פליג רק בעכו דמיקרבא כמו דפושט לעיל לענין בבל ממתניתן, וע"כ דאכתי הי' לו ספק לענין מכירת עבד רק מדנקט ר"מ לגטין להוציא עבדים פשיט שפיר דכ"ש סורי' דהוי ח"ל למכירה מכ"ש דגטין שהרי שמענו מר"מ דמכירת עבד הוי טפי ח"ל מגיטין, אבל ס"ד דבעל האבעי' נהי דהוי ח"ל לגיטין דלא שכיחי וגמירי אבל למכירת עבדים הוי כא"י, וזה ברור:

בד"ה בשלשה דרכים נקט שלשה לשון זכר וכו' דעבד וגט לשון זכר הוא. אף דכל התורה כולה בלשון זכר נאמרה כמ"ש התוס' ריש קדושין מ"מ קשיא להו הכא כיון דסוריא לשון נקבה היא ממילא הוי לי' לתנא למיתני דרכים דידה בלשון נקבה כמו דתני דרכים דאשה בלשון נקבה בריש קידושין ועל זה תירצו דעבד וגט לשון זכר:

אלא דאכתי קשיא לי דהא התם משני מעיקרא דדרך דאשה לשון נקבה לכך קתני שלש והשתא תיקשי מה בכך הא דרכים גופייהו דהיינו כסף ושטר לשון זכר הם כמו עבד וגט דהכא, ואף דהתם איכא ביאה א"כ הוי לי' להקשות מעיקרא תני תרתי אטו חדא כדפריך בתר הכי, ומעיקרא גרע דנקט לשון נקבה מה דאינהו לשון זכר, ובתר הכי לא קאמר רק דלא נקט דברים רק דרכים משום ההיא דאיקרי דרך והני צורך דידה, אבל השתא צריך לומר דשני לישני משום ביאה, ומדלא קאמר מעיקרא כלל הא מילתא ש"מ דאף דדרכים גופייהו לשון זכר כיון דדרכים דאשה נינהו נקט לה בלשון נקבה, וה"ה הכא כיון דדרכים דסורי' נינהו הוי לי' למיתני שלש, ועכ"פ כיון דהכא הוי מצי למיתני דברים הוי לי' למיתני בשלשה דברים, דדוקא התם נקט דרכים משום ההיא דאיקרי דרך משא"כ הכא:

לכן ברור דכוונת התוס' לחלק בין סוריא לאשה דהתם הדרכים נתלין באשה כי האשה פועלת אותם שמקבלת כסף ושטר ומתרצית להתקדש, ולכך קתני התם האשה נקנית בשלש דרכים ולא קתני כמו הכא בשלש דרכים האשה נקנית והיינו דהאשה היא העיקרית והיא פועלת הדרכים לכך הן נתלין בה לומר בלשון נקבה, אבל הכא נקט להיפך בשלשה דרכים שוותה סוריא, דסורי' נתלית בדרכים שאין סוריא פועלת הדרכים רק דרכים ממילא הן וחלין על סורי', לכך אין צריך למיתני לשון הנופל על סוריא רק כפי הדרכים בעצמותן, וכיון דדרכים בעצמותן לשון זכר דהיינו עבד וגט נקט להו בלשון זכר ולא משגחינן על סוריא, וזה ברור:

בד"ה כיבוש יחיד וכו' אבל בספרי מפרש וכו'. תמוה לי דהא הך תנא בספרי ע"כ ס"ל לא שמי' כיבוש דהא קאמר להדיא דאין מצות נוהגת שם כלל ומפרש טעמא דדוד שלא כדין כבש, אבל הך מ"ד דהכא ע"כ ס"ל דדוד כדין כבש דהא ס"ל דחייבת במעשר ושביעית כא"י, ואהא קשיא לי' לרש"י למה קראה כיבוש יחיד כיון דעל פי הגבורה כבש, לכך הוצרך לומר דכבש לצרכו [ומהאי טעמא אפשר דאין עלי' קדושה גמורה עד שעפרה נחשב כח"ל] וזה ברור ועי' היטב בספרי שם:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף