עונג יום טוב/קמד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

עונג יום טוב קמד

סימן קמד

שאלה ע"ד הגט הנשלח על הבי דואר ובמקום הכתיבה עשה שליח ואמר שם בפני ב"ד בפ"נ ובפ"נ ועשה שליח אחר במכתבו שכתבו ב"ד לאיש אחד שבמקום הנתינה שהשליח שבמקום הכתיבה מינה אותו לשליח במקומו למסור הגט ליד האשה וכ"ז כתוב בכתב מעשה ב"ד וחתום בחתימת הדיינים:

תשובה הנה בשו"ע אה"ע (סימן קמ"א סעיף ל"ה) איתא השולח גט ביד כותי שיתנו לפלוני ומינה הבעל במכתבו לאותו פלוני שליח להוליך הגט לאשתו כשר מפני שהכותי אינו עושה אלא מעשה קוף בעלמא ע"כ וכתב הרמ"א ז"ל ע"ז מיהו יש חולקין דאין למנות שליח להולכה ע"י כתב גם לא ראיתי נוהגין כן עכ"ל והנה דבר זה מחלוקת הראשונים ז"ל כמש"כ הרא"ש ז"ל (בפ"ג דגיטין) דבה"ג ז"ל כתב דאסור למיכרכיה לגיטא בחד מנא ומימר לכותי אמטי האי מנא לישראל פלוני וליתביה לאינתי משום דונתן בידה או ביד שלוחה כתיב אבל כותי לא דכי נפיק גיטא מידא דבעל בעינן דלימטא לידא דאיתתא או לידא דישראל שלוחו כו' אבל הרא"ש ז"ל כתב דכיון דלא עשה הכותי אלא מעשה קוף בעלמא ומינה הבעל במכתבו הישראל שבאותו מקום למה יפסל הגט ע"כ, והכריע המחבר כהרא"ש ז"ל:

מיהו בכה"ג שנתן הבעל לשלוחו שבכאן והשליח שלח ע"י כותי גם לבה"ג ז"ל ודאי דכשר דהא כי נפיק הגט מיד הבעל נפיק מידו ליד שליח ישראל וכ"כ במרדכי ובהג"א (פ' כל הגט) אחר שכתב דברי ר"ח גאון שפוסל לשלוח הגט ע"י כותי שימסרנו לשליח כתב ואומר אני שבמקום שב"ד שלהם ירצו לעשות שליח שלהם על הגט שבאו לידם ע"י שליח שהעיד בפניהם בפ"נ ובפ"נ יכולים ב"ד לשלחם ע"י נכרי כה"ג ליד שליח כשר והוא יתננו לה ויאמר שליח ב"ד אני עיי"ש וכ"כ בד"מ (סימן קמ"א אות ז"ך) ואפי' לדברי הרמ"א ז"ל שכתב דיש חולקין דאין למנות שליח ע"י כתב מודה בנ"ד שהוא כשר דהוא ז"ל מיירי שלא אמר הבעל בפיו שעושה אותו פלוני שליח רק בכתב אמר כן כמו שכתב המחבר והוא מדברי הרא"ש שמינה השליח במכתבו וע"ז כתב הרמ"א שיש חולקין דלא מהני שליח בכתב עד שיאמר כן בפיו כדאיתא בשו"ע (סימן ק"כ סעיף כ') פלוגתא דרבוותא בזה והיינו מדקאמר עד שישמעו קולו לאפוקי מדרב כהנא דאמר חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו וסברי דה"ה בפקח לא מהני כתב וצריך שיאמר בפיו. אבל בכה"ג שמינה השליח הראשון בפיו לפני ב"ד והב"ד הם שכותבין להשליח השני ומודיעין לו שנעשה שליח בזה ודאי מהני דגבי מנוי שליחות לא בעינן שמיעת קולו כדבעינן גבי שליחות לכתוב הגט וכ"כ הרא"ש (בסו"פ התקבל) דדוקא גבי צווי הבעל הוא דבעינן שידבר בפיו ושישמעו קולו אבל לענין שליחות אשה כל היכא דקים לן שהיא רוצה בדבר לא בעינן שמיעת קול עכ"ל ולאו דוקא שליחות האשה לא בעי שמיעת קול אלא ה"ה שליחות הבעל דדוקא גבי צווי בעיקר הכתיבה בעי שמיעת קולו אבל לא בשליחות ההולכה וה"ה בשליח הבעל שעושה שליח לא בעינן שמיעת קול א"כ אין בזה שום חשש ומותר אפי' לדעת הבה"ג והרמ"א:

ואין לומר דכיון דאמרינן בגיטין (דף כ"ט) ההוא גברא דשדר לה גיטא לדביתהו אמר שליח לא ידענא לה א"ל זיל הב לאבא בר מניומי דאיהו ידע לה וליתביה ניהלה אזיל ולא אשכח לאבא בר מניומי אשכחינהו לר' אבהו ורחב"פ ורי"צ נפחא אמרו ליה מסור מילך קמי דידן דכי ייתי ר' אבא בר מניומי ניתביניה ליה וליזיל וליתביניה לה א"ל רב ספרא והא שליח שלא ניתן לגרושין הוא וכדמסיק התם בחד לישנא דהכי קאמר לי' אבא בר מניומי ולא את עיי"ש אלמא משום דהאי שליח לא ידע לה אף שמתחילה היה מתרצה שימסור השליח לידה מ"מ כיון דלא ידע לה ואין בידו ליתן לה קרי ליה שליח שלא ניתן לגרושין ולא מצי משוי שליח א"כ ה"נ בנ"ד אם הבעל עושה שליח במדה"י והשליח הראשון לא ידע ואינו מתרצה ללכת למסור לה כלל אינו יכול לעשות שליח אחר במקומו משום דמקרי שליח שלא ניתן לגירושין ז"א דהתם שאני שהבעל השיב להשליח זיל הב לאבא ב"מ להכי אמרינן אף שמתחילה רצה שהשליח ימסור לאשתו מ"מ בסוף כשאמר שיתן לאב"מ נכלל במשמעות דבריו אב"מ ולא את אבל לפי מה שאנו נוהגין שאומר בשעת נתינת הגט ליד השליח שיוליך הגט לאשתו א"כ הרי עשהו בפירוש שליח לגרושין ויכול לעשות שליח אחר ג"כ שהרי בפירוש אמר לו שנותן לו רשות למסור הגט לאשתו ממש:

מיהו יש לעיין דנהי דהבעל עושהו שליח לגרש מ"מ אם השליח הראשון הוא במרחקים וידוע שלא ילך למקום שהאשה שם רק שיעשה שליח אחר א"כ אכתי הוי מצד השליח שליח שלא ניתן לגירושין ונהי דמצד הבעל הוי שליח שניתן לגירושין דלא איכפת ליה אם השליח ילך ויגרש בעצמו או שישלח אחר במקומו מ"מ מצד השליח לא ניתן לגרושין דבשעת נתינת הגט לידו אינו מתרצה להיות שליח לגרשה ואף שאומר בב"ד שמתרצה ודברים שבלב אינם דברים מ"מ הא כבר ביארנו דדברים שבלב הידועים לכל לא מקרי דברים שבלב כלל שהכל יודעין שמחשב כן וה"נ זימנין דהשליח הראשון הכל יודעין שאינו מתרצה ללכת למקום שהאשה שם ולדעת הגט מקושר שכתב שליח שלא נתרצה להעשות שליח בשעה שנתן הבעל הגט לידו ואח"כ נתרצה מהני ויכול לגרש:

א"ש דאף דהשליח אינו מתרצה לגרש בעצמו מ"מ לא מקרי שליח שלא ניתן לגרושין כיון שבידו הוא להתרצות אח"כ וללכת למקום שהאשה שם ולגרשה ומקרי ניתן לגרושין אבל לפמש"כ לקמן דיש לפקפק בזה ואם לא נתרצה בשעת קבלת הגט מיד הבעל להעשות שליח לא מהני מה שנתרצה אח"כ א"כ ה"נ מקרי שליח שלא ניתן לגרושין כיון דבשעת נתינת הגט ליד השליח אינו מתרצה ללכת למקום שהאשה שם ולגרשה לא נעשה שליח ע"ז ורצון שאח"כ לא מהני ובשליח שלא ניתן לגרושין קי"ל דלא מצי לשווי' שליח אחר כעובדא דאבא בר מניומי ולפ"ז היה נכון ליתן הגט ליד השליח הראשון ויאמר לו הבעל שהוא יעשה השליח השני במקום שיודעין שלא ילך השליח הראשון דבזה לא איכפת לן במה שהשליח הראשון לא ניתן לגרושין כמש"כ הר"ן והתוס' (בגיטין דף כ"ב) שהקשו בהא דמוקמינן אשה עצמה מביאה את גיטה דאמר לה הוי שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם שוי שליח אחרינא להולכה ואמאי הא השליח הראשון לא ניתן לגרושין ותי' דהאי טעמא דלא ניתן לגרושין לא מהני אלא לענין דלא מצי השליח הראשון למשוי שליח בלא צווי הבעל אבל אם אמר לו הבעל שיעשה שליח מצי משוי שליח:

ולפ"ז גם בנ"ד יותר טוב שהבעל יצוה לשליח הראשון לעשות שליח שני כדי לצאת מחשש שליח שלא ניתן לגירושין מחמת שידוע שהשליח אינו מתרצה כלל ללכת למקום שהאשה שם ולגרשה שם מיהו כיון שאומרים בנוסח סידור הגט לשון שהבעל מרשה לעשות שליח ג"כ א"כ הרי אמר לו לעשות שליח ולא איכפת לן בענין שליח שלא ניתן לגירושין ועוד דמצד השליח לא מקרי שליח שלא ניתן לגירושין משום שאינו מתרצה ללכת למקומה דהא אפשר שתבוא היא למקום שהשליח שם ויגרשנה השליח ברצונו:

והנה ראיתי בתשובות אחרונים שהביאו מירושלמי (דגיטין פ"ג) על משנה דהמביא גט ואבד הימנו מצאו לאלתר כשר וקאמר איזה לאלתר ר' יוחנן אומר כל שלא עבר בה בריה ר' יהושע בן לוי אומר כל שלא עבר בה אדם עבר גוי ושמעינן מן הדא אבא בר חנן אייתי גיטא אבד מיניה ואשכחיה חד סורקיא אתא עובדא קמיה דר"י ואכשריה הדא אמר עבר גוי כשר נימר סימן הוה ליה ביה ולא כן תני אין סימן בגיטין והיא דמר תרין תלת שורין ברם הכא חד אות שבו הוה נקוד והביאו האחרונים ז"ל ראיה מכאן דאסור לשלוח ע"י כותי ונראה דכוונתם דאי אמרינן שיכול לשלוח גט ע"י כותי לאמטויי ליד שלוחו א"כ מאי מיבעיא ליה בעבר גוי פשיטא דגם בגוי יש לחוש שמא היה אצלו הגט של ישראל מחמת שנתן לו איזה איש ליתנו לשלוחו א"ו דאסור ליתן לגוי להכי מבעיא ליה ומסיק דעבר גוי אסור וכן פסקינן בשו"ע (סימן קל"ג) והטעם משום דאף שאינו יכול לשלוח ע"י כותי ליד שלוחו מ"מ יכול להיות שנתן להעכומ"ז לפקדון אבל אם נימא דמותר לשלוח גם ע"י העכו"ם א"כ מאי מספקא ליה פשיטא דכי היכי דחיישינן בעבר ישראל שמא נפל ממנו הכי בעינן למיחש בעבר עכו"ם דהא עכו"ם נמי ממטי גיטא כן נראה כוונתם ז"ל:

אבל נראה לי דלאו ראיה היא כלל דאכתי קשה מאי קא מיבעיא ליה פשיטא דבעינן למיחש שמא היה הגט בפקדון אצל העכו"ם וא"ת דלא שכיח להפקיד גט אצל עכו"ם ה"נ אפשר לומר דלעולם שרי לשלוח גט ע"י עכו"ם לאמטויי לשליח ואפ"ה מספקא בעבר שם עכו"ם דלא שכיח לשלוח ע"י עכו"ם א"ו דבל"ה מדברי הירושלמי אין ראיה כלל דבאמת התם דקאמר שיעור שלא עבר שם אדם אין הכוונה משום דחיישינן שמא מאדם הזה שעבר נפל דהא אפי' אם בא האדם והעיד שלא נפל ממנו או שהעידו עדים שהאדם שעבר לא היה אצלו גט נמי לא מהני כמו דלא מהני אם באו עדים ואמרו שאותו אדם ששמו כשמו לא היה בעיר כשנכתב הגט משום חומרא דא"א כמ"ש בירושלמי והטעם דשיעורא בעלמא הבו תנאים שאם עבר שם אדם הוי לזמן מרובה ופסול אם שיירות מצויות או הוחזקו אפילו אם יודעין דאותו אדם שעבר לא אבד גט כמו דאמרינן למ"ד אם שהה כדי שעבר שם אדם דאף לא עבר בה אדם רק ששהה שיעור שיעבור שם אדם כמו שפירש בש"ס דידן דהוי שיעורא בעלמא וכמו למ"ד כדי לכתוב הגט דהוי רק שיעורא בעלמא וה"נ למ"ד אם עבר שם אדם אף אי ידעינן דהאדם שעבר לא אבד מ"מ מקרי לזמן מרובה ועוד דהא בעובדא דרבה בב"ח נמי לא היה חשש שמא אבדו העכו"ם דהא העכו"ם שעבר בעצמו מסרו לרבה בב"ח ואם היה הוא האובד לא היה מחזיר לרבה בב"ח אלא ש"מ דלא תליא בזה דאם עבר שם אדם לא מהני אף דוודאי לא אבדו דלא פלוג רבנן בשיעורייהו וע"ז בעי אם ראה שעכו"ם עבר שם אם מיקרי לזמן מרובה ואף דאפשר דעכו"ם נמי כשר לאמטויי גיטא אפ"ה אפשר דלא מיקרי זמן מרובה אלא אם עבר שם ישראל כיון דשיעור בעלמא הוא:

דהא לא איכפת לן בחששא אם יש לחוש שמא נפל מאותו אדם שעבר רק שיעורא בעלמא יהבו דאם ראו שעבר שם אדם מיקרי זמן מרובה א"כ אפשר לומר דלא יהבי שיעורייהו אלא בישראל דשכיח גבי גיטין ולא בעכו"ם דלא שכיחי גבי גיטין ואף דמצי לאמטויי לשלוחו או להפקיד גבי עכו"ם מ"מ זה לא שכיח וא"כ אין ראיה מדברי הירושלמי כלל:

אלא שיש להעיר במש"כ הש"ך בח"מ (בסימן מ"ו סק"ט) דבשטר הנמצא גם מדאו' צריך קיום כיון שאינו ביד בעל דבר ולהכי כתב דשטר קידושין הנמצא צריך קיום מן התורה ועיין בנתיבות שהחזיק אחריו וא"כ גט הניתן על הבי דואר שאין יודעין מי מסר הגט על הבי דואר נהי דעל הבי דואר אין שום חשש דדמי לערכאות דלא חיישינן בהו לזיופא מ"מ עדיין לא ידעינן מי הניח הגט וההרשאה על הבי דואר ובעינן קיום מדאו' כיון שאין לפנינו בעל דבר המוציא את הגט והבי דואר מקבל המכתבים ממי שמוסר יהיה מי שיהיה וכיון דהקיום מדאורייתא אף חתימות ב"ד צריך קיום דהא טעמא של הרמ"א ז"ל הוא כיון דמדאורייתא א"צ קיום להכי הקילו בחתימות ב"ד אבל בכאן שמה"ת צריך קיום מהיכי תיתי להקל אלא שלענ"ד דברי הש"ך ז"ל תמוהין שהחליט דבשטר הנמצא שאין הבעל דבר לפנינו בעינן קיום מן התורה ולא כן למדנו מתורתו של הרמב"ן ז"ל הביאו הר"ן (בפ' מי שאחזו) והנמ"י (שלהי יבמות) בהא דירושלמי איש פלוני מת משיאין את אשתו ופי' הרמב"ן דאפילו לא נתקיים משום דקיום שטרות דרבנן וכן העתיק דבריו הגר"א ז"ל באה"ע (סימן י"ז) הרי דאפילו בשטר הנמצא נמי לא בעינן קיום מדאורייתא ובזה שוב יש לומר דשפיר יש לסמוך בנ"ד אחתימות ב"ד בלי קיום כיון דמה"ת א"צ קיום דגם באין הבעל דבר לפנינו א"צ קיום מה"ת אלא דכיון דהרמ"א ז"ל הקיל קולא גדולה במה שלא הצריך קיום במקום עיגון לחתימות ב"ד והט"ז כתב שכמדומה שאין לסמוך בזה למעשה א"כ אפשר לומר הבו דלא לוסיף עלה ואם שליח מביאו בפנינו בזה שפיר סמכינן על חתימות ב"ד. אבל אם אין לפנינו בעל דין המביא את הגט דבזה לדעת הש"ך צריך קיום מדאו' צריך קיום גם בחתימות ב"ד והגע בעצמך בארץ ישראל דמדינא דגמרא א"צ לומר בפ"נ ובפ"נ כדתנן שם בגיטין דלא חיישינן לזיופא אלו היה נשלח גט על הבי דואר ודאי דצריך קיום מן הדין לכל הפחות מדרבנן כמו בקיום שטרות דעלמא כיון דאין לפנינו שליח המביאו ודאי דחוששין לזיופא והא דבא"י א"צ לומר בפ"נ ובפ"נ היינו היכא שיש שליח המביאו דסמכינן על השליח ואין חוששין לזיוף משא"כ היכא דליכא שליח] ומעתה לפענ"ד ע"פ דין קשה מאוד לסמוך בנ"ד על חתימות דיינים בלי קיום ואין זה תיקון העולם. ע"כ אחרי שביררנו שבעיקר עסק הגט אין שום חשש רק שאנו צריכים לקיימו עצתי שיכתוב כת"ר מכתב להרב אב"ד דשם על אדרעס שלהם והמה ישיבו למעכ"ת ויחתמו חתימתם במכתבם ומחתימות אשר יבא במכתבם יקיים חתימות שבהרשאה ויכול לגלות טעמו ונימוקו שרוצה שיכתבו לו מכתב בכדי שמחתימות המכתב יקיים חתימות ההרשאה ואז נצא מחשש דודאי מקיימין מכתב שיודעין שבא מהחתומים וכיון שכבודו יכתוב להם והם ישלחו במכתב חתימתם הוי קיום מעליא ואם השליח צריך לילך לדרכו וא"א לעכבו יכול למסור הגט ולא תנשא עד שיבוא הקיום משם לדעתי זו עצה נכונה ואם אין באפשר לעשות תקנה זו יודיעני כבודו אז נחכם לה בעזה"י:

ודע שיש לנו מקום עיון אם השליח עושה שליח שלא בפניו ואינו מכיר את האיש שעשהו שליח כלל רק שמזכיר שמו ואומר שראובן בן שמעון יהא שליח ממנו ולא הזכיר שם עירו או שהזכיר שם עירו ויש בעיר כמה אנשים ששמותם ראובן בן שמעון אי הוי שליחות מעליא דהא אין יודעין כלל על מי היתה כונת העושה כיון שאינו מכירו כלל גם לא הי' לו עליו שום סימן דמה שאמר ראובן בן שמעון הרי כמה ראובן בן שמעון איכא בעיר ואם נימא דכוונתו הי' על כל איש שנקרא ראובן בן שמעון מעיר הזאת אם ירצה יהא שליח וכמו דתנן (בגיטין ס"ז) מי שהי' מושלך בבור ואמר כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו ופירש שם הריטב"א בשם הרמב"ן ז"ל דאפילו עשרה שמעו קולו שנים כותבים כיון דלא אמר כולכם וה"נ נימא דעשה שליח לכל הנקרא ראובן בן שמעון מעיר שהאשה שמה וכל מי שיתן לה הגט הרי הוא שלוחו, הא לאו מילתא היא דהתם הרי אמר כל השומע קולי והרי אמר שכל מי מהשומעים שיכתבו יהיו שלוחים אבל הכא הרי לא אמר כל ראובן בן שמעון שיתן יהא שלוחו רק אמר על ראובן בן שמעון אחד ולא בירר על מי להכי לא מהני לכן נראה לי דהשליח הראשון שעושה שליח השני צריך לאמר ולפרט שם השליח השני ולסמנו שלא יהא משמע כונתו על איש אחר ששמו כן:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף