שדי חמד/כללים/ב/צט
|
< הקודם · הבא > |
צט בכוליה משערינן אי אמרינן גבי חמץ קודם הפסח, עיין בקונטרס אסיפת דינים מערכת חמץ ומצה סי' ד' אות ו' מה שרשמתי בזה בס"ד:
ומאי דאמרינן כן בשאר איסורין נראה קצת מתשו' הרדב"ז דלא ס"ל כן והוא ממ"ש מרן מוהרמב"ח בכלליו שבסו"ס אור צדיקים בשרש הראשון דף כ"ד אות נ"ז וז"ל במוהרדב"ז סי' קקצ"ו בענין הנזהרים שלא לאכול בבית מי שמזמין אותם מפני חשש השוחט וגער בהם הרב מכמה טעמים ותו דהא איכא כמה ספיקי בדבר ספק שחט אותו הפסול או לא ואת"ל שחט שמא באותו הפעם שחט יפה וא"ת לא שחט יפה שמא הכלים לא היו בני יומן ואת"ל בני יומן שמא נתבטל בס' וכו' עכ"ד ואי ס"ל ככללן דכל דלא ידעינן בכוליה משערינן היכי קאמר שמא נתבטל בס' והרי סתם כלים אין מחזיקים ס' כנגד כולו, ואולי ס"ל דדוקא בודאי איסור אמרינן דבכוליה משערינן ולא בספק אלא דבלא זה בענ"ד לא זכיתי להבין דב"ק דבתחלה כתב דאת"ל דהפסול שחט משמע דר"ל דאף אם נאמר דמה שאנו באים עתה לאכול נשחט ע"י אותו הפסול מ"מ אין לחוש די"ל שמא הפעם הזאת שחט יפה, וא"כ כי הדר אמר רב וא"ת לא שחט יפה כונתו ודאי דלא שחט יפה בשחיטה זו וא"כ איני מבין איך סתר זה באומרו שמא הכלים לא היו בנ"י דמה יושיענו מה שהיו הכלים אינם בנ"י הרי אין כונתינו לאסור מחשש גיעול הכלים אלא משום השחיטה שנשחט זאת הפעם ע"י פסול ומה יועיל בזה מה שהכלים שנתבשל בהם בשר זו היו אבנ"י וצ"ע להבין דב"ק כפי מה שכתב בשמו מרן מוהרמב"ח. ועתה שהשגתי שו"ת הרדב"ז ראיתי תשובה זו הלא היא בח"ד סי' רצ"ו (בדפוס ווארשא היא אלף שס"ח) והרואה יראה שדבריו מפורשים יפה ורבינו מוהרמב"ח קצר בההעתק ונתן מקום לעני בדעת כמוני שלא להבין דב"ק כי ממרוצת הדברים נראה שכל מ"ש הרדב"ז הוא על אכילת בשר בבית איזה בעלי בתים, אבל המעיין בתשובה הנ"ל ישר יחזו פנימו דמ"ש שמא הכלים אב"י וכו' כונתו בזה רק על גיעולי הכלים של הבעה"ב וכו' שנשאל שקצת חכמים החמירו שלא לאכול משחיטת מקצת שוחטי הק"ק מפני שאין נזהרים או מפני שיצא טרפה מתחת ידם וכשמזמין אותם אחד מהבע"ב חוששים אפילו לגיעולי הכלים ומגעילים אותם והשיב שלא היה להם לחוש לגיעולי כלים מכמה טעמים חדא דרוב הטבחים כשרים ורוב מצויים אצל שחיטה מומחים ואפילו מאותו שיצא נבלה מתח"י לדעתם מותרים לאכול משחיטתו שאם באותו פעם לא שחט יפה בפעמים אחרים שחט יפה כיון שהוא בק"י וכ"כ מוהריק"ו וכו' ותו דטעמו ולא ממשו קי"ל שהוא מדרבנן. ותו דסתם כלים אינם בני יומן ונותן טעם לפגם הוא ותו דרוב הפעמים יש בתבשיל יותר מששים מכדי פליטה ואפילו לדעת המחמיר דבעינן כדי לבטל כל הכלי וכו' לא החמירו אלא באיסור ודאי לא בספק איסור עכ"ד ומבואר דמ"ש ותו דטעמו ולא ממשו וכו' ותו דסתם כלים אב"י וכו' לאו אדסמיך ליה קאי למיהב טעמא למישרי לאכול משחיטת אותו שיצא נבלה מתח"י אלא ארישא דמילתיה מיהדר דלא היה להם לחוש לגיעולי כלים משום דאיכא רוב וכו' אהא קאמר ותו דסתם כלים אב"י וכו' ודבריו עולים יפה וכן סיים שם אבל מ"מ לגבי דינא כיון שיש בה כל הקולות שזכרנו לא היה להם לחוש לגיעולי כליהם אפילו לכתחלה דהא איכא כמה ספיקי בדבר שאיסורו מדרבנן ספק שחט אותו הפסול ואת"ל שחט שמא בפעם הזאת שחט יפה ואת"ל לא שחט יפה שמא הכלים לא היו בני יומן ואת"ל ב"י שמא נתבטל בששים וכו' ע"כ ומבואר דכונתו רק על גיעול כליהם שלא היה להם לחוש, משום דאיכא כמה ספיקי ס' שחט אותו הפסול כלומר שמא הבשר שנתבשל אתמול בכלי זה שנתבשל בו היום שאר דברים או בשר משוחט שאין בו חשש היה משחיטת הפסול או היה משחיטת הכשרים ואין שום חשש על הגיעול, ואת"ל משחיטת הפסול היה של אמש שמא בפעם הזו כלומר בשחיטה של אתמול שחט יפה ואין חשש על הגיעול כלל ואת"ל אתמול לא שחט יפה ויש לחוש על הגיעול שמא הכלים של היום אב"י ואת"ל ב"י שמא נתבטל בששים וכו' דבספק איסור לא אמרינן בכוליה משערינן והרי מבואר בדבריו דגם הוא נרגש מדאמרי' בעלמא בכוליה משערינן אך בחלקות ישית בין ודאי איסור לספק, וכן ראיתי עתה ביד מלאכי בכללי הדינים אות ק"מ שכתב בשמו דלא אמרינן בכוליה משערינן אלא בודאי איסור וכו' אלא דמשמעות דבריו הוא דלדינא ס"ל דלא אמרינן בכוליה משערינן אלא דבנדונו לכ"ע לא אמרינן בכוליה משערינן משום שהוא רק ספק וכבר ידוע דהראב"ד ס"ל דלא אמרו בכוליה משערינן אלא בכחל וכדומה לו שאינו חוזר להיתרו אבל דבר שניתר ע"י הכשר הגעלה לא אמרינן ביה בכוליה משערינן אלא במאי דנפיק מיניה באומד יפה ועם דלא קי"ל הכי, ועיין במרן הב"י סי' צ"ד וסי' צ"ח וסי' ס"ט מ"מ סבר הראב"ד לא נפלאת היא עיין בס' באר המים סי' כ"ג שהביא תשובת תמים דעים סי' ז' תשו' שלמה להראב"ד בסברא זו ובא בשאלה שם להרב מוהר"ם בר יאודה כן דעתו ודעת חבירו וכתב הראב"ד שכן נוהגים היתר מפי רבותינו ע"כ ובדברי הראב"ד שהביא הרשב"א בתה"א בית ד' ש"א כתב שנעזר בקבלה זו מפי הרר"י אבן פלט וכתב שם בבאר המים דגם בס' ארחות חיים הביא דרד"ך ור"י מפאריש ס"ל דבטל בס' ולא משערינן בכולו וכן עשה מעשה הרב גו"ר חיו"ד כי' כ"ט מכלל א' להתיר כדעת הראב"ד וכו' עי"ש ואם כן אינו רחוק לומר שכן הוא גם דעת הרדב"ז מעיקר הדין אלא דבנדונו העדיף כח ההיתר אליבא דכ"ע משום שאינו אלא ספק איסור והאריך שם בבאר המים להביא דדעת כל הפוסקים קמאי ובתראי דלא כהראב"ד ושמוהר"ש גאון כתב לצרף דעת הראב"ד לס"ס ושכנה"ג בבעי חיי חיו"ד סי' ק"ז דחה דבריו דכיון דרובא דרובא פליגי על הראב"ד אין לעשות מסברתו ספק לחשבו ס"ס ועוד שכבר קבלנו הוראות מרן וכו' עיש"ב ודברי הרב גו"ר שרמז הובאו בשו"ת אהל יצחק בחידושיו להרמב"ם פ"ו מהל' מא"א ה"ו דראוי לפסוק כהראב"ד שחכם גדול הוא ומצינן למיקם עלה דמילתא כיון דעיקר איסור זה אינו אלא מדרבנן דמין במינו בטיל ברוב אף דדם ובשר הוי מין בשא"מ משום דדם האברים שנפלט מן האברים טעם האברים יש לו וכו' עי"ש שכתב דר"י בן פלט והר"ר בן לוי והא"ח שהביא רי"ו והרא"ה ס"ל כהראב"ד ושמוהרש"ג שבשו"ת בעי חיי עשה ס"ס ע"פ סברת הראב"ד וכן מוהריק"ש בסי' ס"ט ס"ו וצרור הכסף בשו"ת יו"ד סי' ג' וב"ד סי' ט"ז עשו ס"ס כן, וביד דוד ליו"ד סי' ס"ט בהגב"י אות כ"ט (ע"ד מרן הב"י בד"ה בשר שנמלח בלא מליחה) הביא כ"ז וכתב דהרב מוהר"ם אלגאבה בכת"י אחר שהביא מ"ש הכנה"ג דאין לעשות וכו' כתב ולענין דינא סוגיין לעשותה סניף ומ"ש הכנה"ג דאין לעשות ס' נגד דעת מרן דבריו תמוהים וכו' ורמז עוד לס' ערך השלחן ליו"ד ומחושקים כסף בסוה"ס ביו"ד כי' יו"ד ואמ"א לראות דב"ק, ובקונטרס אסיפת דינים במערכת חמץ ומצה סי' ד' אות ו' סק"ט הבאתי מ"ש בקהל יהודה דף כ"ו ע"א שדעת האגור כהראב"ד ועי"ש מ"ש בשם שע"ת ושו"ת רמ"ץ לעשות סניף סברת הראב"ד. ומ"ש הרב החבי"ב בבעי חיי הנ"ל דאין לעשות ס"ס ע"פ סברת הראב"ד לפי שקבלנו הוראות מרן, עיין לקמן במערכת הסמ"ך אות י"ח מה שרשמתי בזה:
ומ"ש הרדב"ז דלא אמרינן בכוליה משערינן בספק איסור ראיתי במקנה אברהם במערכת הכ"ף אות קנ"ב שכ"כ בשם תש"ו כנה"ג יו"ד סי' ח' ד' ו' ושכ"כ בכנה"ג יו"ד סי' צ"ד הגב"י אות ו' וכתב המקנ"א ליישב בזה דעת רש"י ממה שתמה מרן הב"י א"ח סי' תמ"ז בד"ה ומ"ש רבינו בשם רש"י עי"ש, ועיין פרמ"ג ביו"ד סי' צ"ד במ"ז אות א' ד"ה כתב האו"ה וכו' מ"ש ע"ד הכנה"ג ועי"ש ביד דוד הגהט"ו אות ה' ובסי' צ"ח אות טו"ב:
ובשומן הדבוק בכלי ולא ידעינן כמה הוא אי צריך לשער בכל הכלי משום דכל דלא ידעינן בכוליה משערינן, עיין פר"ח סי' קכ"ב סק"ג וסק"ה ד"ה וראיתי ועי"ש בסי' צ"ה סק"ג. והרב תפארת אדם ביו"ד סי' ט"ו כתב דמשערינן במה שיוכל להיות לכל המרבה ולא משערינן בכל הכלי אלא כשאיסור בלוע בכלי וכתב להסביר בשפת חלקות שיש לחלק ביניהם וכ"כ שם בסי' י"ז, ועיין זכור לאברהם באות ביטול דף קפ"ה ע"ב דמסתמא יש ששים נגד הנדבק בה, וכן באות טעם לפגם בדף קצ"ח ע"א דמסתמא בכל הקדרה יש ששים נגד הדבוק והוא הסכמת רוב האחרונים וכו' ע"כ:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |