ערך/טומאה הותרה בציבור

אם הותרה או דחויה[עריכה]

נחלקו התנאים אם טומאה המותרת בציבור גדרה דחויה או הותרה (יומא ז: ועוד).

הרמב"ם (פ"ד מביאת מקדש הי"ד) פסק כמאן דאמר טומאה דחויה בציבור, שהרי קיימא לן הלכה כרב ששת באיסורי^[1].

וכן הביא השדי חמד (מערכת החנוכה אות א) מדברי הגמרא בזבחים (לג. וברש"י ותוספות שם) שאביי ורבא סברי תרווייהו שטומאה דחויה היא בציבור.

ומאידך, בתוספות ביומא (ו. ד"ה אמר) נקטו התוספות שרבא סבירא ליה טומאה הותרה בציבור.

בהגהות מהר"ץ חיות (שבת כא:) ובפני יהושע (שם) נקטו בפשטות שקיימא לן כמאן דאמר טומאה הותרה בציבור. ועי' שדי חמד (שם) שתמה על כך.

השדי חמד (מערכת הכללים מערכת הטי"ת אות כב) כתב שכל הנידון אם טומאה הותרה או דחויה בציבור, הוא רק לגבי טומאת מת ולא לגבי טומאת זבין^[2].

שולי הגליון

מעבר לתחילת הדף