שדי חמד/כללים/ה/קיג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד כללים קיג

קיג הלכה במילתא דלמר מבעיא ליה ולמר פשיט"ל נקיטי' כמאן דפשיט"ל אף בתלמיד נגד הרב כ"כ הרמב"ן בפ"ב דקמא עמ"ש רבה בדף כ"ו ע"ב זרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו וכ"כ בשמו הרבנים חשק שלמה בכלליו אות ל"א ומוהר"י אירגז הובא דבריו בס' מים רבים א"ח דף י"א ע"ג וכיוצא לזה כ' הרב התשב"ץ ח"ב סי' רב"ע ה"ד הרב ח"ש שם באות מ"ג דהיכא דלישנא קמא פשיט"ל ולאיכא דאמרי מספק"ל לא שבקינן פשיטותא דל"ק משום ספיקא דלישנא ב' עי"ש וכ"כ מרן כ"מ בפ"ז מהל' ע"ז הי"א בשם הר"ן דאע"ג דקי"ל סד"ר לקולא היכא דלישנא קמא פשיט"ל לחומרא ולישנא ב' מספק"ל אזלינן לחומרא עי"ש וה"ד הרב קה"י בתו' דרבנן אות דר"ך, ועפ"ז נר' דיש לפשוט מה שנסתפק הג' משל"מ בפ"ב מהל' טומאת מת הל' יו"ד בעצם כשעורה דמבע"ל לרב אשי אם הוא בקליפה ואם הוא יבשה ור"פ פשי' ליה דיבשה ובקליפה ביומא דף ע"ט אי נקיטי' כר"פ דפשי' ליה או כרב אשי דמספק"ל דהוא מארי' דתלמודא טפי עי"ש ולפי האמור נר' דנקיטי' כר"פ שהרי אף כתלמיד נגד הרב וכן נגד כללא דסד"ר לקולא נקיטי' כמאן דפשי' ליה ולא חיישי' למאן דמספק"ל משום דזה כלל גדול אין ס' מוציא מידי ודאי וכמ"ש הרב מוהרי"א שם בשם הרב מוהראנ"ח ח"ב סי' כ"ה עי"ש וא"כ אף דר"א מאריה דתלמודא טפי נראה דאית לן למינקט כר"פ דפשי' ליה, וכ"ר להרב שיח יצחק בסוף דיומא הנ"ל שכ"כ בשם שכ"י ורב המאירי וציין להמש"ל הנ"ל ושמטעם זה לא הוצרך הר"מ לכתוב בפי' דמסתם משמע בקליפתה ויבשה עי"ש:

והנה שם ביומא בעי ר"פ ככותבות שאמרו בגרעינתה או ב"ג ור"א פשי"ל עי"ש וכ' הרב יד דוד בדף דר"ך ע"ב ליישב דברי ר"ן גאון שהביאו התוס' שם דכיון דר"פ מספק"ל והכי ס"ל להירוש' אע"ג דר"א פשי"ל נקיטי' כר"פ (עי"ש מ"ש בשם המשל"מ הנ"ל ואחרי המחי"ר אין לשונו מדוקדק כמ"ש הרואה) ולא זכר דברי הרמב"ן הנ"ל וגם לא מ"ש השכ"י ורב המאירי הנ"ל, ולעד"נ דלפי מ"ש הרמב"ן שם דמסתמא אמרי' דחזו בתראי סברא דקמאי ולא סבירא להו עי"ש הכי נמי אית לן למי' דהגם דהירוש' מסייע למאן דמספק"ל כיון דהש"ס דילן בתרא אית לן למינקט כפשט' דש"ס דילן ובלא"ה נמי נראה דאית לן למינקט כפשי' דש"ס דילן, דהרי בבעייא דלא אפשיטא בתלמודין ואיפשי' בירוש' דנשתפכו כמה דיות בזה אי נקיטין כש"ס דילן או כפשי' הירוש' העלה מרן חיד"א בס' יעיר אזן מערכת הב' אות י"א דהיכא דהוא בעיא בדבר פרטי לכ"ע נקיטי' כפשיטות הירוש' עי"ש אלמא דס' מאן דפשי"ל עיקר וא"כ כל שכן הוא היכא דש"ס דילן פשי"ל דאיבעי לן למינקט הכי ולא משגחינן בס' דר"פ אף דמס"ל הירוש' (ועיין לעיל במע' הבי"ת אות ץ' שהבאתי דברי הר"ן דנר' דס"ל דגם כי מספק"ל לש"ס דילן והירו' פשיט"ל נקיטי' כש"ס דילן וכ"ש איפכא) ובעיקר כללין אי אמרי' הכי בפוס' רשמתי בקונטרס כללי הפוס' סי' י"ו אות י"ט ועיין בטו"ז סי' תרמ"ו ס"ק ו' בבעיא דדיחוי אצל מצות כיון דרבא פשיט"ל דאין דיחוי אף דר' ירמיה מספק"ל לא שבקי' פשיטותי' דרבא וכו' ובשו"ת צמח צדק החדש בחאה"ע סי' ץ' אות ד' הוכיח דהריטב"א ורבו הובא באס"ז לב"מ דף כ"ח (בסוגיא דסימנים אי דאורייתא או מדרבנן) סברי דאף דנקיטינן הלכה כבתראי ורב אשי בתרא הוא לגבי רבא נקיטינן כרבא דפשיטא ליה ולא כרב אשי דמספקא ליה וכתב דאף דשאר פוסקים לא פסקו בההיא כהריטב"א ורבו יש לומר דלאו משום דפליגי אהאי כללא אלא מטעמים אחרים עי"ש דב"ק:

והנה לפי כלל זה דנקיטינן כמאן דפשיט"ל משום דאין ספק מוציא מידי ודאי א"כ במחלוקת ב"ש וב"ה בביצה דף י"ו ע"א ב"ש אומרים מחד שביך לשבתיך ובה"א ברוך ה' יום יום נראה דאית לן למינקט כסברת ב"ש והוא משום דחזינן דפליגי רבוותא בהא מילתא אי ב"ה פליגי אב"ש דהא"ז כ' דמ"ש בש"ם אבל הלל הזקן מדה אחרת יש בו וכו' לא שחולק וס"ל דלא מצי עביד כב"ש אלא גם הוא מודה דעדיף טפי למיעבד כב"ש והרמב"ן ס"ל דחולקים והלכה כב"ה (עיין בד"מ סי' ר"ן ומ"ש בשם הא"ז עיין בס' הא"ז בח"ב בהלכות ערב שבת סי' ח"י סק"ג שיש קצת שינוי לשון ממ"ש בד"מ ובקרבן נתנאל ע"ד הרא"ש שם ובש"ע הרב מוהרש"ו בסי' רמ"ב ס"י) וכיון דס' ב"ש מבוררת ובדעת ב"ה יש ספק אם מודים לב"ש או לא יש לנו לעשות כב"ש דסברתו ודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי, איברא דמשמעות לשון הברייתא בש"א וכו' ובה"א וכו' מורה כמ"ש הרמב"ן דפליגי אבל איך שיהיה מאן ספין להכריע נגד דעת רבינו הא"ז שכ' מפורש דב"ה מודים דהכי עדיף טפי ולגבי דידן הוי ספק מחמת פלוגתא דרבוותא ואית לן למיעבד כסברת ב"ש, ואפשר שמטעם זה פסק בס' האגודה כסברת שמאי הזקן כמ"ש בשמו בס' לב חיים ח"ב סי' ק"ן שפוסק כשמאי הזקן מדלא הביא (בפרק כל כתבי סי' קמ"ב) כי אם סברת שמאי הזקן בלבד, וצדד בלב חיים לומר דהרי"ף והרא"ש בפ' כל כתבי שהביאו בסתם סברת שניהם סתמו כפירושו דהלכה כב"ה ולענ"ד אין מסתמיות זה הכרע לפי מה שנתבאר מדברי הרא"ם בפרשת יתרו ע"פ זכור את יום השבת (בד"ה נראה לי) דבמחלוקת שמאי והלל אין לנו כלל לפסוק כהלל דלא נאמר הכלל אלא כשנחלקו ב"ש וב"ה עי"ש וא"כ הרי"ף והרא"ש בפ' כל כתבי שלא הביאו אלא סברת שמאי והלל אין לומר בזה דמסתמא דעתם לפסוק כהלל כמובן, אבל תמיה לי מי הזקיקו להביא ממרחק ממ"ש בפ' כ"כ והיה לו להביא דברי הרי"ף והרא"ש במס' ביצה באותו פרק באותו מקום שהביאו כל דברי הש"ס במילואם סברת שמאי והלל והתניא נמי הכי בש"א מחד בשבת וכו' ובה"א כיעי"ש דבזה ודאי שייך לומר דסתמו כפירושו דהלכה כב"ה ומה שצדד בלב חיים דכוונת הרי"ף והרא"ש לומר דהדבר שקול ודעביד כמר עביד וכו' רחוק לומר כן בדבריהם שבמס' ביצה הנ"ל דכיון דהביאו תניא נמי הכי בש"א וכו' ובה"א וכו' הראו לדעת שזו מחלוקת ב"ש וב"ה היא ומסתמא סמכינן אכללין דהלכה כב"ה, עוד יש לתמוה שלא הזכיר בלב חיים סברת הא"ז דהרוצה לעשות כב"ש עושה והרוצה לעשות כב"ה עושה (ממ"ש בד"מ הנ"ל נראה שדעת הא"ז לפסוק לגמרי כסברת שמאי אך בגוף דברי הא"ז מפורש כמו שכתבתי עי"ש) וגם לא זכר דברי הד"מ בזה, וכתב שם בשם הרב מוהר"ש יפה בס' יפ"ת על ב"ר פי"א סי' ד' שהסכים דאין בזה הלכה כב"ה לגבי ב"ש כי בדבר התלוי בסברא לא נאמר כן ומאן דעבד כמר עבד שכל אחד יש לו בחינה טובה ע"כ ויש לענ"ד לפקפק בזה מי שם פה לעקור כלל שבידינו בשפת חלקות לחלק יצא דבדבר התלוי בסברא לא נאמר כן וצריך לעיין בדברי הרב בגופן שלהן ואין הספר מצוי אצלי שו"ר בס' כל החיים דף ה' אות טו"ב שהביא גם שם דברי יפ"מ הנ"ל וז"ל הלכה כב"ה ולא כב"ש אין זה אלא כשפליגי בענין איסור והיתר אבל כי לא פליגי אלא בסברא היכי הוי טפי לש"ש דעביד כמר עביד וכו' שכל אחד יש לו בחינה וכו' ויראה שלכך רבים מהפוס' לא חששו להזכיר זה הכלל שהניחו הדבר לרשות האדם שיעשה כל אחד כרצונו עכ"ל ולענ"ד אם היו סוברים הפסקים סקים כלל זה היה להם להוציא זה מהכלל דהלכה כב"ה דמסתמא יש לנו לומר דאין לחלק בזה:

ובשו"ת כתב סופר סי' ל"ח הביא בשם הגאון מ"א החת"ס ששמע מפ"ק שפי' הא דאמרו הלל מדה אחרת היתה בו שכל מעשיו לש"ש הכונה ע"ד שכתב הרמב"ם בכל דרכיך דעהו שאפילו אכילתו ושתייתו של אדם יהיה רק לש"ש להיות בריא לעית"ש ולא להנאת גופו והלל היה מעצר ברוחו לכוין רק לש"ש וגם אכילתו בחול היה מצוה ובוטח בה' שיזמין לו לשבת דבר אחר כיון שאכילת חול ג"כ היא מצוה וב"ש לא הי' לו מדה זו כ"כ שיהי' כונתו רק לש"ש ועכ"פ לא היה בטוח שתהי' תמיד כונתו לש"ש לכן הי' משמר מחד משבת לשבת וא"כ ראוי לפסוק בודאי כב"ש כי אנן יתמי דיתמי מה נענה וה"ט דרש"י בפ' יתרו שתפס כב"ש וכדבריו מצא בספר שם אפרים עהת"ו להגאון בית אפרים שמצא בפסיקתא דר' שמלאי ור"א עבדו כב"ש ופי' הש"א הא דהלל ושמאי כדרך שפי' החת"ס ושהאמוראים החזיקו במדת ב"ה שהיא מדת כל אדם ומסיק הכת"ס דאנן נמי אית לן למינקט כב"ש והרמב"ן וטוש"ע והרמ"א אילו היו רואים הפסיקתא הוו פסקי הכי אתד"ק ובספר מור ואהלות דף י"ז ע"ב ד"ה עוד כתב בשם מג"א סי' ר"נ וקרבן שבת פ"א סי' ד' דקיי"ל בזה כב"ש ובזה יישב מה שהוק' לו על מה ששמע שקדוש אחד הי' נוהג בכל מוש"ק לשלוח אדרו"ף על יין לקידוש על שבת הבא משום ששבת מעין העוה"ב ואז יהי' הל' כשמאי והי' ק"ל דהא אסור לעבור ע"ד ב"ה ויישב עפ"י הנ"ל ואינו נכון בעיני דהרי אותו קדוש לא ס"ל כשמאי מדיהיב טעמא דשבת מעין העוה"ב וכו':

וראיתי להגאון העמק שאלה בשאלתא א' ס"ק כ"א שהביא דברי הרמב"ן בפי' על התורה הנ"ל דהלל לא ס"ל כבית שמאי והק' מדאמרינן בשבת דף ט"ו ע"א דרק בשלשה מקומות נחלקו שמאי והלל ותו לא ובדברי הרא"ם הנז"ל מבואר גם כן דשמאי והלל חלוקים ויש לתמוה גם עליו מהא דשבת וכן י"ל על הא"ז דמיהדר להוכיח דמאן דעביד כב"ש עביד מעובדא דההוא קצב בפרק כל כתבי ועדיפא מינה הו"ל להכריח דלא פליגי שמאי והלל שהרי לא נחלקו אלא בשלשה מקומות, וכן יש לתמוה על האגודה שפוסק כשמאי הזקן (כמה שכתב בלב חיים הנ"ל) מדלא הביא אלא סברת שמאי וכיון דלא יתכן לומר דפליגי הו"ל להביא גם דעת הלל הזקן. וכ"ז לשיטת הגאון העמק שאלה נר"ו אך לדעתי אין מזה הכרח כלל דמ"ש בש"ס דרק בשלשה מקומות נחלקו היינו מה שנחלקו שמאי והלל לבד ולא מצינו שנחלקו באותו ענין ב"ש וב"ה כהנהו ג' דחשיב הש"ס וכן הוא הנהו דפריך הש"ס מנייהו ותו ליכא וכו' אבל הא דקמן דלאו מחלוקת שמאי והלל בלחודייהו כי גם ב"ש וב"ה נחלקו כדמייתי הש"ס תנ"ה בש"א וכו' ובה"א וכו' אינו בכלל הזה כנלע"ד פשוט:

שוב ראיתי דבכגון זה אינו פשוט לומר דאית לן למינקט כסברת ב"ש והרב ראשון לציון בדף ס"ח ע"ד כ' שהוא מחלוקת הפוסקים כמ"ש בשמו הרב משק ביתי במערכת הבי"ת אות ק"ג וז"ל מאי דקי"ל דהל' כב"ה בכ"מ נר' דהיינו דוקא היכא דב"ה פליגי בהדיא אמנם היכא דמספקא לן בדעת ב"ה אי פליגי אב"ש או לא ונשאר בתיקו אזי ודאי דיש לפסוק כב"ש דאין ספק מוציא מידי ודאי שהרי סברת ב"ש נאמרה להדיא ולפי צד האחד מודו בזה ב"ה לב"ש ואפושי פלוגתא לא מפשינן ואמרינן דלא פליגי וצד זה הוא העיקר והל' כב"ש כן הוא דעת הרי"ף אמנם דעת הרמב"ם דאפילו בכה"ג נקטינן כב"ה ומינה דכל הפוסקים דפסקו התם כב"ש קיימי בשיטת הרי"ף וכן להפך עכ"ל המש"ב וספר רל"ץ אין מצוי אצלי לראות תנא היכא קאי, ולפום ריהטא נראה דנחלש כח עיקר כללין (דהיכא דלמר פשיטא ליה ולמר מספקא ליה נקטינן כמאן דפשיטא ליה משום דאין ספק מוציא מידי ודאי) דהא קמן דעת הרמב"ם ודעמיה דלא סמכי בזה. ומ"מ יש פנים לחלק בנושאים ולומר דבעיקר כללין כ"ע מודו היכא דידוע לנו בבירור דלמר מספקא ליה לא חיישינן לסברתו נגד סברת החולק דפשיטא ליה וצ"ע והרב יד מלאכי במע' זו אות קנ"א כתב לגבי כללא דהל' כרב באיסורי דלא אמרינן אלא היכא דודאי אמרה רב אבל היכא דאיכא פלוגתא במילתא אי אמרה רב לא פסקינן כספקא דרב קמיה שמואל כ"כ הרב ראשון לציון דף ל"ז ע"ב וכיוצא בזה כתב בדף ס"ח גבי ב"ה עכ"ל ואיני יודע אם דבריו שבדף ל"ז הם בסגנון דבריו שבדף ס"ח (שלא כ"כ אלא לדעת הרי"ף או שכ"כ בסתם לכ"ע) ועכ"פ מבקיאות הש"ס יבמות דף י"ח ע"ב שהביא הרב יד מלאכי שם (כיון דאתמר משם שמואל בהדיא ומשמיה דרב באמוראי לא שבקינן משמיה דשמואל בהדיא ומוקמינן כאמוראי אליבא דרב) יש סעד גדול לעיקר כללין וכן ממ"ש ר"י הזקן בס' המכריע סי' ח' שציין הרב יד מלאכי והובאו דבריו ביעיר אזן מער' זו אות כ"ג דכי פליגי בדעת רב לא מצינן למידחי מילתי' דשמואל משום דרב דהא לא ידעינן בבירור היכי קאמר רב עכ"ל וכיוצא לזה כתב מרן חיד"א שם בשם הרב כנה"ג בתשו' בחיו"ד סי' פ"ד עי"ש מתחזק כללין כמובן ועיין עוד בדברי מרן כ"מ בפ"ה מהלכות כלאים ה"ח אע"ג דקיי"ל הל' כרב באיסורי משמע לרבינו כיון דשמואל פשיט"ל וכו' ואיכא מ"ד דרב נמי ס"ל כוותיה הכי נקטינן וכו' ועיין לקמן אות קכ"ה ד"ה עוד כלל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף