שדי חמד/כללים/ד/צב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד כללים צב

צב דבר שלא בא לעולם המוכר עובר בהמתו מעוברת אי חשיב דשלב"ל הנה הרב מחנה אפרים בהלכות מוכר דשב"ל סי' א' דף כ"ד ס"ו ע"ד והלאה הביא מחלוקת הראשונים בזה ודברי מרן הב"י שציין שם ח"מ סי' רי"א הוא ט"ס וצ"ל רי"ב עי"ש וכתב המח"א בסוף הסי' דמדברי הרמב"ם בפ"ז מהלכות אישות נראה דס"ל דכל שהוכר העובר חשיב דבר שב"ל וציין לתה"ד סי' ע"ר. ולפי זה היה אפ"ל דהא"ז שהביא התה"ד שם גם הוא מודה דאם מכר העובר לא מהני משום דהוי דשלב"ל כדעת הרא"ש בבכורות שהביא שם ולא אמר אלא בהוכר עוברה וע"ע בפו"כ סי' ק"ל שחשש בנדונו משום דשלב"ל והוצרך לסניף מה שהיתה חולבת הא לא"ה לא היה מתיר הבכור ועיין ביו"ד סוס"י ש"ך בהרמ"א וט"ז וש"ך ודגמ"ר ופ"ת שם ואמאי לא קאמר דאם הוכר עוברה יש לעשות סניף סברת הרמב"ם דהוי בא לעולם דהא סברת הרמב"ם לאו יחידאה היא עיין באה"ע סוס"י מ' אך נראה דאין מדברי הרמב"ם הכרח דס"ל דמועיל קנין לעובר כשהוכר עוברה והוא עפ"י מה שראיתי להרב שבות יעקב (ח"ג סי' קי"ח) שהאחרונים מתמיהין על הרמב"ם מדקיי"ל המזכה לעובר לא קנה וכתב ע"ז דלק"מ דאע"ג דדשלב"ל לא קנה ולא יכול להקנות מ"מ יכול להקדיש דשלב"ל כדתנן בתמורה ופסקו הרמב"ם בפט"ו מה' מעהק"ו דמקדיש עובר במעי אמו הוי הקדש וכיון דיכול להקדיש העובר גם קידושין מועיל לעובר כמ"ש בפ"ק דקידושין מאי לשון קידושין דאסרה אכ"ע כהקדש ע"כ ולפי"ז לגבי קנין גם הרמב"ם מודה דאין לו קנין דהוי דשלב"ל וקידושין שאני דהוי כהקדש, ולע"ד מסייע ליה סיוע שיש בו ממש דמדברי התה"ד שתים זו (סי' ע"ר ופו"כ סי' ק"ל) שמענו דלא שמיע לי' דלהרמב"ם בהוכר עוברה הוי בל"ע כנז"ל. והנה הגיע לידי שו"ת יד יוסף להג' מוהר"י דייטש וראיתי בסי' ק"ט בענין בכור שנמכר לנכרי ויש בי ספק במכירתו וצדד כמה צדדים ולא נחה דעתו כ"א עפ"י דעת הרמב"ם דבהוכר עוברה מקודשת וכתב הח"מ וב"ש בסוס"י מ' דמ"ש בחו"מ סי' ט"ר שאפילו הוכר העובר הוי דבשלב"ל הוא היפך ס' הרמב"ם וכו' אתוד"ק וכ' שהוא דבר חדש עי"ש ובאמת אין דל חדש שכבר כ"כ בשו"ת נו"ב מ"ת יו"ד סי' קצ"ב ונדחק ליישב דלא תקשי אהתה"ד שלא צירף דעת הרמב"ם עי"ש ובדגמ"ר יו"ד סי' ש"ך. ואולם לפי מ"ש השבו"י בישוב דעת הרמב"ם אזדא ליה יסוד היתר זה עפ"י דעת רמב"ם כמובן, וכבר בשבו"י שם רמז לדברי הח"מ וכונתו לומר דלפי מ"ש הוא ז"ל בדעת רמב"ם מובן דמ"ש בח"מ סי' ט"ר אינו היפך סברת רמב"ם וא"ץ לדחוק בדברי התה"ד אלא דלפי מ"ש המחנ"א הנ"ל מתבאר דאף אם אין הכרח מדעת רמב"ם מ"מ מידי פלוגתא לא נפיק ומזה הי"ל להג' יד יוסף להביא. וכן ראיתי להג' בשו"ת רמ"ץ חיו"ד סי' ג"ע אות ג' שרצה לצרף לנדונו דעת הרמב"ם בה"א הנ"ל אלא שהוק' לו שבתשו' תה"ד בפו"כ סי' ק"ל לא צירף דעת ר"מ ודוחק לומר דמיירי בלא הוכר העובר והביא שו"ת הנ"ל ושוב באות ד' כ' לצדד עפ"י מ"ש המח"א הנ"ל וכ' דכמה מחברים שפה אחת להם דמועיל קנין לעובר וכו' ועי"ש מאי דמסיק לדינא, ושם בסי' פ"ג אות א' כ' בשם מרן הב"י ביו"ד סי' רב"ל דקדושת הגוף חייל אף בדשלב"ל, וכמ"ש בשבו"י הנ"ל, וכן ראיתי עתה באבני מילואים סי' מ' סקי"ב שהזכיר מה שהק' המפר' על רמב"ם שכ' דאם הוכר עוברה מקודשת מדקי"ל המזכה לעובר ל"ק וסיים וז"ל וכבר כתבנו ישוב לזה בקצה"ח סי' ט"ר ובסי' ר"י סק"ב כתבנו לחלק בין קדושת הגוף דחייל גם בדשלב"ל וכו' ובקה"ח הוכחנו מכמה משניות דעובר קדוש עכ"ל:

וראיתי להג' חת"ס בשו"ת יו"ד סי' שי"ב שכתב דהא"ז שבהג"א פ' הזהב ובתשובת מיימוניות להלכות קנין סי' ה' דס"ל דישראל שמכר העובר לנכרי בכסף קנה ופטור מבכורה משום שא"א למשוך ע"כ ס"ל דיש קנין לעובר כדעת הרמב"ם דבהוכר עוברה יכולים לקנות דאין לומר דנעשה כאומר לו קנה פרה לעוברה כמ"ש התה"ד דמייתי רמ"א סוף סי' ש"כ דא"כ הו"ל למשוך הפרה וכתב שגם המוהר"ם שבתשו' המיימונית שחולק אא"ז ע"כ ס"ל כהרמב"ם וכו' עי"ש שע"פ מונח זה דהא"ז ומוהר"ם ס"ל כרמב"ם כתב להתיר בנדונו, והנה ודאי לפי מש"ל בשם השבו"י נראה דלא יתכן לומר כן בדעת הא"ז ומוהר"ם שהרי הרמב"ם גופיה לא אמר כן אלא בקידושין אבל לגבי קנין מודה דלא מהני ואין לתמוה על החת"ס שלא ראה דברי השבו"י אך תמיה לי שנעלם ממנו דברי התה"ד סי' ר"ע דהא"ז ס"ל עובר לאו ירך אמו, ומשו"ה לא מהני משיכת הפרה לעובר וס"ל כרשב"ם דכשמוכר העובר לכשתלד מהני ולא הוי דשלב"ל ומוהר"ם ס"ל דמכירת העובר לכשתלד הוי דבשלב"ל וכר"י שחולק על רשב"ם וס"ל דעובר ירך אמו ומשי' הפרה מהני לעובר עי"ש דלפי דבריו אין הכרח כלל דהא"ז ומוהר"ם סברי כהרמב"ם ושמיירו במקנה העובר לבדו כיע"ש:

ולפי הנראה נעלם מכל רבנן קדישי הנ"ל דרבינו יחיאל הובא בתשובת הרא"ש כלל ק"ב סי' י' כתב דלא אמרו אין אד"מ דבר שלב"ל אלא שלא בא לעולם כלל אבל עובר חשיב בא לעולם קצת והרא"ש חלק עליו וכתב דאפילו אם הוכר חשיב דשלב"ל והם מיירו בעובר במעי אשה כיעי"ש, ולפי מ"ש המחנ"א לחלק בין עובר במעי אשה דכיון דלא חזי למידי הוי דשלב"ל ובין עובר במעי בהמה דהעובר חזי השתא דאם שחט הבהמה הוי העובר כאחד מאבריה היה אפ"ל דהרא"ש שנחלק עליו ה"ד בנדונו דמיירו בעובר במעי אשה אבל בעובר במעי בהמה יודה דמהני. אך המעיין בד"ק בגופן שלהן יראה דלא ס"ל לחלק בזה ושוו אהדדי אדם ובהמה, ועיין כנה"ג אה"ע סי' מ' בהגהט"ו שכתב דרש"י ס"ל כר' יחיאל ובהגהות ב"י כ' דהחולק על ר' יחיאל אינו הרא"ש אלא רב אחר וציין לכנה"ג יו"ד רס"ד וא"מ אצלי, וכן שו"ת מוהריב"ל שציין שם שכתב ליישב דעת הרמב"ם אמ"א, ומרן מוהריט"א בהלכות בכורות פ"א דף ג' ע"א (מדפוס ווארשא) בד"ה וכתבו וכו' הק' על מרן הב"י בח"מ סי' רי"ב הנ"ל שהוצרך לדקדק מדברי הרא"ש בפ' הספינה דעובר הוי דשלב"ל אמאי לא הביא דברי התוס' בכורות ג' ע"ב ד"ה דקא, והרא"ש שם שכתב בשם ר"ת דעובר הוי דשלב"ל, עי"ש, ובתפארת יוסף יו"ד סי' ל"ד שהרא"ש בקידושין ס"ג ס"ל דאפילו בהוכ"ע הוי דבר שלב"ל:

והנה בתה"ד בפו"כ סוף סי' ק"ל כתב לסלק חשש דבר שלב"ל במכירת העובר משום דנעשה כאומר לו קנה בהמה לולדותיה ומ"מ לא סמך ע"ז להתיר אלא בצירוף רוב בהמות אין חולבות אלא א"כ יולדות עי"ש ואפשר משום שהוקשה לו דאם איתא דאמרינן נעשה א"כ כיון דרבנן מודו במוכר דקל לפירותיו דמהני אמאי לא נימא דגם מוכר פירות דקל מהני דהוי כאומר לו קנה דקל לפירותיו וכמו שבאמת כן הקשה בתשובת הרא"ש הנ"ל לס' רבינו יחיאל עי"ש לכן לא רצה לסמוך אדנימא נעשה כאומר לו קנה בהמה לולדותיה אלא דמ"מ י"ל דגבי מכירת בכור כיון שכל עצמו לא בא אלא להפקיע הקדושה משום חשש תקלה וכיון שיש מצוה בזה אמרי' דמסתמא הו"ל כאומר קנה בהמה לולדותיה משא"כ במכירה דרשות כההיא דהרא"ש וק"ל. ומצאתי בחידושי רעק"א ליו"ד סי' רצ"ד סט"ו שעל דברי הנקודות הכסף הנ"ל כתב ליישב וז"ל וצ"ל אף שלא אמר דקל לפירותיו מ"מ כיון דכל כונתו במכירה זו לאפרושי מאיסור ע"ד חכמים מוכר באופן המועיל וכיוצא לזה כתב בפרישה סי' ש"כ ויש לחלק דהתם מצוה למכור עכ"ל וק"ל:

ודע דראיתי בספר עצי לבונה בחיו"ד סי' ש"כ בד"ה אך וכו', עמ"ש בהג"א פרק הזהב במבכרת שמכר לנכרי דקונה כסף לבד כיון דלא שייך משיכה בעובר שהוקשה לו אמאי נקט דינו בבכור ולא אמר סתם דקנין עובר מהני בכסף לכ"ע כיון דא"א במשיכה דהא ודאי ס"ל להג"א דקנין חל על העובר ולא הוי דשלב"ל כיון שהיא מעוברת ועביד דאתי כמ"ש הט"ז סק"ח בשם פסקי מוהרא"י וכתב ששמע מהגאון מוהרי"ל תאומים דהג"א ס"ל דבעלמא לא קנה דהוי דשלב"ל ואף בהוכר עוברה, ורק בבכור מהני משום דכדי להפקיע מאיסור אנן סהדי דגמר ומקני כמ"ש התוס' הו"ד בש"ך סק"ז דאין לחוש משום ביטול מקח דאנן סהדי דגו"מ אלא דבלא קנין לא סגי ולכן כתב ההג"א דבמבכרת דאיכא א"ס דגמר ומקני ולא חיישינן משום דשלב"ל קנין כסף מהני כיון דא"א במשיכה אבל בעלמא גם הוא מודה דלא מהני מכירת העובר דהוי דשלב"ל אלו תוד"ק וזה היפך ממה שהבינו הרבנים בדעת הא"ז דס"ל דגם בעלמא יש קנין לעובר וכן הבין בדעתו בשו"ת אור נעלם סי' כ"ג שרשמתי במערכת הסמ"ך אות ס"ב עי"ש ואף דיפה דקדק אמאי נקט דינו במבכרת מ"מ מריהטא דלישנא דבהג"א ובתשו' מיימוניות להל' קנין סי' ה' והתה"ד סי' ע"ר נראה דמשמע להו בדעת הא"ז דגם בעלמא מהני ולאו דוקא בבכור ואולי אמר מילתיה הלכה למעשה ואהכי הוא דאיתשיל וצריך ישוב:

אחר זמן רב מצאתי באורים גדולים שקו"ט באריכות דהג' מח"א שלח דברו הטוב (השקו"ט שבמח"א) להג' בע"ס או"ג והמחבר השיב ע"ד ובכלל דבריו כתב ג"כ דדבר פשוט דחל קדושת הגוף בדבר שלבל"ע אבל לא קדושת בה"ב והמח"א השיב ע"ד ולא אוכל כעת לחזור על לימודו עי"ש מלימוד ל"ו עד מ"ד, ועיין בס' פרת יוסף להג' מסלאנים בנימוקיו על ח"מ סי' ר"ט בדף קל"ד ע"ב מ"ש בדעת הרמב"ם:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף