חובת התלמידים/ז
|
< הקודם · הבא > |
מחלת שפלות המרומה ותרופתה.
|
דף זה נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך דף זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. | ||
תלמיד ישראל, אל תחשב שבדברינו בהקונטרס הזה, רוצים אנו לפטרך כבר מללמוד בגמרא, מדרש, ש"ע ושאר ספרים הקדושים המורים לנו דרך הקודש העולה אל ד', הס מלהזכיר. אדרבה, כונתנו רק להתקן א"ע שתוכל לעיין בהם ולבלוע את דבריהם הקדושים אל נפשך ואל גופך, וכל אבריך ירטיבו מן המעין היוצא מבית ד' ומן היכלי קודש. לכן אין אנו מעתיקים בזה את כל דברי חז"ל הש"ע וספה"ק בעניני הנהגה, כי פתוחים הם וכל מי שחשקה נפשו להיות קרוב אל מי שהוא טהור ולהמצא בין משרתיו צדיקים הטהורים, מתוכם ילמד, ורק את השייך לעניננו נעתיק.
איתא בש"ע או"ח ס' א', ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת השי"ת, עכלה"ק. אבן גדולה מאבני הנגף היא בושה הזאת, כי איש הזה בכלל אינו בדעתו וברשותו ורק אחר האנשים אנשי חוץ נגרר ונסחב. מאיש המלעיג הזה ירא שלא ילעג עליו, ובשביל זה מבטל עצמו לדעתו, ורק כפי אשר ייטב בעיניו יעשה, ודבר טוב ימנע מלעשות, כי אפשר ישחק עליו שכנו אחר הקרוב אליו, וגם למצא חן בעיני השלישי והרביעי מוכרח להתאים את עצמו. הוי ואבוי לאיש כזה, אשר מסר את נפשו וגופו ברשות ודעת אנשים אחרים נשחתים, כולם מושלים עליו, ורק הוא שאין לו שום שליטה על עצמו ובשרו. מחלה מאוסה היא הבושה מפני המלעיגים עליו, אשר ראשיתה ויסודה ילדות וקטנות, הילד בקטנותו יודע שאין לו דעת לעצמו, ומתרגל הוא למדוד את כל דבריו במנהגי ודעת הגדולים הסובבים אותו, אם זאת אעשה, טוב אהי' בעיניהם, ואם כה אעשה ישחקו ממני וכו' עד שנשארה אצלו דעה זו אף כשיגדל ויזקין, להשגיח יותר על היופי בעיני האדם מאשר על טוב האמיתי.