בית מאיר/עירובין/לו/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־17:29, 12 בספטמבר 2022 מאת כ'וויל (שיחה | תרומות)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
תוספות
תוספות רי"ד
מהדורה תליתאה ורביעאה

רשב"א
ריטב"א
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
בית מאיר
קרן אורה
רש"ש
שיח השדה

שינון הדף בר"ת


בית מאיר TriangleArrow-Left.png עירובין TriangleArrow-Left.png לו TriangleArrow-Left.png א

תוס' ד"ה מ"ש. עיין במהרש"א. והוא נמי קושי' הריטב"א ומשני אותה. וא"י איך משני להאמת מה בכך שנתן טעם להיום חול ומחר קדש שמספיקא לא נחתה לו קדושה הא תחלת היום שבת קונה והוא ודאי קדוש. ואולם הנה רש"י ז"ל פי' סוף היום תחלת בה״ש ועל תחלת היום פי' סוף בה״ש. וא"כ בין כך ובין כך קניית העירוב הוא בזמן הספק יום או לילה דהיינו בה״ש דכלו ספיקא הוא אלא הנ״מ אם תחלת הספק או בסופו. ובודאי לפירושו לא מקשו התוס' מידי דמה בכך דסוף היום קונה מ"מ הוי בזמן הספק. אמנם נלענ"ד שהתוס' לשטתייהו בדף ל' ע"ב ד"ה ולפרוש הוכיחו דאף למ"ד תחלת היום קונה עירוב היינו סוף בין השמשות בזמן הספק שמותר בו כל שבותים. וא"כ מה דמקשה דף ל"ח ע"ב מדסבר סוף היום קונה עירוב הא י"ט מכין לשבת ולפרש"י הנ"ל דהיינו תחלת בה״ש קשה א״כ מ״ש דאם תחלת בה״ש שהוא זמן הספק קונה שיהא שייך איסור יו״ט מכין לשבת. ומ״ש דאם תחלת היום שהוא סוף בה"ש דנמי היא בזמן הספק לא יהי' בו משום י"ט מכין לשבת הא תרווייהו ספיקא הוא. א״ו הכריחו דלמ״ד סוף היום היינו בזמן הברור סוף היום רגע קודם תחלת בה"ש. ושפיר מקשה יו"ט מכין לשבת. והתוס׳ נמי שפיר מקשי דשנו ושנו. ומשני דרבא דידיה סובר תחלת הים קונה עירוב וכבר הוכיחו בדף כ"ט הנ"ל דהיינו בסוף בה"ש שעדיין שבותים מותרים בו () ושבת מכינה לעצמו. ואין כאן אלא משום שבות דהיינו הכנה דיו"ט לשבת בתחומין שעיקרו אינו אלא דרבנן ופשיטא דההכנה נמי איני אלא דרבנן. וכל שהוא משום שבות לא גזרו עליו כל בה״ש. וא״כ הכא ודאי שפיר הקשה רבא מ״ש. דהא בין כך ובין כך הקני׳ בזמן הספק. ומשני נמי שפיר מספק לא נחתה לי׳ קדושה ומותר בזמן הקני׳ לאוכלו עיין ודוק. ובזה שהוכחתי דלהתוס׳ סוף היום היינו רגע בה״ש. נמי שפיר מה שהניחו בתימה דף ל"ח ע"ב סוף ד״ה והא בעינן. אך לדברי התוס׳ דף כ״ט ע״ב שסוברים דאף למ״ד תחלת היום קונה היינו בסוף בה״ש בזמן שהשהבותים מותרים. א״י ליישב דא״כ מה קאמר רבא על הלגין זאת אומרת וכו׳ דאי חחלת היום קונה וכו׳. ות"ל הא אף אי תחלת היום קונה היינו סוף בה״ש ובזמן שהשבותים מותרים והיינו משום דספיקא הוא. הא ודאי שהלגין אינם יוצאין מחזקת טבול יום עד שתחשך ודאי שהיא העירוב ברור. ואיך אפשר דתחול ( ) בזמן הספק טבול יום וא״כ הא בשעת הקני' ודאי אינו ראוי לאכול ומאי קשי׳ לי'. ואולם למה שהעליתי לעיל דף ל׳. לענ״ד אין דבריהם שבדף כ״ט הנ״ל מוכרח כל עיקר ע"ש ודוק.

מעבר לתחילת הדף