מהרש"א - חידושי אגדות/יבמות/סג/ב
מהרש"א - חידושי אגדות 
יבמות סג ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אין אדם מוצא קורת רוח כו'. עיין פרק כ"ג:
מצא או מוצא כו' ר"ל מצא קרי על האיש שמצא לו אשה טובה ראוי לשמח בה כאילו מצא מציאה אבל באשה רעה לא קאמר מצא האיש כי אינה מציאה לו אבל אמר שלמה ומוצא אני את האשה המיוחדת להיות מושלת עליו כדאמרינן פרק איזהו נשך כל שאשתו מושלת עליו צועק ואינו נענה ורמז האשה גי' איש שהיא במקום איש וסיים באשה טובה מצא טוב כשהיא אשה והוא איש כמ"ש והוא ימשול בך והיינו טוב כמ"ש לא טוב היות אדם לבדו וק"ל:
אשה רעה מצוה לגרשה שנאמר גרש לץ גו' היא האשה רעה דאמר לעיל מקשטא ליה תכא ומקשטא ליה פומא כו' ומהדרה ליה גבה דרך ליצנות:
קשה אשה רעה כיום סגריר שנאמר כו' משום דלכאורה בקרא מדמה אשה רעה לדלף הטורד ויום סגריר לא נקט אלא דאז הדלף טורד בבית ואמר דאינו כן אלא דעיקר הדמיון ליום סגריר שא"א לצאת לחוץ ביום ברד ורוח ולהנצל מו הדלף הטורדו בבית כן האשה רעה א"א להנצל ממנה ולצאת מחוץ לבית כל שעה כדלקמן אשר לא יוכלו לצאת ממנה זו אשה רעה וכיוצא בו אמר טוב לשבת על פנת גג מאשת מדנים וגו' דהיינו בבית א"א להנצל ממנה אם לא על פנת הגג:
כמה טובה אשה טובה שהכתוב משבחה כו'. לכאורה נראה שמשבחה היינו שמצא טוב אבל לפי זה אשה טובה אינו מפורש בקרא ונראה לפרש דאסיפא דקרא סמך שסיים (ומשבחה) ויפק רצון מה' דהשתא מצא אשה מצא טוב היינו אשה טובה וכן כשנדרש על התורה אסיפא דקרא סמיך ויפק רצון מה' ולכך נדרש על התורה דלפי פשוטו ה"ל למכתב מצא אשה טובה ויפק גו' אבל על התורה מתפרש מצא אשה באיזה אשה אמרתי לך במצא טוב דהיינו התורה שנקראת טוב אז ויפק גו' ונמשלה התורה לאשה טובה שחביבה לבעלה כמ"ש באהבתה תשגה תמיד וגיהנם נמשלה לאשה רעה שנאמר שוחה עמוקה פי זרה וקאמר בגיהנם משתעי קרא הכא דלפי פשוטו מאי מר ממות אבל הגיהנם מתפרש ומוצא אני מר ממות שהיא מיתת הגוף את האשה שהוא הגיהנם שהיא מיתת הנשמה וק"ל:
אשר לא יוכלו לצאת ממנה גו' נתנני ה' בידי לא אוכל קום גו'. וכן בגוי נבל גו'. הני קראי בגלות איירי אבל לקחו הדמיון באשה רעה וכתובתה כו' מושלת על האיש כאילו האויב מושל עליו להכעיסו ואיו להנצל ממנו וכן במי שמזונותיו תלוין בכספו שיד המוכר תבואה מושל עליו או שינעלו שערי שבר כפרש"י וק"ל:
בניך ובנותיך גו' זו אשת האב כו'. בגלות איירי אלא דגם בזו לקחו הדמיון שאשתו זאת מושלת על בניו הראשונים כאילו יד אויב מושל בהם ואפשר דמשמע להו למדרש כן משום דלעיל מיניה כתיב צאנך נתונים לאויביך גו' וכאן שינה למכתב נתונים לעם אחר דמשמע דלאו בשונא א"ה מיירי אלא בעם אחר דהיינו משפחה מאם אחרת דמצינו לשון עם בכה"ג ונתתיך לקהל עמים גו' וק"ל:
אלו המינים וכה"א אמר נבל בלבו אין גו'. נקרא נבל ע"ש שמנבל פיו נגד הקב"ה ודרש שמהלכין ערומין כו' ע"ש שמנבלין ומתעבין עצמן לפני המקום ור"י אומר אלו חברי כו' עיין בערוך ערך חברי שהיו כומרין פרסיים ורשעים היו מאוד כדאמרינן בכמה דוכתי ואמרו גזרו על המרחצאות מפני הטבילה כו' הוא דחוק לומר שלא היו מקיימין בבבל טבילת מצוה ואפשר לפרש שלא היתה הטבילה כמצוותה כמו שצריך טבילה סמוך לחפיפה וכיוצא בזה ובמדה זו נענשו וגזרו על המרחצאות וכן מפני המתנות דאין סברא שלא נתנו מתנות בבבל דהא תנן נוהגין בין בארץ בין בחוצה לארץ אלא שמצאו עילה ליפטר ממתנות כגון ע"י שותף עובד כוכבים ושמחים ביום אידם שהיו מקילין בדבר בבבל כדאמרינן עובדי כוכבים שבח"ל אינן עובדי עבודת כוכבים אלא שמנהג אבותיהם בידיהם ונענשו על השמחה זו במדה שבאו לידי אבלות כדין קובר עצמות אבותם ומייתי מדכתיב בכם ובאבותיכם כו' בעון חיים ששמחים במקום שלא היה להם לשמוח באים לידי איבול בקבורת עצמות אבות וק"ל:
כתיב לא יאספו גו' וכתיב ונבחר מות גו'. רש"י פי' שם לפי פשוטו אע"פ שרואין המתים בבזיון צרת החיים גדולה ממנה וכו' עכ"ל ע"ש והדרש דהכא ימאן זה דאע"פ חסר מן הכתוב גם לא הזכיר שצרת חיים גדולה ממנו וק"ל:
אשה טובה כו' בחיק ירא אלהים כו' ר"ל כן היה ראוי שתנתן לירא אלהים אבל המזל משנה כדאמרינן מ' יום קודם יצירת הולד בת קול מכריז בת פלוני לפלוני ועוד יש לפרש כן לפי האמת וכמ"ש מה' אשה משכלת ובזווג שני שהוא לפי מעשיו כדאמרינן ברפ"ק דסוטה גם לפי זכות גדול אפשר שישתנה המזל כמ"ש התוס' סוף מסכת שבת:
אשה רעה צרעת כו' ר"ל שהיא מכה בגוף כמו הצרעת דזכר ונקבה גוף א' הם כמ"ש והיו לבשר אחד וקאמר דמ"מ רפואתו אינה קשה כ"כ כמו הצרעת דצריך רפואה אבל זו יגרשנה ויתרפא כו' ולא תהיה עוד אשתו כגופו. ואמר
אשה יפה כו' מספר ימיו כפלים כו' עיין פרש"י שהיא דחוק ונראה לפרש כענין שנאמר ברחל שהיתה יפת תואר ויאהב גו' ועבד בה עוד שבע שנים אחרות כי באהבתו אותה היו כימים אחדים הרי מספר ימיו כפלים. ואמר
העלם עיניך מאשת חן כו' כי העינים הם סרסורי עבירה. ואמר
למסוך עמו יין כו' גם הוא מביא לידי עבירה כמ"ש זנות יין ותירוש וגו' ואמר כי בתואר גו' רבים הושחתו כמו דור המבול שנאמר ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובות גו' ונאמר בהם כי השחית כל בשר את דרכו ועצומים כל הרוגיה כמ"ש בשמשון שהיה איש עצום וגבור ונהרג על ידה ואמר כניצוץ מבעיר כו' בתחלה כניצוץ בעלמא ולבסוף גחלת כענין שאמרו בתחלה הוא דומה לבוכיא ולבסוף כעבות העגלה ואמר ככלוב מלא עוף גו' דרך הכלוב להיות בו עופות רבים קטנים וזה הוא מלא בעוף אחד גדול כן בתיהם מלא מרמה כי רבות מחשבות בלב איש אבל זה אין לו מחשבה ומרמה רק אחת כי כל מזימותיו לדבר ערוה ואיך ימלא תאותו ואמר אל תצר צרת כו' מחר בא ואיננו כו' אמר אל תצר כו' ולא תדע כו' בלשון נוכח ושוב אמר מחר בא ואיננו כו' עולם שאינו שלו הוא לשון נסתר מטעם דאין לו לתלות הקללה בו ועוי"ל כי הדואג בצרת מחר הוא שירא מפני רשע שגזם עליו להיצר לו למחר ואמר מחר בא ואיננו אותו הרשע ואז יהיה בעולם שאינו שלו דהיינו לעוה"ב שאין לרשע חלק בו ואמר מנע רבים כו' ולא הכל כו' כפל הענין בשינוי לשון ונראה לפרש כי מצוה היא להכנים אחרים לביתו כגון בהכנסת אורחים ובסעודת מצוה אבל הזהיר אותך בהכנסת אורחים שבאו לביתך מעצמם מנע אותם מתוך כו' דהיינו מתוכיי הבית ומחדרים הפנימיין כי מי יכיר אותם ופן יגנבו משם וילכו להם ועוד הזהירך בסעודת מצוה לא הכל תביא ביתך דהיינו שלא להזמין את שאינו הגון כמ"ש באנשי ירושלים שלא ישבו בסעודה כו' וק"ל:
כאילו שופך דמים כו' כאילו ממעט הדמות כו' מבואר כי מי שאינו עוסק בפ"ו מחסר הנפשות מן העולם וכאילו שפך דמן וענין מיעוט הדמות נראה לפרשו כמ"ש הרא"ם כי אדם הראשון נברא בצלם ובחותם של הקב"ה כי הוא נברא ונעשה בכפו של הקב"ה שנאמר ותשת עלי כפכה אבל צלמי של שאר בני אדם שלא נדפסו בכפו של הקב"ה אלא בחותמו של אדם הראשון אין נקראים צלם של הקב"ה אלא דמות צלמו של הקב"ה ולכן נקרא צלם אדם הראשון דיוקנו של הקב"ה וצלמו של יעקב נקרא דמות דיוקנו בב"ב פ' ח"ה וכתב הר"ן פ' הגוזל צורת אדם נקראת דיוקני שהיא שנייה לקונה כו' כדכתיב כי בצלם אלהים גו' עכ"ל ע"ש ולזה מבואר שאמר שכל מי שאינו עוסק בפ"ו ממעט הדמות ר"ל שממעט דמות צלם של הקב"ה בעולם דהיינו צורת צלמו של כל אדם שהם אינם אלא דמות צלם של אדם הראשון ורש"י בחומש פי' נעשה אדם גו' כדמותנו להבין ולהשכיל עכ"ל ולפי זה יש לפרש ממעט הדמות כי הוא ממעט האדם שהוא מין מדברי ושכלי מהעולם שהוא מתדמה בו למלאכים העליונים וק"ל:
ובנוחה יאמר שובה גו' שאין השכינה שורה פחות משני אלפים כו' הוא מבואר בב"ר ויעל אלהים מעל אברהם הצדיקים הן מרכבה של מקום שהשכינה שורה עליהם כמו שהשכינה שורה על השמים אשר ע"ז נאמר רוכב שמים בעזרך גו'. ואמר שאינה שורה בפחות מכ"ב אלף כו' דוגמת מחנה שכינה של מעלה שהם כ"ב אלף מלאכים כמ"ש רכב אלהים רבותים אלפי גו' וכן בדוגמא זו היה באותו דור מחנה לויה כ"ב אלף כולם צדיקים שהשכינה שורה עליהם ולא היו בכלל חטא דור המדבר והם היו ממש המרכבה שהם נשאו כלי הקודש שהשכינה שורה עליהם ושאמר נמי לקמן בזמן שזרעך כו' היינו בזמן שזרעך אחריך כמותך צדיק השכינה שורה עליו ובזמן שאין כו' שאין לך זרע אחריך כמותך אלא שהוא רשע אין השכינה שורה עליו ועל מי כו' ודו"ק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |