יד אברהם/יורה דעה/קפז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

יד אברהם יורה דעה קפז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

סימן קפ"ז סעיף א'
אשה שראתה דם מחמת תשמיש כו' משמשת ג' פעמים כו'. המ"י כתב דאשה שי"ל וסת פעם הראשון אינו מן המנין לדעת הפוסקים דא"צ בדיקה כלל דלא מחזקי' לה ברואה מחמת תשמיש בלא ריעותא מקודם. עוד כ' דאם הביאות היו שוות בזמן החודש ובזמן של הטבילה אינה חוששת רק לאותה לילה כדין וסת: ובשו"ת נודע ביהודה תי"ד סי' מ"ט ונ"א כתב דהא דאסרינן אשה שראתה דם מחמת תשמיש ג"פ שלא לשמש עוד ז"א אלא מדרבנן וכ"כ בתשו' הרשב"א דמה"ת לא חיישינן שתראה עוד דהוי וסת התלוי במעשה ולא מקרי קבוע מה"ת. ולפ"ז אם ראתה מ"ת בתוך מלאת של ימי לידה לא תבעה וסת ולא קאסרה לשמש אחר מלאת. וה"ר מנדה (דף י"א) דאמר התם דלא קבעה מימי טהרה לימי טומאה. ועיין בס' בית מאיר בא"ע סי' קי"ז שחלק על זה:
סעיף ה' בהג"ה
אם אין לה וסת קבוע והוא ספק אם הדם בא מן המקור או מן הצדדים תלינן במכה מכח ס"ס ספק מן הצדדין ואת"ל מן המקור שמא הוא מן המכה ואע"פ שא"י שמכתה מוציאה דם. ונראה דבזה מתיר לגמרי וא"צ ז' נקיים ועדיפה מיש לה וסת קבוע ויודעת שבאה מהמקור שכתב הש"ך שאינו מתיר לגמרי רק לענין שאין להחזיקה ברואה דם מ"ת. דבכאן שיש ס"ס עדיף דהא מתירין ס"ס בכל איסורין וכ"מ בט"ז ר"ס ק"ץ: והנה האחרונים הרבו להקשות על הג"ה ולפי דעתי דברי הג"ה נכוני' כאשר אבאר. דמה שהקשה הש"ך דמדברי הגמיי' וסה"ת מוכח דאפי' אינה מרגשת שהדם נופל מהרחם אלא כשבדקה באותו מקום מצאה דם טמאה אם א"י שמכתה מוציאה דם. לק"מ לפמ"ש המ"י ר"ס ק"ץ דה"ט דהוה ס' שמא מן הצדדים ולא אמרינן רוב דמים מן המקור משום דאיתרע לה רובא כיון דרוב נשים אינן רואות מ"ת ממקור ע"ש א"כ לפ"ז לא התיר הרב אלא ברואה מחמת תשמיש משא"כ כשבודקת עצמה שלא בשעת תשמיש ומוצאת דם אין להקל מטעם ס' שמא מן הצדדים דרוב דמים מן המקור. ואי משום שי"ל מכה לא מהני לדעת המ"י לומר מחמת כן דאיתרע לה רובא דא"כ יהיה ב' הספקות משם א' כמש"ש המ"י וא"כ אין סתירה כלל מדברי הגהמ"יי דאיירי בבדיקה שבדקה עצמה שלא בשעת תשמיש לדברי הג"ה דאיירי ברואה מ"ת ויותר נראה דלק"מ קושיית הש"ך על הג"ה לפמ"ש הט"ז בר"ס ק"ץ דספק מן הצדדים שכתב הג"ה היינו דאפשר שהמכה היא מן הצדדים עיי"ש ומה"ט נחשב זה לספק אעפ"י דרוב דמים מן המקור דהיינו באשה שאין לה מכה אבל בזה שיש לה מכה ואיכא לאסתפוקי שהוא מן הצדדים איתרע לה רובא וא"כ לא קשה מדברי הגמי"י וסה"ת הנז' דאסרי כל שבודקת ומוצאת אע"פ שאינה מרגשת שבא מן המקור די"ל דלא איירו בשמסופקת במכה אם היא מן הצדדים אלא במכה שהיא בודאי במקור עצמו. ובכה"ג מודה הג"ה דלא תלינן בדם שמא בא מן הצדדים משום דרוב דמים ודאי לאו מן הצדדים הם כל שאין לה מכה שם אבל כשהספק הוא אם יש מכה בצדדים שפיר יש להתיר וי"ל דמודו בזה הגהמ"יי וסה"ת ובמ"ש א"ש מה שהקשה בס' חוות דעת כאן ובסי' ק"ץ מדתנן נמצא בפרוזדור חזקתו מהמקור ואיך כתב ההג"ה ס' מן הצדדים. ועיין מה שתירץ כבר בנ"ב סי' נ"ה דבשבועות מוקי להך מתני' בסמוך לוסתה ולפמ"ש א"ש דש"ה דס' שמא המכה בצדדים: ומה שהקשה בס' מ"י שם ע"ד הט"ז דא"כ דס' מן הצדדים ג"כ מחמת המכה הוא הוי ב' ספיקות משם א' דאין ספק א' מתיר יותר מחבירו תירץ בס' סדרי טהרה סי' זה דס' מן הצדדים מתיר יותר אף הדם טהור משא"כ כשהוא מן המקור הדם טמא דהא פסק הרמב"ם בה' א"ב פ"י ובה' מטמא משכב ומושב דמקור מקומו טמא ולכאורה א"מ דהוא עצמו כתב בסי' קפ"ח דדוקא הדם שנברא במקור עצמו טמא אבל דם מכה שבמקור טהור וכמ"ש הרמב"ם עצמו בפ"ח דא"ב. ולפ"ז אין טומאה בדם מכה שבמקור טפי מבדם מכה שבצדדים ואכתי אין ס' אחד מתיר יותר מחבירו ואפשר דס"ל כמ"ש בשו"ת שמן רוקח סי' מ"א דמ"ש הרמב"ם דדם מכה שבמקור טהור היינו שאין בו טומאת דם נדה כשפירש אבל כשהוא במקומו במקור מטמא האשה טומאת ערב ולפ"ז הוי שפיר ס"ס מב' צדדים דס' דמן הצדדים מתיר יותר דאז הדם טהור אף כשהוא במקומו משא"כ בדם מכה שבמקור אך קיצר במקום שהי"ל להאריך וזה דלא כמ"ש בנודע ביהודה חי"ד סי' מ"א ובכ"ד דדם שבמכה שבמקור ודם שבצדדים שוים לטהר האשה והדם ועיין בס' בית אפרים סי' נ': ועוד יש לי ליישב דעת הג"ה דהוי שפיר ס"ס מב' שמות דנ"מ לענין הכשר דקיי"ל דם מכה מכשיר ואלו דם שבצדדים שבא שלא מחמת מכה אינו מכשיר וכ"כ מהרי"ל רוקח הובא בסוף ס' ס"ט ואע"פ שכתבתי דס' דצדדים ג"כ הוא מחמת מכה וגם הרא"ש כתב דדם שמצדדים ממכה הוא. לאו דוקא מכה ממש אלא כלומר שמסתמא אין דם בצדדים מצד הטבע אלא שיש איזה חבורה או פצע קטנה שמוציאה דם והרי כתב הרמב"ם להדיא בפ"י מה' ט"א דדם השחין ואבעבועות אינו מכשיר וכ"מ מפירוש הרע"ב בפ"ו דמכשירין וא"כ שפיר הוי ס"ס מב' צדדים ולפ"ז מה שהשיב מ' ברוך מפראג ע"ד מהרי"ל רוקח הנ"ל דדם שבצדדים ג"כ מכשיר משום שבא מחמת איזה חבורה ואכתי דם מגפתה הוא ומכשיר ולפמ"ש ז"א די"ל דדם שבצדדים בא מחמת איזה שחין ואבעבוע שאינו מכשיר: ושוב ראיתי לבעל נודע ביהודה במ"ת חלק י"ד סי' ק"ז שנשאל בענין זה והשיב בתחלה כדברי מ' ברוך הנ"ל ואח"כ כתב דגם דם שחין ואבעבוע מכשיר וכן כל דם שהוקז שלא לרפואה ומ"ש הרמב"ם דדם שחין ואבעבוע אינו מכשיר היינו שהדם סרוח או יוצא מעורב עם ליחה סרוחה וכתב דה"ט דמתני' דמכשירין דקתני התם הליחה סרוחה והרעי והדם היוצא עמהם לא מטמא ולא מכשיר פי' משום שנסרח וקשה לי דא"כ אמאי לא השיג הראב"ד שם ע"ד הרמב"ם דלשיטתו שפסק בפ"ב מהל' ט"א דאוכל או משקה שנסרח ואינו ראוי לאכילת אדם מקבל טומאה כל שראוי לאכילת כלב ולמד זה מהת"כ ועוד דלפ"ד הנ"ב יהיה מתניתין דמכשירין נגד הת"כ ותקשי ע"ד הראב"ד שפסק כהת"כ נגד משנתנו ודוחק לומר דמתניתין איירי שהדם סרוח כל כך עד שא"ר לאכילת כלב אלא ודאי דטעמא דמתניתין דמכשירין אינו משום שנסרח אלא משום דדם היוצא עם ליחה ורעי לא מקרי דם מכה ולא הוקז לשתיי' ולכך אינו מכשיר דלא חשוב משקה רק כשהוקז לשתיי' או דם מכה ממש דהוי כדם חללים משא"כ דם שחין ואבעבוע לא הוי בכלל חלל וכל ראיותיו שכתב הנו"ב שם יש לדחות דמ"ש מדקתני דם היוצא עמהן אינו מכשיר משמע דבפ"ע מכשיר דאל"כ הל"ל דם היוצא משם אינו מכשיר י"ל דמשום ר"א נקט הכי דפליג בסיפא ואשמועינן דברישא מודה דא"מ כשיוצא עמהן משום שהוא סרוח אבל טעמא דת"ק לאו משום הכי הוא ועפ"ז י"ל ג"כ הא דנקט שם בדברי ת"ק דם הקזה לרפואה אינו מכשיר דלאו למימרא כל שלא לרפואה מכשיר וכמ"ש הנ"ב שם אלא משום רבותא דר"א נקט דפליג ואמר דטמא ומכשיר אף לרפואה אבל לת"ק אף שלא לרפואה אינו מכשיר רק כשהוקז לשתיי' או כדקתני שם לעיל מיניה א"נ דם מגפתו ממש ודם שחין אינו בכלל גם מ"ש הנ"ב ראיה דכל דם שיוצא מהאדם מכשיר כל שלא לרפואה אע"פ שאינו ממכה ממ"ש הרמב"ם פ"א מה' מטמא מו"מ דדם היוצא מפי האמה ושותת מפיו טמא והוא בכלל דם מגפתו ולדידי אין הנידון דומה לראיה די"ל דשאני דם היוצא מפי האמה ומפיו דקים להו שאינו אלא מחמת מכה וכדאיתא בגיטין פ' מ"ש האי דמא דאתא מפומא כו' ומש"ה הוי בכלל דם חללים וכמ"ש תוס' בחולין (דף ל"ה ע"ב) דדם מגפתו של אדם מכשיר משום דאמרינן מה לי קטלא כולה מה לי קטלא פלגא וא"כ כל שאינו ממכה שיהא בכלל קטלא פלגא אינו מכשיר אף שהוקז שלא לרפואה כגון דם שיוצא משחין ואבעבוע כנ"ל: וע"פ מ"ש ליישב דעת הג"ה דחשיב שפיר ס"ס משני צדדים כסברת מהרי"ל רוקח י"ל ג"כ מה שהקשה ע"ד הג"ה בסוף ס' תורת יקותיאל מסוגיא דרפ"ב דנדה (דף כ') גבי המפלת חתיכה ולפי הנ"ל לק"מ דל"ד כלל דהתם ודאי הוי משם א' דספק שמא הדם מן החתיכה ג"כ אינו מכשיר כמו דם שמן הצדדים דלא גרע דם שבחתיכה שמפלת מאילו היה דם נפל בן ח' שאינו מכשיר ואינו דומה לדם מכה שבמקור שמכשיר: וע"פ מה שכתבתי יש להתיר ג"כ בנידון שכתב בתשו' הרב ר"ע אייגר סי' ע"ח באשה שנתהוה לה מכה בבית הרעי שקורין גאלדנער אדער ע"י קושי לידה ומצאה דם ובעת בדיקתה נגעה במכה ונראה דיש כאן ג"כ ס"ס מב' שמות דשמא מן הצדדים מחמת שחין ואבעבוע בעלמא שאינו מכשיר ושמא מן המכה דמכשיר וזה דלא כמ"ש בתשו' ר"ע שם דמכה שבבית הרעי הוי כמכה שבצדדים וליכא ס"ס: ומה שהקשה עוד הש"ך ע"ד הג"ה כאן דמאי ס"ס הוא זה הא איכא למימר מיד דלמא דם נדה הוא וכה"ג לא מקרי ס"ס כלל כמ"ש בדיני ס"ס סי' י' דין י"א וי"ג כבר תירצו בס' מ"י בסי' ק"ץ ס"ק ל"ז ובקונטרס הספיקות דכאן א"צ להתהפך וכ"כ בשו"ת שמן רוקח ח"א סי' מ' ובנו"ב סי' מ"א: (שם בהג"ה) וכתמים תולה בה בכל ענין. ונראה דה"ה נמי ראייה דמגופה בלי הרגשה דלא הוי רק מדרבנן ואף שלא בשעת תשמיש דהוה נמי ס"ס דשמא מן הצדדים נחשב שפיר לספק דאע"ג דרוב דמים מן המקור מיהו כיון דרוב נשים מרגישין בעצמם כשרואות איתרע לה רובא דכה"ג כתב המ"י שם גבי כתמים דעלמא רק דהתם מחמירין מטעם שכתב הכ"מ דלא הוה רק ס' א' שמא מן העלייה אבל אין לומר שמא מעלמא כיון דאין דבר לתלות בו אבל היכא שיש מכה יש כאן ס"ס י"ל אף לבעל ושוב ראיתי שכ"כ להדיא בשו"ת נודע ביהודה סי' ע"א דמותר אף בשעת וסתה וא"י שמכתה מוציאה דם אם המכה במקור ואינה מרגשת משום דהוי ס"ס וטהורה לעולם עד שתרגיש בדם המקור: ועיין בספר נחלת עזריאל שמתיר באשה המוציאה בבדיקתה נקודות קטנות אדומות כמין חול ובשעת וסתה רואה דם ממש ואינה מרגשת כאב רק מקרוב בא לה כאב בכליות ומגבה והיינו כשאינה מרגשת ביציאת הקרטין. ואף שמרגשת אם יוצאה ג"כ מראה טהורה תולה ההרגשה בטהורה והאדום במכה שבכליות. ועוד דא"א לבדוק הקרטין ושמא לא ימחו במים ועוד דבדם משונה כזו לא אמר דרוב מהמקור:
סעיף י' בהג"ה
ואם ראתה ג"פ כל פעם בביאה ראשונה שאחר טבילתה אסורה כו'. בפ' כו"פ כ' דאיירי בלא ביאת היתר בינתיים דאי היתה ביאת היתר בינתיים לא הוחזקה ברואה דם מחמת תשמיש:
סעיף י"ד
אשה שיש לה מכות ופצעים שא"י לטבול תצא מתחת בעלה. וכתב בס' בה"י דדוקא קודם תקנת ר"ג אבל עכשיו שנתפשט חר"ג שאין מגרשין אשה בע"כ גם בדין זה אין מגרשין בע"כ ונראה דהבה"י אזיל לטעמיה שכתב כן ג"כ בא"ע סי' ע"ט גבי לקתה חולי ארוך שיכול הבעל לומר לה הרי גיטך וכתובתך דלפי חר"ג א"י לומר כן ולגרשה בע"כ אבל לפמ"ש שם הב"ש דאפי' בזה"ז יכול לגרשה בע"כ וכ"כ הח"מ שם ה"ה כאן כשיש לה מכות וא"י לטבול יכול לגרשה בע"כ דלא גרע מחלתה דבאה"ע ועוד דכיון דא"י לטבול ויבטל מפ"ו וגם יעמוד בלא אשה אפשר דבמקוה מצוה כי האי כ"ע מודים דלא תיקן ר"ג ועיין בא"ע סי' א' וסי' קי"ט:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף