יד אברהם/יורה דעה/טו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
סימן ט"ו סעיף ב'
ואם אין ידוע שכלו לו חדשיו אסור משום ספק נפל עד תחלת ליל שמיני. בס' ברכי יוסף כ' גדי שנשחט ונחלקו ב"א אם היה בן ח' מותר מכח ס"ס. ול"ד לנידון דהרשב"א גבי עובד כוכבים מסל"ת. ונראה דהיינו משום שכתב הט"ז דהתם הוי דשיל"מ והיינו כשעדיין לא נשחט משא"כ כשנשחט לא הוי דשיל"מ ומהני ס"ס. וא"כ ה"ה בספק אי היה בן ט' יש להתיר מה"ט. ובס' ת"צ מתיר מטעם אחר. אך לפמ"ש בשע"ה דל"מ ס"ס היכא דחשו חכמים למיעוט א"כ ל"מ אף שנשחט:
סעיף ג'
אין סומכין על עובד כוכבים בגדיים קטנים הנקחים ממנו ואומר שהן בני ח' ימים. ואפי' מסל"ת אינו נאמן באיסור דאורייתא ש"ך וכתב הפמ"ג דמשמע לכאורה מדבריו דכל שא"י אי כלו לו חדשיו הוי סד"א דאי דרבנן מהימן עובד כוכבים מסל"ת כמ"ש בסי' צ"ח וקל"ז. אלא דא"א לומר כן כדמוכח בש"ע סי' קנ"ו וקס"ו וכ"ה בס' ב"א. ולא ראו שכבר הרגיש בזה הכרו"פ דהא מוכח שם דרוב ולדות אינן נפלין רק מדרבנן חיישי' למיעוט והיכא דאיכא רוב סמכינן אעובד כוכבים מסל"ת כדאיתא בא"ח סי' תקי"ג. גבי עובד כוכבים המוכר ביצים ביו"ט א'. וכ"ה בשו"ת תפארת צבי ומ"ש הפמ"ג דאפשר דהאי איתחזק מקרי דעד עתה הית' מעוברת וכ"כ בס' תפארת צבי. אך זה ודאי אינו דא"כ בא"ח שם גבי ביצים שמוכרים ביו"ט נמי נימא הכי ובהדיא כתב הר"ן דביצה לא איתחזיק איסורא ש"מ דלא מהני חזקת מעוברת והשתא הוא דילדה והיינו משום דאמרי' העמד הולד בחזקת היתר שהיה לו במעי אמו. וכה"ג כתבו תוס' רפ"ג דבכורות. אבל א"ש עפ"י מ"ש בשו"ת נו"ב מ"ת חלק אה"ע סי' י"ט כתב דגבי נפל דבהמה הוי איתחזיק איסורא משום שהיתה בחזקת שאינה זבוחה וסמכינן מיעוט נפלים לחזקה דאינה זבוחה. דאי הוי נפל לא מהני לי' שחיטה דבמיעוט המצוי לכ"ע אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה. ולפ"ז א"ש דלא סמכינן הכא אעובד כוכבים מסיח לפ"ת דהא הוי איתחזיק איסורא. וזה דלא כמ"ש בס' תפארת למשה בפשיטות דהכא לא הוי איתחזק איסורא דהא גם ביום א' שרי אי ידוע שכלו חדשיו וכשחי עד יום ח' איגלאי מלתא למפרע שלא היה נפל מעולם והוי קודם ח' כחתיכה ספק חלב עכ"ד. ולפ"ד הנו"ב ז"א כנ"ל:
ועפ"ז י"ל ג"כ מה שהקשה בס' בינת אדם על דברי הפוסקים שכתבו דס' נפל הוי סד"א. דכיון דאיכא חזקה המסייע למיעוט נפלים בבהמה והוא מיעוט המצוי י"ל דמה"ת חיישי' לי'. וכן מד' הפמ"ג כאן מוכח דאי הוי כאן חזקה לאיסור הוי אסור מה"ת. ובזה נדחו דברי הטורי אבן בר"ה (דף ז) ובארתי בחבורי להרמב"ם הל' בכורות:
ובזה מיושב נמי מה דהיה קשה לדידי דאפילו בלא מסל"ת להני רובא דעלמא דאפילו בדשיל"מ ודבר חשוב מהני לומר כל דפריש כמ"ש ס"ס ט"ז. וכ"ה במ"ל פ"ז דמעילה דכי לא מהני רוב בדשיל"מ הוא בתערובות אבל אי יש לומר שהוא מן רוב של היתר דעלמא אף בדשיל"מ אמרי' אי לא איתחזק איסורא. וכ"כ הר"ן פ"ק דביצה אהא דאמרי' התם כי לא בדק אימא מאתמול הואי דאע"ג שהוא דשיל"מ אזלי' בתר רובא כיון דלא איתחזק אי' וזה דלא כמ"ש הצל"ח שם לדעת הרמב"ם שהשמיט ההיא סוגיא שסובר דלא אמרינן כל דפריש בדשיל"מ כלל (מיהו בתוספות נדה (דף מ"ד) כתבו דמעוטי נפלים הוי מיעוט המצוי. ולפמ"ש המשנה למלך פ"ג מהל' א"מ הוא מטעם גזה"כ דליתסר שום ס' נפל). ולפמ"ש הנו"ב אתי שפיר דאיתחזק איסורא דאינה זבוחה. ועפ"ז א"ש הא דלא מהני כאן ס"ס להרשב"א כיון דיש חזקה לאיסור. אבל לא א"ש למאן דמתיר ס"ס אף במקום וחזקת איסור:
[ועיין בס' שעה"מ הל' יו"ט שהקשה על תי' הט"ז כאן דהרשב"א ס"ל דס"ס אסור בדשיל"מ. דהרי הרשב"א דהוא מארי' דהאי דינא ס"ל דס"ס מותר בדשיל"מ. וי"ל ע"פ מ"ש הגה שם לחלק בין דשיל"מ בדאורייתא או בדרבנן כמ"ש המ"א סי' תקי"ג. והה"מ בהל' יו"ט. ומיהו משמע שם דהרמב"ם מתיר אף בדאורייתא. אבל כתב השעה"מ בהל' מ"א דדוקא בס' א' בגופו וס' א' בתערובות דלא איתחזק איסורא אבל בס"ס בתערובות דאיתחזק איסורא גרע כמ"ש הרא"ש ואוסר הרמב"ם:
עוד כתב שם דהא דמהני רוב בס"ס ט"ז הוא משום דהוי רובא דאיתא קמן (ובס' החיים כ"כ מדנפשי'). ותוס' דדמאי שהביא המ"ל בהל' מעילה הוי נמי ס"ס שמא מפירות ח"ל ושמא מפירות שנה שניה וממעות שנמצאו ומתיבה שנשתמשו כו'. אין ראיה דאזלינן בתר רובא. שהרי הרמב"ם כתב דאפי' מחצה למחצה חולין. וע"כ ה"ט דלא שכיח דאדם נזהר במעות מע"ש. ומה שהקשה שם ממ"ש הטי"ד דאזלינן בתר רובא גבי חדש. י"ל דהוי דרבנן. וכן מהא דמע"ש י"ל דבזה"ז איירי דרבנן. וא"ר דאזלינן בתר רובא דליתא קמן בדאורייתא כדליתא קמן]:
וראיתי לבעל משכנות יעקב בחלק אה"ע סי' מ' שכתב דרשב"ג דאמר כל שלא שהה ל"י באדם וח' בבהמה הוי נפל הוי ס' מה"ת ולא כמ"ש תוס' והרא"ש דא"א מדרבנן ומה"ת אזלינן בתר רוב ולדות בני קיימא. וה"ר מפ"ק דר"ה גבי בכור ב"מ דמונין לו שנה משנולד ומקשה מי קחזי. ומשמע מדאורייתא ל"ח לאכילה דאל"כ מאי מקשה דאטו משום איסורא דרבנן שרינן לי' לשהותו יותר משנתו דהוי אי' דאורייתא. וז"א ראי' רק לדעת הרמב"ם דשנה של בכור הוא מה"ת בבע"מ ומיושב בזה קושיית הטורי אבן. אבל לדעת החולקים וס"ל דא"א מדרבנן ויש ראי' לזה מירושלמי דר"ה פ"א דאי' התם אמר ר"א שנה של בכור בע"מ אינה מחוורת א"כ אין מהך דר"ה ראי' כלל. ועוד דבלא"ה י"ל דלשהותו הוי שוא"ת והכי מוכח בתוספתא שלהי מכות וברמב"ם הל' מעה"ק. וא"כ יש כח ביד חכמים להעמיד דבריהם ולעקור ד"ת בשוא"ת. ומיושב גם בזה לקושיית הט"א שם. וכן א"ש בזה מה שהקשה במשכנ"י לפ"ד התוספות והרא"ש דמאי מקשה בשבת מימהל היכי מהלינן לי' דאי אינו אלא חששא דרבנן שמא נפל האיך מקשה בפשיטות שנדחה מצות מילה בזמנה מחששא זו. ולפמ"ש לק"מ דה"נ כיון דאינו אלא שוא"ת יש כח בחכמים לדחות ד"ת מחמת גזירתם ואיסור שבות שאסרו מאיזה טעם אי' מחמת ספק. כדאיתא ביבמות פ' הא"ר ושפיר דמשום דס"ד דיש בזה אי' חבורה מחשש דרבנן שמא נפל דמי לשוא"ת ומה שהקשה דכיון דקרא דרשב"ג א"א אסמכתא וא"כ מנ"ל למילף מזה קולא בודאי כששהה ל' באדם וח' בבהמה יצא מידי נפל. לדידי' לק"מ דכיון דאינו אלא מדרבנן ומה"ת בלא"ה אזלינן בתר רוב והם אמרו להחמיר והם סמכו מכאן להתיר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |