אור זרוע/שאלות ותשובות/תשנ
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אשר שאלת על דבר השידוכין שבינך ובין ר' טוביה מבתך לבנו לא רצית לעשות עד שיתן לבנו ק' זקוקים (לפנים) [לפנינו] לבד מירושה ושוב בקשו (שהיתה) [שתהיה] לוקח ע' זקוקים ואמר לך ר' טוביה אני רוצה לשלוה לך ר' משה ור' יוסף וושולט וכל מה שיאמרו לך. ממני ע"ז תסמוך ותאמין להם ואותו יום עצמו באו אליך ר"מ ור' יוסף וושולט ואמרו לך ר' טוביה שלחנו אליך וכן אמר לך ר' טוביה שאותו פקדון שלו שיש בידך תתפוס בע' זקוקים ואל תחזיר לו עד שיתן לך ע' זקוקים והולכת אותם לפני ה"ר שמואל ודברו לפניו כדברי' האלה ואמר ה"ר שמואל שתוכל בטוב לסמוך על אותו משכון וסמכת על אותו משכון ותפסת אותו. ועתה שמעת שרוצים לטעון עליך ולהוציא מידך המשכון אחרי שר' טוביה לא אמר לך בעצמו (תראה) [תסמוך] על אותו משכון ואתה אומר שאמר לך להאמין לרבי משה ור' יוסף וושולט והם אמרו לך משמו ועוד הם מודים שכך היה. ע"כ דבריך שכתבת במכתבך. הנני משיבך הואיל והבאת אותם שלוחים את ר"מ ורי"ו לפני ה"ר שמואל ואמרו לך לפניו וגם ה"ר שמואל אמר לך לסמוך עליהם ועל שליחותם אע"פ שלא אמר לך ר' טוביה בעצמו אעפ"כ המשכון נתפס בע' זקוקים ואינם יכולים להוציאו מירך דהן שלוחיו של ר' טוביה והם עדים כההיא דהאיש מקדש דאיתמר רב אמר אין שליח נעשה עד דבי ר' שילא אמרי שליח נעשה עד ופסקי' הלכתא שליח נעשה עד וה"ה בממונא דשליח נעשה עד דבכל התורה קיי"ל שלוחו של אדם במותו לבד מדבר עבירה הילכך בין קידושין דהיינו איסורא בין בממונא שלוחו של אדם כמותו. והכי אמרינן בירושלמי בהאיש מקדש א"ר בא אתא עובדא קומי רב ועשה שליח עד חד בר נש אפקיד [גרבוי] גבי [קרפיפא ד]חבריה א"ר פנחס אתא עובדא קומי ר' [ירמיה] ועשה שליה עד וחייבו שבועה אלמא דבממונא קיימא לן דשליח נעשה עד. ואיתמר נמי בגמרא דידן אמר רבא אר"נ האומר לשנים צאו וקידשו לי את האשה הן הן שלוחיו הן הן עדיו וכן בגירושין וכן בדיני ממונות ואוקימנא דקסבר המלוה את חבירו בעדים א"צ לפורעו בעדים ומיגו דיכלי לומר אהדרינהו ללוה יכלין למימר נמי פרענוהו ודווקא התם בעו מיגו למימנינהו. משום דנאמנין בעדותן דקיי"ל הן הן שלוחיו הן הן עדיו בההיא דידרושלמי דעבד שליח עד כדפרי'. הלכך ר' משה ור' יוסף הן הן שלוחיו של ר' טוביה והן עדים שעשאן שליח וקיבל על עצמו לתפוס המשכון בע' זקוקים כמו שהשליח נעשה עד על המקדש שעשאו שליח לקדש וכ"ש הכא שה"ר שמואל קיבל עדותן ושליחותן ואי משום שר"מ פסול לעדות שהרי הוא דודו אעפ"כ אין כח בידם להוציא המשכון מידך מיגו דאי בעית אמרת [אבד] המשכון מידך ומהימנת בשבועה מהימנת נמי למימר שאמר לך ר' טוביה לסמוך עליהן על ר"מ ור"י שהם אמרו לך לסמוך על אותו פקדון בע' זקוקים כההיא דס"פ המוכר את הבית דבעא מניה רב עמרם מרב חסדא המפקיד אצל חבירו בשטר ואמר לו החזרתיו לך מהו מיגו דאי בעי אמר נאנס הוא מהימן השתא נמי מהימן או דילמא א"ל שטרך בידי מאי בעי א"ל מהימן ואסקינן דמהימן בשבועה ואע"ג דאית שטר כ"ש הכא דמהימנת למימר שר' טוביה אמר לך לסמוך עליהם וגם שהם אמרו לך ואע"ג דכי משבעת לאו לצורך דידך מישתבעת אלא לצורך בתך וחתנך בהא ליכא קפידא מידי דהוה אשליש שנשבע לצורך המשליש לדברי רבותי' דשליש דמהימן בשבועה הוא דמהימן (חסר שני תיבות) משביעך אני שאינך יודע לי עדות. ותו נראה בעיני דהואיל דמהימנת בשבועה דהשתא דאיכא עד אחד דמסייע לך שהרי ר' יוסף הוא כשר להעיד ואתה תופס אתה פטור משבועה דכל היכא דמיחייב שבועה ואיכא חד דמסייע ליה פטור משבועה כדפיר"ת רפ"ק דב"מ בההיא דליחזי זוזי ממאן נקיט והכי פסק מורי ר' שמחה זצ"ל מדאמר עד אחד קם לשבועה אפי' לאורועי חזקה כ"ש שפוטר משבועה לאוקומי ממונא אחזקתיה. וכבר בא מעשה לידו ודן הכי וחבי מיסתבר לי מדפרכי' דפ"ק דב"מ ומה ע"א שאין מחייבו ממון מחייבו שבועה עדים שמחייבים אותו ממון א"ד שיחייבו שבועה ומדלא קאמר ומה עד אחד שאין (מחייבו ממון) פוטרו משבועה מחייבו שבועה עדים שפוטרים אותו משבועה (אינן) [אינו דין] שמחייבין אותו שבועה דהכי עדיף טפי למיפרך משבועה על שבועה אלא מדלא קאמר הכי ש"מ דע"א נמי פטר משבועה. הלכך הואיל ואת מהימנת בשבועה השתא דאיכא עד אחד דמסייע לך מהימנת אפי' בלא שבועה לומר שר"ט התפיס לך המשכון בע' זקוקים ואם קידש אשר את בתך נתקיימו התנאים וחייבי' ליתן ע' זקוקים דאמר רב גידל אמר רב כמה אתה נותן לבנך כך וכך [כמה אתה נותן לבתך כך וכך] ועמדו וקידשו הן הן הדברים הנקנין באמיר' חזקה שקידש ואמרי' בירושלמי ר"פ אע"פ כיון שקדש' זכתה הבת בין הבנות אבל לא קידשה לא מחייבי שהרי אם היה ר' טוביה חי היה יכול לחזור בו שאין התנאים מתקיימים עד שיקדש וכל זמן שלא קידשה יכול לחזור בו הלכך הואיל אם היה ר' טוביה חי היה יכול לחזור בו עכשיו שמת ונפלו נכסי קמי יורשי' יכלי למימר לא ניחא לן במאי דפסק לך אבוך ויכולין להוציא מידך המשכון דמנה אין כאן משכון אין כאן דכיון דלא מיחייב יכול לחזור ביה משכון נמי לא משתעבד כההיא דפ"ק דקידושין דאמר רבא אר"נ האומר לאשה התקדשי לי במנה והניח משכון עליה אינה מקודשת מ"ט מנה אין כאן משכון אין כאן. ואשר שאלת על היתום שבביתך ואינו עושה שום דבר אלא אוכל ושותה ולומד או אם ילוה בחנם או זקוק לשנה בחצי רביע בהיתר כאשר פסקו רבותינו ולעכו"ם אינו מלוח כלל אם חייב לתת מס אם לאו. כך נראה בעיני מד"ת דהא ומה צדקה דרבנן מיחייבי בה. יתמי פטורי. כרגא דרבנן פטורי כש"כ דיתמי פטורי. ואם (היה) [הוא] יתום שבא מעלמא והממון הרויח במקום אחר והשתא בא לדור בביתך ואינו מלוה לשום עכו"ם ח"ו כי שום אדם יחייב אותו מס ואפי' אדם גדול שאינו יתום כה"ג פטור. וראיתי בקהלות חשובות שאין גובין מס מן היתומין עד שיגדלו וינשאו זהו דין תורה. יצחק בר משה נב"ה:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |