שו"ת הב"ח החדשות/נט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
קונטרס עגונות
שלום וברכה שמורה וארוכה. האלוף התורני האחד המיוחד בעדר צאן קדשים. מחכמים הגדולים ק"ק פראג שיחי'. החכם השלם כמוהר"ר שמעון שיחי':
בשאיל' דשאילנא בעגונה כמוהר"ר ליבלע בן קלמן מורוויץ שהיה מרקטענר והעיד עד א' וז"ל. דיא מארקטענר זענין הינטין גבליבן דא האט זיא דער שונא איבר פאלין דא האבין זיך דיא מארקטענר וועלין ווערין איז ליבלע דער שאסין גיווארין דא זענין דיא חברים גקומן אין דיא העמדר צו לופין אונ האבן גיזאגט וויא ליבלע דער שאסין גיווארין אונ האט פיל ממון בייא זיך גיהאט עש איז שון ב' שנים דאש איך גהערט האב פון דיא מארקטענר יהודים זיינה חברים נעשה יום ד' כ"ג ניסן שצ"ח ע"כ:
תשובה מסוגיא דפרק האשה שלום משמע דאין היתר לאשה זו על פי עדות זו דאהא דאיבעי' לן החזיקה היא מלחמה בעולם מהו ופשטינן נפלו עלינו ליסטים הוא מת ונצלתי נאמנת ודחינן התם כדרב אידי אשה כלי זיינה עלה פירש"י דבמלחמה קטנה נטרי וחזי' ליה דמית דלא מסתפי' מליסטים כלומר אבל בהחזיקה היא מלחמה בעולם דבמלחמה גדולה אשה נמי יראה לעמוד עד שימות לפי שזורקים חצים ואבני בליסטראות במלחמה ואינם מתכוונים על מי שיפול איכא למימר דאמרי בדדמי וכן פירש התוס' בד"ה זימנין דמחו וכיוצא בזה פי' בנ"י וכך פסקו הפוסקים בהחזיקה היא מלחמה דאינה נאמנת ובנפלו עלינו ליסטים דנאמנת לפי זה בנ"ד דנפלו השונאים על כל ההולכים באותו שיירא וזה היהודי בצירוף השיירא רצה ללחום עמהם ויורו המורים בקנה השריפה והכו את היהודי ליבלע וחבריו נמלטו על נפשם בכתנותם א"כ חיישינן דאמרו בדדמי דיראו לעמוד שם עד שימות כדמוכח מדבריהם שבאו למלוט בכתונותם לחוד ועזבו לאחרים חילם ממורא שמא יהיו נהרגים כמוהו כי על כולם נפלו השונאים וגרע ממלחמה גדולה שזורקין חיצים ואינם מתכוונים על מי שיפול ובמלחמה קטנה זו היו מתכוונים על כולם להורגם אם יעמדו נגדם להלחם עמהם כשם שהרגו לזה היהודי כך היו הורגים את כולם אם לא נמלטו על נפשם א"כ יש לחוש דאמרי בדדמי ואפילו היו כולם שנמלטו בפנינו ומעידים שנהרג ליבלע היינו חוששים דקאמרי בדדמי לפי שיראו לעמוד עד שימות. וה"נ משמע בתשובה דהגהת מרדכי ביבמות המתחלת ראובן ושמעון הולכים עם נשותיהם נ"ל היתר גמור להשיאה לכתחלה חדא דלגבי נשים לא הי' שעת מלחמה ולא היו רוצים לעשות להם דבר והמה לא יראו מן הרוצחים וכו'. אלמא דדוקא נשים שאינם יראים לעמוד שם אבל אנשים דיראים אפילו היו רבים אינם נאמנים לומר נהרג פלוני ומת דחיישינן דקאמרי בדדמי ותדע דהכי הוא דהא וודאי קשה דכיון דטעמא הוא דאשה כלי זיינה עליה אמאי תני ברייתא נפלו עלינו לסטים וכו' ליתני בסתם ובקוצר לשון נפלו עליו ליסטים ומת נאמנת אלא בע"כ דבכה"ג אפילו באישות נמי עד אחד נאמן כיון דלא באו להרוג אלא ההרוג לבדו דנפלו עליו והעד לא ירא לעמוד שם עד שימות ולכן תני נפלו עלינו ליסטים וכו' לאוריי לן דדווקא באשה דאע"פ דאמרה נפלו עלינו ליסטים דלפי מחשבתה נפלו על כולם והוא מת ונצולו בדרך נס שהרי הליסטים באו על כולם להורג' ואני נצלתי שהאשה נאמנת ולא חיישינן דקאמרי בדדמי דאשה אינה יראה לעמוד שם דכלי זיינה עליה משא"כ באנשים דאפילו הן רבים ואומרים נפלו עלינו ליסטים (נכתב הגה"ה מגדול א' אין מזה הוכחה דאיירי בשני עדים דאיכא למימר דע"א בא ואמר נפלו עלינו ליסטים היינו עליו ועל אותו האיש שמת אבל בב' עדים שהעידו י"ל דלא אמרו בדדמי ע"כ הגה"ה) הוא מת ואנחנו נצלנו דאינם נאמנים כיון דלפי מחשבתם נפלו על כולם וודאי דהיו יראים ולא עמדו עד שמת והא דקאמרי מת אמרי בדדמי והיינו בנ"ד דנפלו השונאים על כולם ואמרו הוא מת והמה ניצולים כיון דמן הסתם יראים לעמוד שם וכ"ש שהמה הגידו בפירוש שיראו והשליכו מנגד כל אשר בידם ונמלטו בכתונותם בלבד דפשיטא דחיישינן דקאמרי בדדמי דלפי שראו שיורו בגופו בקנה השריפה ונפל לארץ חשבו וודאי מת ולא עמדו לשם עד שימות וחיישינן שמא לא מת אלא נפל לארץ בחלשות ועבדי לי' סמתרא דחיי כי לא הוכה במקום שהנפש יוצאה אלא הוכה בגופו במקום שאין בו סכנת נפשות. כמו ששנינו ביבמות אין מעידין אלא עד שתצא נפשו ואפילו ראוהו מגויד או צלוב וחיה אוכלת בו ופירוש מגוייד במקום שאינו עושה אותו טריפה ובנ"ד נמי אע"פ שרוב שהוכה בקנה השריפה הן למיתה מ"מ כיון שאפשר שלא עברה המכה בחלל הגוף אלא במקום שאינו עושה טריפה אין מעידין עליו דאפשר דעביד לי' סמתרי וחיי וכן פסקנו בעגונה א' בלובמלא בשנת ש"ס והפסק שלחתי ליד הרב הגדול מהר"ל בר' בצלאל מפראג ונשארה עגונה עד יום מותה ולא קשי' הא דכתיבנא להחמיר אפילו כשמעיד מפי רבים מהא דקיימא לן בשנים מעידין מת פלוני במלחמה דנאמנים אפילו לא אמרו וקברנוהו ודלא כאלפסי דיחיד הוא נגד כל הפוסקים בהוראה זו דבתר סהדותא בתרי סהדי לא דייקינין דפשיטא דאין זה אלא כשהעדים לא היו בסכנה ולא היו יראים לעמוד שם אבל היכא שהעדים היו יראים ונמלטים על נפשם כנ"ד דפשיטא דמסתברא דחיישינן דאמרי בדדמי ואפילו הן ב' או יותר וכדפרישית. ומיהו יש לצדד להתיר עגונה זו מהא דאיתא בפ' האשה שלום איבעי' להו עד א' במלחמה מהו טעמא דע"א מהימן משום דמילתא דעבידא לגלוי הוא לא משקר א"ד טעמא דע"א משום דהיא גופא דייקא ומנסבא והכא לא דייקא ומנסבא דאמרי בדדמי ובעיין לא איפשטא ופי' התוס' דאין לפרש א"ד טעמא דע"א משום דדייק' ואפילו אמר העד בדדמי נאמן דהא אפילו דדייקא האשה למה לו להיות נאמן כיון דאמר בדדמי אלא וודאי לעולם לא יאמר ע"א בדדמי כמו האשה עצמה אלא דמ"מ אין להאמינו כיון דהאשה לא דייקת כאן וסומכת עליו יותר ממה כשאומר מת על מטתו כיון שיש רגלים לדבר עכ"ל ור"ל דאשה וודאי לפי תאוותה שחפיצה להתיר את עצמה טועה וקאמרה בדדמי אבל ע"א אינו טועה ואינו אומר אלא מה שראה בבירור גמור ולפ"ז אע"ג דבעיין לא איפשטא הכא מ"מ מדחזינן בעובדי דדגלת שמביא בפרק בתרא דיבמות דבמים כמלחמה דמיא ואמרה בדדמי כדאיתא בפרק האשה שלום וא"כ לא דייקא ומנסב' ואפ"ה עד א' נאמן א"כ ה"ה במלחמה נמי ע"א נאמן ולא בעינן דנימא קברתיו דלא בעינן וקברתיו אלא היכא דחיישינן לדדמי ובע"א במלחמה דלא אמר בדדמי לא בעינן וקברתיו זו היא דעת התוספות והוא דעת הראב"ד שהביאו הפוסקים ושבחו הר"ן בתשובה שדבריו נכונים הם וקרובים אל הדעת אבל מאחר שהרי"ף והרמב"ם הסכימו דכל במלחמה וכוותי' חיישינן בע"א דאמר בדדמי מי יקל את ראשו להקל באיסור א"א כנגדם וכ"ש שר"ח מחמיר בדבר יותר וכו' ומביאו ב"י ואומר אני דבעגונה זו הבו דלא להוסיף עלה דדווקא בע"א הו"ל הקלת ראש להתיר מה שהסכימו עליו הרי"ף והרמב"ם לאיסור דבע"א במלחמה נמי חיישינן דאמר בדדמי וכך הסכים הרא"ש וכן פירש"י וז"ל והכא לא דייקא ותרווייהו אמרי בדדמי עכ"ל וכ"ש שר"ח מחמיר בדבר יותר וכו' אבל בנ"ד דשנים ויותר כל חביריו שהיו במעמד אחד עם ליבלע העידו שנהרג לא חיישינן בשני עדים דקאמרי בדדמי ואע"פ שהיו יראים לעמוד שם ונמלטו על נפשם כללא הוא דבתר סהדות' דתרי לא דייקינן וכו' שאם לא היו ברור להם שמת וודאי לא היו מעידים עליו שנהרג וטעמא נ"ל דבע"א דאינו נאמן בכל התורה לכל עון ולכל חטאת הלכך אע"פ דהוחזקו להיות משיאין ע"פ עד א' הם אמרו דנאמן ע"א והם אמרו דבמלחמה דאיכא למיחש לבדדמי אינו נאמן אבל בשני עדים דנאמנים בכל התורה כולה ולא חיישינן דאמרי בדדמי דכל חד וחד מסתפי מחברי' דיהא מכחישו היאך אתה מעיד שמת וודאי הלא לא עמדנו עליו עד שימות או שמא לא הוכה מכת נפש וכיוצא בזה דכל חד וחד מדכיר אחברי' והלכך אם שנים מעידים בכל התורה כולה בבירור גמור לא חיישינן דאמרי בדדמי אף בעדות אשה לא דייקינן בתרייהו דילמא קאמרי בדדמי כיון דשנים הם וא"כ בנ"ד דהחברים שנמלטו אמרו איז ליבלע דער שאסין גווארין וחזרו ואמרו וויא ליבלע ווער דער שאסין גיווארין האי לישנא משמע בלי ספק שמת על ידי יריית קנה השריפה דאם לא באו אלא להגיד שירו בו קנה דשריפה הי' להם לומר דא האט מען איין שוס גיגעבין אין ליבלע אבל לשון איז ליבלע דער שאסין גיווארין משמעו כאלו אמרו דנהרג ליבלע וכיון דלא חיישינן בשני עדים דקאמרי בדדמי א"כ זכינו דהאי איתתא שרי' לדברי הכל זולתי להאלפסי וכבר כתב הרמב"ן על דבריו דחומר' יתירה הוא ואע"ג דאיכא למימר דווקא כשאינן עומדים העדים בסכנה ליכא למיחש דאמרי בדדמי אבל בעומדים בסכנה חיישינן לבדדמי כמ"ש מתחילה לא משמע הכי מדברי הפוסקים שאמרו דבתר סהדותא דתרי סהדי לא דייקינן דמשמע דלא חיישינן כלל בשני עדים דטעו בעדותן בכל מה שיעידו בכל התורה כולה כ"ש בעדות אשה לא חיישינן דטעו וקאמרי בדדמי ואע"פ שגם הם היו בסכנה לא היו מעידין עליו שנהרג ע"י יריית קנה השריפה אם לא היו רואים שמת מיד לאחר שירו בו ואין ספק דילמא הוא חי ואע"פ שהחברים לא העידו בפני ב"ד אלא ע"א ששמע מפי חבירו העיד כך בפני ב"ד אפ"ה כיון דקאמר תלמודא בפרק האשה רבה דמשום עגונה אקילו בי' רבנן דאפילו ע"א נאמן א"כ נאמן האי עד בעדותו דשמע מפי שנים שנהרג ליבלע וחשוב הוא כאלו הגידו חביריו עדותן בפני ב"ד דנאמן ע"א (הג"ה וכ"פ מהר"מ מלובלין בתשובה סי' קכ"ח) בכל מה שיעיד בפני ב"ד בעיגונא דאיתתא כיון דליכא מאן דמכחיש לי'. ועוד קבעתי הלכה למעשה בפסק א' על עגונה א' דכל היכא דאפשר לידע ולחקור מפי עדים או עד א' גוף המעשה כמו בנ"ד אם יודעים מי הן חבריו ואפשר לשאול אותם איך ידעו בבירור שמת מאותו ירייה בקנה השריפה אין מתירין את האשה ע"פ עדות זה דאיכא לחוש לבדדמי אבל היכא דא"א כלל שיעידו עוד על מעשה זה ואם לא נאמין למה שאמרו חביריו תשב עגונה כל ימי חייה סמכינן על עדות זה ולא חיישינן דאמר בדדמי כיון דלא מוכח מדברי חביריו דאמרי בדדמי וכדאמרינן אמתני' דמשיאין ע"פ בת קול ודלמא צרה הוי תנא דבי ר"י בשעת הסכנה כותבין ופירש"י שאם לא תאמין לזה לא תמצא אחר תשב עגונה כו' ה"נ בנ"ד כשעת סכנה דמי דידוע דלא תמצא עדות אחר דהיו בהריגת ליבלע הנ"ל כ"א חביריו ואם א"א לשאול חביריו תשב עגונה כל ימיה אין להחמיר כ"ש דלפי הדין נלע"ד שהגידו חביריו ליבלע איז דער שאסין גיווארין דמשמע שנהרג אע"פ שגם הם היו בסכנה לא חיישינן דאמרי בדדמי כי היכא דלא חיישינן בכל מה שיגידו ב' עדים באיסור והיתר אע"פ שלא העידו בב"ד נאמנים להתיר ולא חיישינן דאמרי בדדמי וע"א זה ששמע מפיהם ג"כ תקנת חכמים הוא להיותו נאמן בעיגונא דאיתתא דקושטא קאמר דכך שמע מפי חביריו ואיתתא זו שרי'. הנלע"ד בקצרה שלא להחמיר באשה זו ושרי' לאנסובי אם יש לה זרע ופטורה מלחלוץ לאחיו. ממני הק' והצעיר יואל סירקש בן לא"א מוהר"ר שמואל זלה"ה כ"ח חשוון שצ"ט פ"ק קראקא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |