אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/יבמות/כד

יום חמישי כ"ח אדר ב' תשפ"ב - מסכת יבמות דף כד

קריאת שם על שם המת

כתיב: (דברים כה ה-ו): "כי ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם ובן אין לו, לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר, יבמה יבוא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה. והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת ולא ימחה שמו מישראל". ובלימוד הפסוק כפשוטו נראה כי ציוותה התורה שהן הבכור הנולד אחר היבום - הוא יקרא בשמו של האח המת, ועל ידי זה לא ימחה שמו מישראל.

אמנם הגמרא במסכת יבמות (כד.) דורשת את הפסוק באופן אחר: תנו רבנן, "והיה הבכור" - מיכן שמצוה בגדול לייבם, "אשר תלד" - פרט לאיילונית שאין יולדת, "יקום על שם אחיו" - לנחלה [- שהיבם יורש את חלקו של אחיו בירושה]. אתה אומר לנחלה או אינו אלא לשם, יוסף קורין אותו יוסף, יוחנן קורין אותו יוחנן. נאמר כאן "יקום על שם אחיו" ונאמר להלן "על שם אחיהם יקראו בנחלתם" - מה 'שם' האמור להלן נחלה, אף 'שם' האמור כאן לנחלה. "ולא ימחה שמו" - פרט לסריס ששמו מחוי.

ובמגילת רות (ד י) נאמר: "וגם את רות המואביה אשת מחלון קניתי לי לאשה להקים שם המת על נחלתו, ולא יכרת שם המת מעם אחיו ומשער מקומו, עדים אתם היום". ופירש רש"י: להקים שם המת על נחלתו, מתוך שאשתו יוצאה ובאה בנחלה, ומכנסת ומוציאה, אומרים: "זאת היתה אשת מחלון" ושמו נזכר עליה.

ומכח פסוק זה מוכיח הרמב"ן (דברים כה ו) שאין כוונת הפסוק לפי פשוטו שהבכור יקום על שם אחיו המת בשמו, שהרי גם בבועז נאמר "ולא יכרת שם המת מעם אחיו" ואעפ"כ לא קראו אותו 'מחלון'. ולכן ביאר הרמב"ן שכוונת הפסוק לפי פשוטו ל'הבטחה', שהבכור יקום על שם אחיו המת, שנפשו של המת תבוא שוב לזה העולם בנפש הבכור [כך ביאר בספר כבוד התורה בארגנטינא]. וכעין זה כתב רבינו בחיי, שאין הכוונה שם ממש שיהיה שמו כשמו אלא 'יקום על שם אחיו המת' בנפש הכתוב מדבר. אמנם האבן עזרא פירש כפשוטו: הבכור אשר תלד, יקרא בשם אחיו.

והנה לפי ביאור האבן עזרא בפשוטו של מקרא, וגם לדרשת חז"ל הלומדים מגזירה שוה שאין כוונת הפסוק כפשוטו - מבואר שיש משמעות לקריאת שם הבן כשם האח המת, ויש בכך סיוע לכך ש"לא ימחה שמו מישראל". ובאמת מצאנו בכמה מקומות שקראו שמות כדי לתת זכר ושארית למי שנקראו על שמו.