מבוא התלמוד/כט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
דרך המשל הנהוג אצל חז"ל, הוא אחד מן ל"ב מדות דר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי באגדה, וחז"ל השתמשו בדרך זה ברוב ענין. לבאר המקראות וכן להשיב לחכמי עמים, ולמינים, עת עוררו טענות נגד התורה. וע"פ הרוב גם הלבוש החיצון אשר הלבישו בו חז"ל דבריהם, נחמד להשכיל ומתוק לחיך, וע' ריש מדרש קוהלת וריש מדרש חזית, מה שהגדילו חז"ל ענין המשל ואמרו שם אל יהי המשל קלה בעיניך. שע"י המשל אדם עומד על עומקי של תורה. ועיין הקדמת הרמב"ם לספר המורה באריכות מענין המשל, ולדוגמא ארמוז כאן על איזהו משלים נחמדים. כמו (ברכות ל"ג ב') משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם וכו', והיו משבחים אותו בשל כסף, וע' מורה פרק ששה וחמשים לראשון מה שהראה עומק זה המשל, וע' (ברכות ס"א ב') לשועל שהיה מהלך על גבי הנהר, עוד (תענית ז' ב') אילן אילן במה אברכך, וכן מצינו (ע"ז ה' ב') משל למה הדבר דומה לשני בני אדם אחד אוהבו ואחד שונאו, לאוהבו נפרע מעט מעט, וע' (ע"ז נ"ד ע"ב נ"ה ע"א) הרבה משלים נעימים ובפרט תשובת ר' עקיבא לזונין שהיסורים נאמנין בשליחותן, והמשל הנחמד מן איש אחד שהיו בני אדם מפקידין אצלו בעדים וע' ג"כ (ב"ב ט' ע"א) מה שהשיב ר' עקיבא לטרנוסרופוס על השאלה, אם הקב"ה אוהב עניים, למה אין מפרנסם, וע' (בראשית רבה פ' י"א) מה שהשיב ר' עקיבא לטרנוסרופוס נדון קדושת יום השבת ע"פ משל נחמד, ותשובת רבינו הקדוש לאנטנינוס, על שאלתו דגוף ונשמה יכולים לפטור עצמם מן הדין (סנהדרין צ"א ע"ב), וע' מדרש ויקרא רבה מה שהשיב ר' יהושיע בן קרחה למין, אשר שאלו, כתיב בתורה אחרי רבים להטות, ואנחנו המרובים ואתם המעטים, ועוד נמצאו הרבה תשובות נכונות מה שהשיבו ר' עקיבא. ור' יהושיע בן קרחה, ור' יוסי. ור' יהושיע בן חנניה, ובין האמוראים היה ר' אבהו מפואר בזה, על שאלת המלכים והמינים דרך משלים נעימים ונחמדים ויאריך הענין לרמוז על כלם, ולא באתי פה רק לעורר על המעיין:
ובפרט שבחו חז"ל את ר' יוחנן בן זכאי שלא הניח משלות שועלים ומשלות כובסים (סוכה כ"ט ע"א ב"ב קל"ד ע"א), ובמסכת סופרים העידו כן על הלל הזקן, ועל ר' מאיר העידו חז"ל (סנהדרין ל"ח ע"ב ל"ט ע"א) שהיה יודע שלש מאות משלות שועלים ומשלות כובסים, ואנו אין לנו רק שלשה. ועליו אמרו במשנה (סוטה מ"ט ע"א) משמת ר' מאיר בטלו מושלי משלות, והנה רש"י בסנהדרין פירש שם כוונת חז"ל על שלשה משלות שועלים אשר אצלנו, ואולם נמצא ג"כ אצלנו בתלמוד מפוזרים הרבה משלות שועלים, ונוסף על המשל משועל על גב הנהר. אשר הבאתי למעלה (מברכות ס"א ע"א), מצאתי במדרש רבה עוד יותר, ע' מדרש קוהלת פיסקא כאשר יצא מבטן אמו כן ישוב שמה, גניבא אמר לשועל שמצא כרם מסוייג מכל פינותיו ע"ש ויערב לחכך. וע' מדרש תולדות, סוף פרק ס"ד, מה שדרש ר' יהושיע בן חנניה אסקוליסטקא דאורייתא, ארי טרף טרף, ועמד לו עצם בגרונו אתא הדין קורא מצראה ע"ש, ואין המקום כאן לרמוז על כל המשלים בתלמוד ולהעבירם במספר, כי המצע קצר מהשתרע ענינים רבים כאלה, ובמסכת ברכות לבד מצאתי עשרה משלים יפים ונעימים ובפרט בתוספתות ובתורת כהנים ובברייתות, והמה מרובים ואין לפורטם כאן, רק באתי לעורר על המעיין, כי המשל אצל חז"ל, הוא חלק נכבד מדרשות הנהוגות אצלם, הן אצל התנאים והן אצל האמוראים, וחכמי ארץ ישראל בזמן אחרון מעת אשר התרשלו בלמוד ההלכות השלימו דרכי הדרוש והשתמשו עוד יותר בדרכי המשל בכל אופן דרשותיהם, אשר ימצא המעיין בפסיקתא ובתנחומא, ובמדרשים האחרונים הרבים בכמותם, אשר נקבצו באו אלינו ע"י חכמי ארץ ישראל האחרונים, אכן לא ישוו במעלותם ויפים, וברעיונות נשגבות, לאותן המשלים של תנאים הראשונים אשר מפוזרים בברייתות שרמזנו למעלה עליהם:
ומדרכי המשל אשר נהגו חז"ל בדרושותיהם, הוא ג"כ להמשיך המעשים שנתהוו להציגם לעין הקורא, דרך ויכוח מה שטענו זה עם זה, ונתנו חז"ל טענות בפי המתוכחים איך הצדיק כל אחד דרכו, להתנצל על פעולתו. והמשיכו חז"ל הענין לפעמים על מלכים ושרים מן העמים, כגון נבוכדנצר ונבוזראדן והמן ואחשורש כמו שמובא ברוב ענין בפרק חלק ובגיטין פרק הניזקין ובפ"ק דמגילה. ואם תרצה לפרש שהיו לחז"ל ענינים אלו בקבלה. מטענות המלכים האלה אין בכך כלום. אכן כיון שמצינו שהשתמשו חז"ל בטענות כאלו אף על חיות ועופות ודגים, וגם על דוממים כגון הרים וגבעות, ואותיות, צריכין על כרחך לפרש שזה היה אצלם מרדכי המשל וכעין מליצת השיר, להשים הדברים בפי האנשים, אשר מתעסקים בענין אחר, ולהציב שטען כל אחד כפי מה שהיה באפשרות להשיב. אם היה בו מדע והיה מבין עקרן של דברים וסיבותם, כעין משלות שועלים שהבאנו למעלה שטענו האריות והשועלים, וע"י המשל אדם עומד על עומק הדברים כן ויכוח דיוזני הלזה נצרך מאוד לבירור הענינים ולהוציא מהם. דברי מוסר וחיזוק יסודי האמונה, אשר הדרך הזה מסולל ומוכשר לפעול על המון השומעים, ולעורר לבבם לתכלית הנרצה, וכבר התעוררו בזה התוס' (ע"ז י"א ע"א חולין ז' ע"א) על מה שהזכירו שם הרים וגבעות בקשו עלי רחמים, אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש רחמים על עצמנו, וכ' התוס' לא שהשיבו הרים וגבעות כך. אלא היה אומר בלבו כך היו יכולים ההרים וגבעות להשיב, וע' ריטב"א מובא בעין יעקב שם בענין השני וז"ל לא שההרים מבקשים רחמים אלא הכא אמרה הברייתא, אליעזר בן דורדייא אמר בלבו להרים, הן עצמם צריכים לרחמים. ואלו היה להם פה היו משיבים כך. וכעין זה מצינו בהרבה מקראות, ולא שמדברים ומשיבים, כמו ותאמר להם הגפן החדלתי את גפני ואת מתקי, וכן פרק שירה שהעופות והחיות מקלסים. לא שהם אומרים כלום. אלא סברא היא, שאם היה להם פה לדבר יש להם לומר כך עכ"ל הריטב"א, וכן כתב הרשב"א מובא דבריו בכותב לעין יעקב פרק ראשון דחולין בטענות ר' פנחס בן יאיר עם נהר גינאי כתב בזה"ל וז"ל ממה שלא יעלם ממך שנהגו חכמנו ז"ל ברוב פעמים להמשיך הפלא. או המעשים המתחדשים דרך הויכוח כאלו נתחייב הענין כך מצד הכרח הטענה, עד שתמצא לחז"ל משתמשים כן אף בבריאת הנבראים אשר בראם השי"ת מרצונם וחפצם. כאמרם ז"ל כל מעשה בראשית לדעתם נבראו (ר"ה ל"א ע"א). ומן הנמנע להיות הנברא מן אפס מוחלט מסכים על דבר קודם הבראו וצאתו מן הכח אל הפועל, ואיך יברא לדעתו קודם היותו לו מציאות בכח, וכל שכן בפועל ואמרו חז"ל (חולין ס' ב') אמרה לבנה אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד, א"ל הקב"ה לכי ומעטי את עצמך. וכדומה במקומות הרבה. וזה כלו אינו רק דרך הרחבת משל, לכוונות ידיעות מועלות הרבה, ומישרות אל אמיתת אמונה בחידוש העולם והשגחה, ולסיבות אחרות רבות התועלת, וכאן היתה בויכוח החסיד ר' פנחס בן יאיר עם נהר גינאי, לפרסם לנו שהמחויב לאדם ומכל שכן להחסידים להיות נמנעים להוציא דברים הטבעים מגדרם לפלא, כי אם לצורך גדול ולצורך מצוה הצריכה בשעתה עם היות להם ממשלה מצד הנפש לפעול בפלא עכ"ל הרשב"א:
ומזה המין המה הרבה טענות בדברי חז"ל, אשר טענו דוממים, או אילנות, או בעלי חיים בלתי מדברים, עם בני אדם, כמו מאמר ר' לקיש (סנהדרין ק"ח ע"ב) תשובה ניצחת השיבה עורב לנח רבך שונאני, ואתה שנאני. וכן מצינו דאמרה יונה יהא מזונותי מרורים כזית ביד ד' (עירובין טו"ב ע"ב). וכן טענות האותיות עם הקב"ה כמו דאמרינן בירושלמי פ"ב דסנהדרין תני ר' הושיעא עלה יו"ד ונשתטח לפני הקב"ה ואמר רבון העולמים עקרתני מן הצדקת הזאת. ועוד שם אמרו עלה ספר משנה תורה ונשתטח לפני הקב"ה ע"ש, וכן מצינו הרבה פעמים אמרה מדת הדין לפני הקב"ה, עיין ירושלמי שם. עוד מצינו אמרה רוח פסקנית לפני הקב"ה (סנהדרין מ"ד ע"ב). ובמדרש פ"ח. חסד אמר יברא. אמת אמר אל יברא. צדק אמר יברא שלום אמר אל יברא. וכן מה שאמרו בירושלמי פ"ב דמכות שאלו לחכמה חוטא מה עונשו. והנה חסד ואמת. וחכמה. אינם רק תוארים ומדות, ואיך יתכן דישאו ויתנו ויטענו טענותיהם, וכל זה אינו רק מה ששמו חז"ל. מה שיש לטעון בבריאת אדם, מן התנהגותו לטוב או לרע על פי נטיותיו אשר בו, והחכמים עושים זה כעין מליצת השיר. ומזה המין מה שמצינו בבראשית רבה מובא ג"כ במורה פ"ה לשני הארץ צעקה על רוע מזלה. אני והם נבראנו כאחד העליונים חיים ותחתונים מתים וכיון שתחתוני' מתים איך צעקה על רוע מזלה. ע"כ כי חז"ל אמרו שהארץ אלו היה לה פה היתה יכולה לטעון כך, וע' מורה פכ"ט לשני:
וכן מה שספרו חז"ל מפסקי אנשי סדום וטענותיהם (סנהדרין ק"ט ע"ב). וטענות קורח וכת שלו נגד משה. (שם ק"י ע"א) וטענות סנחריב עם בעלי צבא שלו (עם שם) וכל הענין מן דוד וישבו בנוב (סנהדרין צ"ה ע"א) וטענות נבוכדנצר ספרא דמרודך בלאדן עם מרודך, וכן דברי נבוזראדן (שם צ"ו ע"ב), וכן כל דברי המן ואחשורוש וענין שטנה שלו (מגילה פרק א'), אם נרצה לפרשם כפשוטם שהיו מקובל לאבותינו כך, נוכל לפרש כמ"ש למעלה פרק ח"י, אכן יש לפרש ג"כ שהיו דרך מליצת השיר. ובדרך משל אשר נהוג אצלם, להסביר כל מה שהיה כל אחד יכול לטעון לפי מעמדו ומצבו, ולהשיב בהצדיק פעולתו, וזה הדרך נאות להבין ענין מה להעם, ולטעת על לבבם תוכחת מוסר ויראת ד', שיקחו מקרה אחת אשר קרה. ויציגו אותם לדוגמא עם כל הסברות האפשרות. להצדיק או להתעיב איזהו מדות נכונות. או בלתי נכונות. והחופש בעין פקוחה וחודרת ימצא הרבה מאמרי חז"ל הולכים על דרך זה ולא באתי רק לעורר על המעיין:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |