רש"י/סנהדרין/קז/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף יד רמ"ה מהרש"ל רש"ש |
בחברון מלך שבע שנים וששה חדשים. מדהכא חשיב להו ובאידך קרא לא חשיב להו ש"מ לא היה מלכותו שלימה שנצטרע אותן ו' חדשים:
ה"ג אבל בחיי בנך אני מודיע ולא גרסינן לך:
כ"ד רננות. בין תפלה תחנה ורנה איכא כ"ד:
וילך אלישע דמשק להיכא אזל:
שואבת. מגבהת מתכת בלא נגיעה כעין אותה שלועזין קלאמניס"ה בלע"ז ועל ידי אותה אבן העמיד עגלים של ירבעם באויר:
רבנן דחה מקמיה. התלמידים דחה מישיבתו של אלישע:
צר ממנו. מכלל דעד האידנא לא הוה צר:
הואל וקח. השבע שאלישע שלחך:
ויפצר בו. גחזי:
העת לקחת את הכסף והבגדים וגו': שמנה דברים קא חשיב בהאי קרא:
וגחזי מי שקל כולי האי. מנעמן כסף ובגדים הוא דשקל דכתיב ויצר ככרים וגו':
אותה שעה. היה אלישע עוסק בפרק שמונה שרצים אמר לו הגיע עת ליטול שכר פרק שמונה שרצים שעסקתי וכו' ולהכי כתב בהאי קרא שמנה דברים כנגד אותו פרק כלומר בכסף ובגדים שקבלת ממנו מנעמן סבור אתה לקנות דברים הללו להיותם לך שכר שמונה שרצים:
יצר. תאותו אם מרחיקה ממנו לגמרי ממעט ישיבת עולם ואם מקרבה לגמרי בא לידי איסור שאינו יכול לכבוש יצרו מדבר עבירה:
תינוק ואשה. דעתן קלה ואם תדחה אותם מטרדן מן העולם:
חלה. חד. חליו תרי. אשר ימות בו תלת:
בעא רחמי דלהוי חולשא. כדי שיהא פנאי לבניו לבא כל אחד ואחד ממקומו להיות עליו בשעת מיתה שכיון שרואין שנפל למטה יודעין שימות ומתקבצין ובאין:
מתפח. מתרפא:
מתני' לא ידון רוחי לא דין ולא רוח. שאין עומדין בדין ואין להם רוח להיות עם הצדיקים שיש להם חלק:
ויפץ [ה' אותם ומשם הפיצם. ויפץ] בעולם הזה ומשם הפיצם בעולם הבא:
אלו ואלו. אנשי דור המבול ואנשי סדום ובחדא פליג ר' נחמיה: