שו"ת הריב"ש/ג
שו"ת הריב"ש 
ג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
עוד שאלת אותן פידווי"ש של ישראל שעבר עליהם הפסח אם אסורין בהנאה כדין חמץ גמור או אם הם חמץ נוקשה ויהיו מותרין בהנאה:
תשובה איברא דחמץ נוקשה אפי' בעיניה אינו אסור בהנאה אחר הפסח[1] שהרי לא עבר עליו מה"ת בבל יראה ובל ימצא כיון שאינו חמץ מה"ת דהא תנן שיאור ישרף והאוכלו פטור שיאור היינו נוקשה כדאיתא בגמ' אלא שחכמים הצריכו לבערו כדי שלא יבא לאוכלו ומשו"ה אמרו ישרף וכיון שלא עבר בבל יראה וב"י אנא מדרבנן נראה שמותר בהנאה ואסור באכילה וכ"כ הרב רבינו נחמן ז"ל בפי' ההלכות. אבל איני רואה בשום פנים שיהי' הפידווי"ש נוקשה אלא חמץ גמור[2] שאין נוקשה אלא כגון שלשה מיני אומניות הנזכרים במשנת אלו עוברין שאינן ראויים לאכילה או שמא שאינו עדיין חמץ גמור כגון שיאור או לפירש ר"ת חטי קורדנייתא דשרירן ויבישן אם נפל עליהם מים וכן נמי עיסה שנילושה במים ומי פירות מעורבין כההיא דתפוח שרסקו בעיסה לפי שהמים שבעיסה מעורבין עם מיץ התפוח וכי האי גוונא ממהר להחמיץ אבל אינו חמץ גמור אלא נוקשה (כדאי' במס' מנחות נד.) אבל אלו הפידווי"ש שלשין עיסה הרבה ועושין מהן אלו הפידווי"ש מעט מעט והעיסה עומדת בני עסק שיעור כמה מילין וכמה פרסאות אין ספק שהיא חמץ גמור וגם שמניחין אותן לשמש לייבש וגם זה מרבה בחמוצו וגם שלא נילושה העיסה במים שלנו ומפני שהם דקים ויבשים מפני זה לא פקע שם חמץ מינייהו ועוד שגם החטים יכולין להחמיץ אף בעודן חטים אם נתבקעו ויש מי שאומר דכיון דאית בהו צירא אפי' לא נתבקעו כ"ש אלו שהם נעשים מעיסה ושוהין בעשייתן ומתחמצין אף אם העיסה לא נתחמצה ולכן אסורין בהנאה לאחר הפסח בלי ספק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |