ילקוט שמעוני/ב/מא
|
< הקודם · הבא > |
שופטים ג
(מדרש): ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל. משל למה הדבר דומה למלך שנטע כרם והיה בתוכו ארזים גדולים וקוצים, הלך המלך וקצץ את הארזים והניח את הקוצים, אמרו לו עבדיו אדונינו המלך הקוצים שאוחזים בבגדינו הנחת וקצצת את הארזים, א"ל אם קצצתי את הקוצים במה הייתי גודר את כרמי, כך ישראל כרמו של הב"ה שנאמר כי כרם ה' צבאות בית ישראל. והכניסם לארץ וקצץ את הארזים שבה, שנאמר ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם אשר כגובה ארזים גבהו. והניח את בניהם כדי שישמרו ישראל את התורה, שנאמר אלה הגוים אשר הניח. וכשיעמוד הכרם על עמדו במשמרת התורה, והיו עמים משרפות סיד קוצים כסוחים באש יצתו. אלה הגוים אשר הניח לנסות בם את ישראל, הה"ד נתת ליראיך נס להתנוסס. מנוס שינצלו ישראל מדינה של גיהנם למה מפני קשט סלה, כדי ליתן שכרם בקשט, שנאמר ונתתי פעולתם באמת, אבל הרשעים אין להם מנוס, שנאמר ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם. בוא וראה מה בין ראשונים לאחרונים, שהראשונים היו מתנסים ביד הב"ה, והאלהים נסה את אברהם, וכן דור המדבר למען אנסנו, למען ענותך ולמען נסותך. אבל האחרונים נתנסו ביד האומות, שנאמר ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל, לידע מי עושה רצונו באמת מפני קשט סלה. וכן אתה מוצא בדניאל וחבריו כשגלו גזר הב"ה ואמר ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים (יחזקאל ד, יג). עמד נבוכדנאצר וקיים את הדבר, התחיל לומר גוזרני שיהיו אוכלים מן אנונה שלי, שנאמר וימן להם המלך דבר יום ביומו (דניאל א, ה). דניאל לא קבל עליו, אמר הקב"ה בקש לנסות אותנו שאנו מבני בניו של אברהם אבינו שנתנסה בעשר נסיונות, שמא זכותו תעמוד לנו, התחיל לומר לשר הסריסים נס וגו' נס נא את עבדיך ימים עשרה (דניאל א, יב). לא כבר מצא בנו המלך עשר ידות, שנאמר וימצאם עשר ידות:
(אגדת בראשית פל"ב, א): ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל. זש"ה אל תהרגם פן ישכחו עמי הניעמו בחילך והורידמו מגננו ה'. מיום שנגלה הקב"ה למשה לא נראה לו אלא ביד מלאך, שנאמר וירא מלאך ה' בלבת אש וגו'. זה מיכאל. באותה שעה היה משמר את משה וישראל בים, שנאמר ויסע מלאך האלהים, במצרים וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים. וכיון שבאו במדבר ועשו אותו מעשה פסל משה את המלאך ולא בקשו, ולא עוד אלא שא"ל הקב"ה השמר מפניו ושמע בקולו וגו'. כיון ששמע משה כי לא ישא לפשעכם, התחיל אומר ולמה לנו להניח למי שכתוב בו מי אל כמוך נושא עון וגו', וליטול מי שכתוב בו כי לא ישא לפשעכם. א"ל אם אין פניך הולכים וגו'. א"ל כך אני עושה פני ילכו והניחותי לך, וכל זמן שהיה משה קיים לא היה לו רשות למלאך ליראות, עד שעמד יהושע ובא ביריחו ונגלה, שנאמר ויהי בהיות יהושע וגו' א"ל המלאך בבקשה ממך שלא תפסול אותי כשם שפסל אותי משה, שיש לי כמה שנים חבוש ועכשיו באתי לשמור אתכם, שנאמר ויאמר לא כי אני שר צבא וגו'. ומאותה שעה צוה הב"ה למלאך שיניח בני אדם בין האומות שמא יעשו תשובה, כגון רחב הזונה. ועוד שילמדו ישראל בהן לעשות מלחמה לכך נאמר אל תהרגם פן ישכחו עמי. שלא ישכחו ישראל לעשות מלחמה, ועוד שיתנסו בהן, שאם אינם מניחין את הקב"ה ולא ידבקו עם אומות העולם אף אני מגלה שונאיהם. הניעמו בחילך והורידמו מגננו ה'. בזכות מי, בזכות אברהם, אל תירא אברם אנכי מגן לך. וכן משה אומר אשריך ישראל וגו' מגן עזרך. וכך אמר ליהושע אתה זקנת באת בימים, והארץ נשארה הרבה מאד לרשתה, אעפ"כ אנכי אורישם מפני בני ישראל, לכך נאמר ואלה הגוים: דבר אחר ואלה הגוים זה שאמר הכתוב נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה. בא וראה מה בין דורות ראשונים לדורות האחרונים, אברהם נסה אותו הקב"ה, שנאמר והאלקים נסה את אברהם. דור המדבר נסה אותם הב"ה שנאמר הנני ממטיר לכם לחם וגו'. ואלו מתנסין באומות, שנאמר ואלה הגוים וגו'. משל לעשיר שהיה לו כרמים, וכשראה אותו יין טוב היה שותה, וכשראה את היין רע היה נותנו לעבדו לשתותו, כך אברהם שהיה צדיק הקב"ה נסה אותו, אבל אלו ביד האומות ואלה הגוים וגו': דבר אחר ואלה הגוים. זש"ה אמרו הושיענו אלהי ישענו וגו'. א"ל ישראל רבון כל העולמים עד אימתי מ"ה שולטין עלינו, עד אימתי משעבדין אותנו, וכן דוד אומר עד אנא ירום אויבי עלי. א"ל הקב"ה הדבר תלוי בכם, עשו תשובה ואני מכלה אותם, שנאמר לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו כמעט אויביהם אכניע ועל צריהם אשיב ידי. א"ל ישראל וכשתעשה אנו מקלסין אותך, שנאמר יתמו חטאים מן הארץ וגו':
ויעבדו בני ישראל את כושן רשעתים. תאנא הוא בעור הוא כושן רשעתים הוא לבן הארמי. בעור שבא על בעיר, כושן רשעתים דעבד שתי רשעיות, אחד בימי יעקב ואחד בימי השופטים. דבר אחר שתי רשעיות ששעבד את ישראל ושעבר על השבועה, ומה שמו, לבן הארמי שמו:
(סדר עולם): עתניאל בן קנז פרנס את ישראל ארבעים שנה, צא מהם שעבוד של כושן רשעתים שמונה שנה. בימי כושן היה פסלו של מיכה, שנאמר וישימו להם פסל, בימיו היתה פלגש בגבעה:
שופטים ד
פרק ד - המשך רמז מא
|
< הקודם · הבא > |
ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' (שופטים ג, יב). ויעבדו את הבעלים וגו' ויעזבו את ה' ולא עבדוהו (שופטים י, ו). (כתוב ברמז תנ"ז):
(ביצה כה:) ממשמע שנאמר ויעזבו איני יודע שלא עבדוהו, אלא מה תלמוד לומר ולא עבדוהו, אמר רבי אלעזר אמר הקב"ה אפילו כתורמוס הזה ששולקים אותו שבע פעמים ואוכלים אותו בקנוח סעודה לא עשאוני בני, לא תהא כהנת כפונדקית: