שואל ומשיב/ב/ב/פה

שואל ומשיב ‏ ב ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ב סימן פה   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בענין אם ר"ה בא"י עושין שני ימים שנחלקו הראשונים. הנה תורף מחלוקתם מבואר שנחלקו בזה בהא דאמר רבא בביצה דף ה' ע"ב אף מתקנת רבן יוחנן בן זכאי ואילך ביצה אסורה מי לא מודה ריב"ז שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה שנוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש ופירש"י אף שתקן לקבל עדות החדש כל היום להיות מונין למועדות מיום הראשון ואפילו באו עדים לאחר מנחה אבל מלעשות יו"ט שני לא נעקרה התקנה ממקומה וע"ז סמך הרי"ף דגם האידנא עושין בא"י שני ימים ר"ה וכן האריך הרמב"ן במלחמות והרא"ש והרז"ה ור"א נחלקו בזה ועיין בב"י או"ח סי' ת"ר ותר"א. ובאמת שגם התוס' מתחלה לא הסכימו לפירש"י ולפענ"ד יש לי תמיה עצומה מהא דמבואר במגילה דף למ"ד בפסח קורין בפ' המועדות וכו' בעצרת שבעה שבועות בר"ה בחדש השביעי וכו' והרי שם מיירי בא"י ולכך לא נזכר מה שקורין ביום השני וכמבואר בש"ס שם דף ל"א ת"ר בפסח קורין וכו' והאידנא דאיכא תרי יומי וכו' ופירש"י בריית' שלימה היא אלא שבעל הגמרא הפסיקוה ממה שאנו קורין בשני ימים לפי מה שתקנו האחרונים שנהגו לעשות בב' ימים לפי שהברייתא נישנית בא"י שאין עושין יו"ט אלא יום אחד והרי שם אמרו בר"ה בחדש השביעי ומפטירין הבן יקיר ויש אומרים וד' פקד ומפטירין בחנה והאידנא דאיכא תרי יומי יומא קמא כיש אומרים למחר והאלהים נסה את אברהם וקשה טובא לשיטת הרי"ף ודעימיה ולפי מה דאמר רבא שלא נעקר קדושת יום שני א"כ לא שייך לשון והאידנא הא גם בא"י וכפי מה שקדשו ע"פ ראיה הי' ר"ה שתי ימים והרי צריכין לקרות בשני ימים ומזה ראיה ברורה למה דס"ל לרבה דהא לן והא להו דלאחר תקנת ריב"ז לא היה בא"י רק יום אחד כמ"ש רש"י שם ובאמת וגם לדעת הרז"ה ורבינו אפרים ז"ל חוץ מבית הוועד היו שני ימים ר"ה ולמה לא תקנו הקריאה לשני ימים אטו כ"ע בבית הוועד היו יושבים בר"ה וזה תימה גדולה לפענ"ד. אמנם שבתי וראיתי דיש לישב דבאמת כל עיקר התקנה לא היתה רק אם באו עדים מן המנחה ולמעלה ומעברי ליה לאלול והרי ר"ח אמר רב העיד שמימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר ואם כן שוב לא משכחת לה שיהיו שני ימים דבא באמת ביום ראשון קודם המנחה ואז בודאי היה יום שני חול ולפ"ז לכך לא תקנו לקרות רק ביום ראשון ושפיר אמרו והאידנא איברא דלפ"ז תמוה דאם כן מה קאמר רבא דביצה אסורה דמי לא מודה רבא דאם לא באו עדים מן המנחה ולמעלה והיינו כפירש"י והרי"ף דלא נעקר הקדושת יום שני ממקומו והא אכתי קשה כיון דלא מצינו אלול מעובר והיינו דהיו נזהרין שלא לעבר משום ירקא ומתיא כדאמרו בר"ה דף כ' ואם כן לא שכיח שיהיה כן ואם כן שוב לא נתקדש היום השני. ולכאורה רציתי לומר דעכ"פ הביצה אתקצאי ביה"ש של יום הראשון דהא יש ספק שמא לא יבואו עדים עד המנחה ואז יהיו שני ימים קדושים. אבל זה אינו דמלבד דלא שכיח שיהיה מעובר ועל לא שכיח לא שייך לשון אתקצאי אף גם דהוי ליה מוקצה מחמת יום שעבר ואף אם נימא דמוקצה מחמת יום שעבר אמרינן הא כאן הוא להיפך דאם לא יבאו עדים עד המנחה אם כן אדרבא עיקר הוא היום השני אף דתקנו שיהיו השני ימים קדושים אבל עכ"פ לא שייך מוקצה מחמת יום שעבר וזה ודאי אינו רק תקנה דרבנן ובדרבנן לא שייך מוקצה כמ"ש רש"י בביצה דף ל"א ע"ב ואף להתוס' הא כל שיבואו עדים קודם המנחה המוקצה יסתלק מכל וכל והוה רק מוקצה מחמת יום שעבר וזה לא אמרינן כמו בשני י"ט של גליות וזה לפענ"ד סברת נהרדעי דאמרו אף ביצה מותרת דמה דעתיך דלמא מעברי ליה לאלול הא אמר ר"ח אמר רב מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר והיינו דניהו דאם היה מעובר היה אותו היום קדש אבל לא שכיח שלא יבואו עדים עד המנחה. וראיתי בצל"ח בדף וא"ו גבי רבינא הוה יתיב קמיה דר"א שהקשה בתוך דבריו שמה בכך שלא מצינו אלול מעובר אעפ"כ קדושה אחת הן שהרי אף שלא באו רק ביום ל"א ואמרו שראו ביום למ"ד הלבנה שקי"ל דנתקדש מאתמול ואפ"ה יום שני בקדושתו ע"ש שהאריך. ואני תמה על עצמי דעיקר הקושיא שלהם דכיון דל"ש שיבאו אחר המנחה וע"פ הרוב מקדשים קודם המנחה ואם כן לא נתקדש רק יום הראשון בלבד ועיין רש"י שדקדק לפרש דלמא מעברי ליה לאלול כתקנה הראשונה למנות מיום השני ולעשות שני ימים כגון שלא באו עד יום שלשים ואחד מימות עזרא וכו' ואע"פ שתקנו לא אירע שבאו מן המנחה ולמעלה ולכאורה דבריו תמוהים דהא רש"י פירש לעיל בדרבא דאמר דלכך ביצה אסורה שאם באו מן המנחה ולמעלה ואם כן גם כאן היה לו לפרש דלמא מעברי ליה לאלול ובאו מן המנחה ולמעלה ולא ראיתי בהחפזי למי שדקדק בזה ולפמ"ש אתי שפיר דרש"י רצה לפרש דאף אם נימא דקדושה אחת היא אף שאין אלול מעובר וכגון שלא באו רק ביום שלשים ואחד אפילו הכי לא מצינו אלול מעובר וכמ"ש לישב קושית הצל"ח ועיין מהרש"א שנתקשה גם כן בלשון רש"י מצד אחר ולפמ"ש הדברים מדוקדקי' ועכ"פ לרבא קשיא הא לא שכיח כלל שיהיה אלול מעובר אמנם לפענ"ד המעיין בר"ה שם ימצא דאין זה ברור דלא היה מעובר ומצינו דעולא אמר עבריה לאלול והש"ס פריך וכי מעברינן חדש לצורך והתני רבה בר שמואל יכול כשם שמעברין את השנה לצורך וכו' ורבא משני התם דהך דרבה בר שמואל היא אתיא כאחרים וע"ש דמה דגריס בתחלה אמר רבא כאן לקדשו כאן לעברו היא ט"ס וצ"ל רב ועיין לח"מ פ"ג מקה"ח הלכה ט"ו ואם כן שוב יוכל להיות שיהיה מעובר ואם כן שוב ביצה אסורה וזה שאמר רבא מת ביו"ט שני יתעסקו בו ישראל משא"כ בביצה ודקדק הצל"ח דלמה אמר משא"כ בביצה והא כבר אמר רבא דביצה אסורה ולפמ"ש אתי שפיר דנתכוין לשלול דברי נהרדעי ורב דאמר לא מצינו אלול מעובר אזל לשיטתיה דעכ"פ אין מעברין אלא לצורך ואם כן לכך נזהרו שלא לעבר מימות עזרא אבל לרבא דס"ל דמעברין כעולא משום ירקא ומשום מתיא וא"כ לא צריכי לזהר בזה לפ"ז כיון דלרבא ע"כ דהיה שכיח שיעברו ושוב היו צריכין לתקן קריאה ליום שני וע"כ דלא קי"ל כרבא בזה ובאמת המשנה דמגלה אפשר דס"ל שהיו קורין בחדש השביעי בשני ימים אבל הברייתא דמפרש בהדיא דהאידנא ומשמע דבתחלה לא נתקן רק ליום אחד קשה:

ובזה נלפענ"ד ליישב מה דקשה טובא בהא דאמרו במגלה שם בר"ה בחדש השביעי וי"א וד' פקד את שרה והאידנא דאיכא תרי יומי ביומא קמא כיש אומרים וביום השני והאלקים נסה וקשה דלא מצינו שנדחה לגמרי מה דתני במשנה וגם מה שהיה מנהג בימים הקדמוני' לקרא בחדש השביעי וכאן נדחה זולת כשחל בשבת שקורין למפטיר בחדש השביעי וגם בעצרת דעושין איפכא אבל לא נדחה לגמרי ומה דעושין איפכא פירשתי בחידושי באופן נאות ואכ"מ אבל כאן נדחה לגמרי ולפמ"ש א"ש דבאמת בחדש השביעי באחד לחדש משמע שהוא מבורר אחד בחדש ורק אחד ואין שני וא"כ לדידן דהוא יומא אריכתא וכ"ש אם הוא ספק ל"ש בחדש השביעי באחד לחדש ולכך דחינן לגמרי האידנא ורק למוסף קרינן בראשון כיון דאי אפשר בע"א והרי מ"מ הראשון עיקר ודו"ק היטב:

אך לפענ"ד היה נראה דבר חדש בכונת רבא דהנה רב יוסף אמר דביצה נאסרה משום דהוה דבר שבמנין וכ"ת הא אמנו עלה ריב"ז ושריה כי אמנו אעדות אביצה לא אמנו ודחה אביי ביצה במנין מי הוה רק דאסר עדות אתסר ביצה אשתרי עדות אשתרי ביצה וע"ז אמר רבא דמי לא מודה ריב"ז שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה שנוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש ואם כן שוב לא אשתרי עדות וכל דלא אשתרי עדות שוב גם ביצה לא אשתרי וצריך מנין אחר להתירו ולפ"ז אף דלא שכיח שיהי' אלול מעובר עכ"פ כל שאירע הדבר הוא עדיין בכלל האיסור ממילא ביצה גם כן נשאר באיסור:

ובזה נראה לפענ"ד דאין ראיית הרי"ף ראיה דהאידנא דנוהגין ע"פ קביעות החשבון ואי אפשר שאירע כלל שיהיו שני ימים קדושים אם כן עדות אשתרי לגמרי וממילא ביצה מותרת וצדקו דברי הרז"ה ור"א ועיין ברא"ש שכפי הנראה כיון לזה במה שהביא דברי רב יוסף וכתב לאביי סתר לה והדר אמר רבה ומהרי"ף הגיה רבא והיינו שכיון לזה דרבא החזיק דברי רב יוסף וכמ"ש ולפ"ז צ"ע למה לא דחה דברי הרי"ף בזה וכמ"ש וצע"ג בכ"ז. ובהיותי בענין זה בדברי רב יוסף שהש"ס מפרש מאי ואומר ה"ק מכדי כתי' והיו נכוני' לשלשת ימים וגו' לך אמור להם שובו לכם לאהליכם למה לי ש"מ כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו וכ"ת למצות עונה הוא דאתא ת"ש במשוך היובל וכו' ש"מ כל דבר שבמנין ואני תמה בזה דמשמע מזה דשובו לכם לאהליכם למצות עונה ומקרא דבמשוך יליף כל דבר שבמנין והרי בסנהדרין דף נ"ט אמרי הרי פו"ר דלישראל נאמר ולא לב"נ ומשני האי לכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו הוא דאתא והרי הש"ס דחה דזה נודע מבמשוך ושובו לכם לאהליכם למצות עונה נאמר' וצע"ג ועיין מהרש"א בביצה שם ודבריו תמוהים דלא הרגיש בזה ועיין תענית דף כ"א משמע גם כן דמשוך היובל אתי להיתירא ע"ש:

והנה מדי עברי בסוגיא הלז ראיתי בצל"ח שהביא בשם הרב הגדול מו"ה יוסף מיאמפלא ז"ל שהקשה בהא דכתבו התוס' בסנהדרין דף ט"ו ע"ב בהא דבעי שור סיני בכמה והקשו מה קבעי לה משור סיני דמה נ"מ מה דהוה הוה וע"ז הקשה הרב הנ"ל דהא נ"מ לענין זה שאם שור סיני לא צריך כ"ג הוצרך לומר תיכף במשוך היובל כי היכי דנדע שאינו רק לשעה ולא יצטרך כ"ג שאל"כ היה צריך כ"ג והחמיר בקושיא הלז. ולפענ"ד אין כאן קושיא כלל דבאמת מה דמצריכין בשור כ"ג והא מצד הסברא לא מסתבר ויליף מקרא דכמיתת הבעלים כך מיתת השור אבל בסיני דלא ידענו מזה ודאי פשיטא דלא צריך כ"ג והרי גבי איש כתבו התוס' דידענו מדהתקין סנהדראות מסתמא לד"נ גם כן אתקין אבל לשור בודאי לא אתקין כי זה מצוה מחודשת להקיש שור לבעלים וזה פשוט לפענ"ד ועיין בנו"ב מהד"ת חלק חו"מ סי' ז' בהגהת הגאון מוהר"ש שם ודו"ק בכל מ"ש:

והנה בשנת תרט"ו בקיץ הייתי במרחץ ק"ב ועברתי דרך ווינא וזכיתי לספר קדושת יו"ט שהוא מיוסד על ענין שרבו המתפרצים להרוס ענין יו"ט שני של גליות באמרם כי כל הטעם הוא משום דלא בקיאינן בקביעא דירחא ועכשיו כ"ע יודעים הקביעות בלוחות ולמה נאסר להם יו"ט שני ורב ההפסד שעכשיו שמשתמשים בהטעליגראף ובאייזינבאהן וביום אחד נוכל לבא למקום רחוק א"כ תרבה ההפסד וע"ז אמרו חכמי מנטובא שישאלו פי חכמי הדור והנה הרב הגדול אבד"ק קארפו מו"ה ישראל משה חזון יסד ע"ז קונטרס ארוך ונדפס בוויען להשיב עליהם ותורף דבריו דאף בזמן הזה דנודע עפ"י חשבון הקביעות חז"ל עשו להיו"ט שני כאשר היה קודם שנודע לנו הקביעות והי' ספק כמו כן עתה יש לו דין ספק ומטעם דשמא יבאו לקלקולא ואני אומר שבירושלמי פ"ג ה"ט מבואר הדברים אבל דברי הירושלמי צריכין ביאור וז"ל הירושלמי י"ב ר"ח בשם ר' יוחנן בני אמי נחרו בי וגו' מי גרם לי להיות נוטרה את הכרמים בשביל שכרמי שלי לא נטרתי מי גרם לי להיות משמרת שני ימים בסוריא על שלא שמרתי יום אחד בארץ סבורה הייתי שאני מקבלת שכר על שנים ואינו מקבל אלא על אחת מי גרם לי להפריש שתי חלות בסוריא על שלא הפרשתי חלה אחת בארץ סבורה הייתי לקבל שכר על שתים ואיני מקבל אלא אחת ר"י קרי עליהון גם אני נתתי להם חוקים לא טובים א"א אזל לאלכסנדריאה ואטעינן לולבין בשובתא שמע רבי מימיר מן יכיל להון ר"א בכל שתא ר"י משלח כתיב להון אעפ"י שכתבו לכם סדרי מועדות אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש עכ"ל הירושלמי והנה דברי הירושלמי צריכין ביאור מתחלתו ועד סופו אך ביאור דברי הירושלמי נראה שכוונו לזה שאמרו בבבלי ריש פרק מי שהחשיך ובירושלמי פ"ק דשבת גבי י"ח דבר שר"א אומר אותו היום גדלו סאה ור"י א"ל שבאותו היום מחקו סאה ורש"י ותוס' נחלקו שם ורש"י פירש שר"י ס"ל דע"י שהחמירו יותר מדאי ע"י כן עוברים על דברי תורה וע"ש בתוס' ולפענ"ד נראה לי דזה שהתרעמה כנסת ישראל שעל ידי שלא שמרתי יום אחד היו גוזרים עלי להיות משמר שתי ימים ואם כן זהו קלקול גדול שאם יום אחד לא הייתי יכול לשמור מכ"ש שני ימים ואף אם אומר לפום צערא אגרא ואקבל יותר שכר אבל באמת סבורה הייתי שאני מקבל שכר על שתים ואיני מקבל אלא אחת ואם כן אני קרוב להפסד יותר משכר וזהו דקרי ליה ר"י גם אני נתתי להם חוקים לא טובים והיינו שע"י שהחמירו עליהם לא ישמרו גם יום אחד והנה המהרש"א בחידושי אגדות כתב לפרש דמחקו סאה וגדשו סאה הוא על מה שהתירו לתת כיסו ליד נכרי דע"ז לא יפול שום גזירה דבשלמא להחמיר יותר שייך לשון גזירה אבל להתיר לא שייך לשון גזירה ע"ש ולפ"ז י"ל במה דהחמירו חז"ל דאם יו"ט ראשון חל בשבת דלא יטלו לולב משום גזירה אם כן בשלמא בעת שלא ידענו בקביעא דירחא והיה ספק שפיר שייך להחמיר משום דאף שאינו נוטל בראשון יטול ביום שני ואולי באמת יו"ט ראשון אינו יו"ט ויבא לידי הוצאה ברה"ר בשבת ולא יעשה מצוה אבל כעת שנודע לנו שיום הראשון הוא העיקר ולמה נחמיר בזה בשביל גזירה ולהתיר שלא לטול לולב וע"כ ר"א אטעינן להו לולב בשיבתא וע"ז צוח רבי דאז היו מקדשין ע"פ הראיה ומי יודיע להון ואם כן הו"ל ספק גמור ור' יוסא האמורא שלח להוא אעפ"י שכתבו לכם סדרי המועדות והיינו בימי הלל נכד רבי שתיקן החשבון מ"מ לא תשנו מנהג אבותיכם והנה מבואר כל דברי הירושלמי ואם כן הרי מסיק הירושלמי דאף שנכתב סדר המועדות מכל מקום לא ישנו ואם כן לשוא עמלו התגרים האלו לבטל קדושת יו"ט שני והרי גם אז ראו זאת ואפ"ה לא חשו לזה ואם כן אחר שנהגו אבותינו ואבות אבותינו כן מי יוכל לבטל מנהגים:

והנה מ"ש החכם מו"ה ראובן ס"ט דבזמן הזה היא מה"ת הם דברים בטלים ובירושלמי הזה היא סתירה גלויה לדבריו אבל א"צ לכל אריכות דברים שאחרי שהאמוראים בעצמם ראו קושי הענין ובכ"ז אמרו שלא ישנו מנהג אבותינו אם כן אין לנו רק דברי חז"ל:

ודדך אגב ארשום במה ששאלני הרב החריף מו"ה יצחק שמעלקיש ני' בהך דהאריכו התוס' בביצה ובר"ה דהיו מביאין הקרבן מוסף על תנאי אם יבואו עדים שהיום ר"ה יהיה מוסף וע"ז הקשה דהא אין ברירה בדבר שתלוי בדעת אחרים וא"כ ל"מ והנני יוסיף והרי הקרבן בעי לשמה ואף למ"ד יש ברירה ל"מ כמ"ש התוס' בריש פרק כל הגט בשם הר"י. אמנם בפשיטות ל"ק דהא שם הוה התנאי אם ראו עדים הירח בלילה שעברה ונתקדש היום בר"ה ואם כן שוב הוי ליה כאילו כבר בא חכם דבכה"ג ודאי אמרינן ברירה וזה פשוט:

ודרך אגב אזכור דבשנת תרט"ז בחג השבועות הוגד לי קושיא בשם הרב אבד"ק מעזריטש ני' בהא דפירש הרשב"ם הקרא דלא תגע בו יד דהיינו שבאדם שעבר אסור ליגע בו יד ולהרגו רק סקל יסקל וע"ז הקשה דהא בשבת ויום טוב אסור בלא"ה להרוג מחויב מיתה כמבואר במס' סנהדרין דף ל"ה וברמב"ם ולאחר יו"ט שוב היה מותר ליגע בו דפסקה קדושת ההר. והנה אחד מהמלמדים ושמו מו"ה ראובן ני' השיב דגם הרשב"ם מפרש כרש"י דלא פסקה הקדושה משעה שהתחיל עד יום שהוקם המשכן אם כן לק"מ דאם כן גם לאחר יו"ט היה נאסר מליגע בו בידים ויפה השיב אך בלא"ה נראה לפע"ד דאין מקום להקושיא דהרי הך דרציחה אינו דוחה שבת היא משום דכתיב לא תבערו אש בכל מושבותיכם ועיין פכ"ד משבת ובמ"א סי' של"ט והרי הקרא דלא תבערו אש נאמר לאחר שירד משה מן ההר ממחרת יוה"כ וא"כ עד אותו יום היה מותר להרוג את הרוצח ועובר עבירה בשבת דסד"א דלדחי וכדס"ד בסנהדרין שם וא"כ לק"מ ודו"ק ועיין רש"י ריש פ' ויקהל:

והנה בשנת תרט"ז ט"ו אלול ב' תבא למדתי מסכת שבת ובהגיעי פ' השואל דף קמ"ח ע"ב שם מקשה הש"ס מהא דתנן אם היה החדש מעובר ואמרו שם שאני התם דאגלאי מלתא דחול הוא והרי מבואר דאין ר"ה שני ימים בא"י ומיהו יש לומר דמיירי שבאו עדים קודם המנחה דאז חול הוא כמ"ש למעלה אבל הר"ש פ"י דשבועות פירש שבאו מן המנחה ולמעלה וע"כ שבא"י אינו שתי ימים וצ"ע ועיין בר"ש מ"ש בשם הירושלמי ונדחק להשוותו לש"ס דילן ולפענ"ד יש לפרשו ע"פ מ"ש ואין להאריך ועיין בחידושי הרשב"א והר"ן באלפסי בשבת שם וצ"ע בהך דאמרו בעירובין דף ל"ט ע"ב וכן היה ר' יוסי אומר בשני י"ט של ר"ה בגולה וקשה הרי גם בא"י עשו שני ימים בר"ה ועיין בריטב"א בחידושיו שם. והנה ראיתי בחידושי רשב"א בביצה דף ו' שכתב דגם בר"ה שייך החשש דלמא גזרו שמדא ולפענ"ד נראה דבאמת היא גזירה רחוקה רק שבגליות היה כבר ס' דלמא לא בקיאי בקביעא דירחא ולכך אף האידנא שידעו בקביעא דירחא שוב המשיכו התקנה אף בזמן הזה כמ"ש הרא"ש לענין בת אחותו דכיון דבזמן שהיו סנהדרין היה החשש דבת אחותו המשיכו התקנה אף בזמן הזה משום חשש קלוש ולפ"ז זהו בח"ל אבל בא"י דלא היה ס' פשיטא דלא נתקן בשביל חשש רחוק שיהיו שני ימים של ר"ה כחד ודו"ק ועיין בעירובין דף ל"ט ע"ב וכן היה ר"י אוסר בשני י"ט של גליות ורש"י נדחק למה לא קרא להך דר"ה יו"ט של גליות ולפמ"ש הרי"ף והרז"ה בר"ה ודאי לא הוה מספק ומה גם לרבי יוסי דס"ל דלא היה מפני הס' ועי' רמב"ן במלחמות פ"ק דביצה שם שהביא הך דר' יוסי ולא הרגיש בזה ולא בדברי רש"י שמבואר כשיטת הרז"ה ודו"ק. הן אמת דאח"כ כשאמר רבא ומאי קושיא דלמא ה"ק וכן היה ר"י אוסר בשני י"ט של ר"ה בגולה משמע להיפך דדוקא בגולה שייך שני י"ט של ר"ה וכבר הרגשתי בזה למעלה ויותר תימה דברמב"ן במלחמות פ"ק דביצ' מבואר בהדיא דרבא ס"ל אליבא דר' יוסי דגם בא"י עושין שני ימים של ר"ה וצע"ג:

והנה בשנת תר"כ א' וישב נתחדש לי בהא דאמרו בשבת דף קמ"א ע"ב השוחט את הפרה וחלקה בר"ה שאני התם דאגלאי מלתא דחול שהרי החדש מעובר ולא הוה יו"ט עד למחר ולהרי"ף והרמב"ם מתקנת ריב"ז ואילך הוה שני י"ט של ר"ה אף בא"י ואם כן היכא משכחת לה דיהיה חול ודוחק לומר דהמשנה קאי קודם תקנת ריב"ז וצע"ג ולא עוד אלא שראיתי בחידושי רשב"א ור"ן ברי"ף שם שהביאו מזה ראיה דיו"ט שני ניתנה לתבע לכ"ע ועיין בסי' תקכ"ה ולהרי"ף קשה ומשמע מדברי הרשב"א והר"ן דר"ה כשאר יו"ט של גליות וצע"ג. ועיין בשבת דף קל"ז ב' ימים של ר"ה נימול לשנים עשר ועיין ברא"ש שם דדוקא נקט ב' ימים של ר"ה דכיומא אריכתא הוא ועיין בטוש"ע יו"ד סי' רס"ו ומשמע דר"ה הוא ודאי אף בא"י דסתמא קתני ועיין בב"י יו"ד סי' קצ"ט לענין חפיפה וצ"ע בכ"ז:

והנה בש"ק פ' וארא שנת כת"ר על משכבי בלילות עלה על דעתי הענין שני י"ט של גליות ומה דלא בקיאין בקביעא דירחא הוא דהנה הבעל המאור בר"ה גבי תקופות דר' אדא ושמואל הניח הקדמה הנודעת שבכל הכ"ד שעות של המעל"ע כל שעה ושעה מהם מה שכאן יום הוא ע"פ כל הארץ במקום אחר ערב וז"ש ויהי ערב ויהי בוקר אבל בטבור הארץ דהיינו ירושלים וא"י היא הנקודה האמצעית וממנו מתחילין לחשב יום יעו"ש ומעתה כ"ז שהיו בירושלים וא"י היה היו"ט ביום שהוא באמת זמן יו"ט ולא היו צריכין לעשות יום טוב שני אבל לאחר שנפזרנו בגולה ע"פ כל האורך הארץ כלה לא ידענו היום האמת וע"כ הוסיפו עוד יום שני ואף שמחשבין מפ"י קביעות הירח בירושלים וא"י מכל מקום חשו שמא לא נהיה בקיאים בקביעא דירחא וז"ב:

ובזה נראה לפענ"ד מה שחידש הרמב"ם בספר המצות דכל קביעות החדש הוא לא ע"פ בקיאתינו רק ע"פ שנקבע החדש בא"י ואם חלילה היה נתבטל הקביעות בא"י לא היה לנו חדש ומועד והיינו משום שעיקר החשבון אנו מחשבין היום לפי ערך היום שהוא בא"י וירושלים וזה לדעתי מ"ש שכח ד' בציון מועד ושבת והיינו שכל שנשכח בציון מועד אז חלילה נשכח כל המועד ודו"ק היטב:

והנה בהא דאמרו בפסחים דף ע"ז שעירי ר"ח איצטריכא ליה סד"א הא לא כתיב ביה מועד קמ"ל דראש חודש אקרי מועד ובתוס' שם ד"ה סד"א וע"ש במהרש"א דה"א דכיון דר"ח פעם נקבע ביום שלשים ופעם נקבע ביום שלשים ואחד קביעות ממועד לא אקרי קמ"ל. וקשה לי טובא דהא ר"ה אקרי מועד וכדאמרו בסוטה דף מ"א ובכמה מקומות והרי גם כן לא נקבע ביום אחד ואפ"ה אקרי מועד ועיין ברא"ש סוף מסכת ר"ה וא"ל דמקרי מועד בשביל שהוא יום טוב שאסור בעשיית מלאכה אבל זה אינו דאכתי חזינן דמקרי מועד אף שאינו נקבע בשוה ויש להקשות טפי דהרי גם בר"ה נקרב שעיר ראש חודש כמ"ש התוס' בר"ה דף ח' ודלא כרבינו משולם ז"ל אם כן שוב חזינן דגם שעירי ר"ח נקרא מועד וצע"ג:

ומדי דברי זכור אזכור במה שראיתי בשו"ת חתם סופר חלק או"ח סי' קמ"ו שכתב להקשות על חג שבועות דעושין שני ימים דשם בודאי הגיעו שלוחי תשרי גם כן ואפי' הכי עשו שני ימים ע"ש דגזרו אטו יום טוב של פסח וסוכות ובאמת הדבר מבואר ברמב"ם פ"ג מקה"ח הי"ב ע"ש ובמפרש. ובזה נרא' לפענ"ד לתת מסוה על מה שרב נתן בר אסיא אזל מבי רב לפומבדית' ביום טוב שני של עצרת ושמתיה רב יוסף וכדאמרו בפסחים דף נ"ב והדבר תמוה כיון דהיה צורבא מרבנן איך זלזל ביום טוב ב' ולפמ"ש יש לומר דהוא היה סבר דעצרת לא שייך הגזירה ואם כן לא שייך הגזירה והתקנה ור"י שמתיה דגזרי אטו שאר יום טוב שני. ובזה נראה לי מה דקשה לי טובא שם דבל"ק הקשה אביי ולנגדי וקשה אטו לא ידע אביי דרב ושמואל אמרו דמנדין על שני י"ט של גליות וכדאמרו בל"ב. ולפמ"ש אתי שפיר דאביי ס"ל דרב ושמואל שמתיה ביום טוב שני של גליות דהיינו בפסח וסוכות דהן היו מפני התקנה אבל בעצרת דלא עשו רק אטו שאר יום טוב של גליות סגי בנגידא וע"ז אמר דשמתא חמירא ואדרבא כיון דיש מקום לטעות שוב צריך עונש יותר כי היכא דלא לזלזולי בזה. עוד נראה לי דבר נכון ע"פ מה דאמרו דהמזלזל בד"ס משמתינן והר"ן בריש פ' מקום שנהגו דבקצת דוכתא אמרו דמשמתין ובקצת אמרו דנגדינין אבל לא שמתא וכתב דכל דעיקרו דרבנן וכי עקר לה עקר לכולה מצוה משמתינן ליה ע"ש ובכ"מ פ"ו מת"ת הלכה י"ד ובמלמ"ל שם ולפ"ז נראה לי דבר נכון דבעצרת דיש לומר דשם לא שייך התקנה ואם כן בזה כי עקר לה לא עקר לכל התקנה במקומה ולכך שפיר אמר אביי דלנגדיה ודוק היטב ול"ב ס"ל דכאן עכ"פ כיון שאין עיקרו מן התורה שוב שייך שמתא ודו"ק:

והנה לפענ"ד ביום טוב של עצרת בודאי צריך לעשות שני ימים דהרי באמת היה מהראוי לעשות ביום החמשים ומשה הוסיף יום אחד מדעתו אם כן זה הוה כתקנת חז"ל וא"כ אולי מקרי עיקרו מד"ת כיון שבתחלה אמר משה יום אחד ואולי לזה כיון הרמ"ע מפאנו הובא במ"א סי' תצ"ד שרמזו לשני י"ט של גליות ובזה נראה דלכך נקרא עצרת ותמהו כלם דבתורה נקרא שבועות והשם עצרת מנ"ל ובחידושי תורה כתבתי בזה ולפמ"ש אתי שפיר דנקרא עצרת שנתאחר מהזמן שהיה ראוי ונעצר מלבא. ובזה נראה לי ע"ד דרוש מה שאמר רב יוסף ביומא דעצרתא אי לאו האי יומא ולפענ"ד שהיה ביום טוב שני של עצרת וזה הוסיף משה מדעתו בשביל שדרש בפלפול שלו שנתן לו כדאמרו בנדרים דף כ"ב וא"כ על ידי התורה חידש זאת ואם כן בזה ניכר מעלת הת"ח שיכול לחדש מדעתו וזה שאמר אי לאו האי יומא ופירש"י שלמדתי תורה ונתרוממתי ודוק כי הוא ע"ד דרוש ע"כ קצרתי:

והנה בהא דאמרו בירושלמי פ"ג דברכות הלכה א' והתני פטור מתקיעת שופר אית לך למימר בחול לא ביו"ט ע"ש ולכאורה אם נימא דגם בר"ה יום שני הוא כשאר יום שני של גליות אם כן משכחת לה ביום שני דלגבי מת כחול שויוה רבנן וע"כ דר"ה אף בא"י היה שני ימים ודו"ק:

והנה הב"י באו"ח סי' תקמ"ט כתב בשם רבינו ירוחם על מה שאמרו ג' בתשרי שבו נהרג גדליהו בן אחיקם אמרו שבר"ה נהרג ודחו אותו ליום חול והנה כפי הנראה נהרג ביום א' בתשרי ודחו אותו ליום חול ומשמע דגם אז היה ר"ה שני ימים דהרי בר"ה נהרג וא"ל דנהרג ביום שני בתשרי דאם כן היה חול דבא"י היה וע"כ דגם בא"י היו שני ימים בזמן שמקדשין ע"פ הראיה איברא בהא דפריך בר"ה דף ח' ות"ל דהו"ל יום שנהרג בו גדליה והיינו בתלתא בתשרי דהא פריך על מה דתקנו בתלתא יו"ט ע"ש ומה קושיא הא באמת נהרג בר"ה רק דהתענית דחו על יום חול אבל אם יהיו יו"ט בזמן דאיכא שלום אם כן שוב היו"ט ראוי להיות ביום שנהרג בו באמת ואף אם נאמר דכיון שהצום נתקן ביום חול מהראוי שגם היו"ט יהיה ביום שהיו מתענין וכ"כ במפרה"י בשו"ת הנספחות שם בסוף הספר ע"ש בתשובה להגאון הצדיק מוהרמ"ס זלה"ה מ"מ קשה מה פריך ות"ל דהו"ל יום שלאחר ר"ה והא אף באמת ר"ה היה שני ימים וא"כ בשני בתשרי היה עדיין ר"ה ואסור להתענות בו וע"כ דמותר להתענות בר"ה והשאגת אריה בתשובה סי' ק"א האריך בזה וגם בטורי אבן שם האריך בזה ולא הרגיש דבשני בתשרי היה ר"ה לשיטת הרי"ף וסייעתו ועיין בשו"ת מפה"י שם שהארכנו גם כן בזה ושם כתוב בשם רבינו ירוחם שבשני נהרג ובאמת רבינו ירוחם כתב סתם שבר"ה נהרג ודחו ליום חול וצע"ג לשיטת הרי"ף:

והנה בהא דאמרו בשבועות דף כ' ע"ב כיום שנהרג בו גדליה בן אחיקם איצטריך ליה סד"א כיון דכי לא נדר נמי אסור וע"ש ברש"י ותוס' שני גירסות ולפענ"ד צ"ע דלמה לא משני דהנה באמת אני מסתפק אם אסר עצמו כיום שנהרג בו גדליה בן אחיקם יש ספק אם כיון ליום התענית של גדליה שהיה ביום שלישי לתשרי או שכיון ליום שנהרג בו באמת דהיינו בר"ה יום ראשון או יום שני ואף דבאמת נימא דמסתמא כיון על יום התענית דהרי בעינן שיהיה נדור ובא מאותו היום והיינו שידור בדבר הנדור והרי ביום שנהרג גדליה באמת היה ר"ה אסור להתענות ומסתמא כיון ליום הצום שנקבע עכ"פ וא"כ מה פריך פשיטא והא צריכא וצריכא לחדש זאת דאל"כ הוי אמינא דלא חל הנדר דהא בר"ה אסור להתענות ואולי מזה ראיה דבר"ה מצוה להתענות ואם כן שפיר יכול לאסור עצמו כיום שנהרג בו גדליה באמת. ובזה היה מקום לפרש מה דאמרו סד"א כיון דכי לא נדר נמי אסור כי נדר נמי לא הו"ל איסור והאי לאו מתפיס בנדר הוא והיינו כיון דר"ה בלא"ה אסור ומצוה להתענות בו ונמצא דמה שאסר עצמו כיום שנהרג בו גדליה לא חל דהא באמת מצד שנהרג בו גדליה לא הוה עליו חלות אסור להתענות דאדרבא התענית דחו ליום ג' ורק משום ר"ה וזה לא הוה איסור רק מצוה להתענות וע"ז לא שייך התפסה וע"ז קמ"ל דכיון ליום התענית שנהרג בו גדליה ושוב חל עליו אסור והוה דבר הנדור ובזה יש לקיים הגירסא כיון דמדרבנן היא דאסור כי נדר חל עליו איסור ורש"י ותוס' הקשו דהא א"כ מדאורייתא הוו נדרים חלין עד"מ כרשות וע"ש בתוס' ולפמ"ש י"ל דבאמת יש ספק אם כיון ליום שנהרג בו גדליה באמת או ליום התענית ורבנן אמרו דכיון ליום התענית אם כן שפיר אמרו דרבנן הוא דאמרו ויתכן יותר דבאמת בר"ה אסור להתענות דהוא יו"ט ומן התורה אסור להתענות רק דאותן דס"ל דמצוה להתענות היא דרבנן תקנו כיון דהוא לכפרת פשע התענית עונג הוא לו וכמ"ש הב"ח שם לענין תשובה ואם כן מדאורייתא לא חל הנדר רק מדרבנן שוב הוי אמינא דלא יחול הנדר קמ"ל ודו"ק:

ובזה יש לישב קושית אבני מילואים בשו"ת הנספחות שם סי' י"ד שהקשה על ספר מגלת אסתר דדברי הזהר הרקיע מפורשים בשבועות כאן להך גירסא דגרס כיון דמדרבנן הוא ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דשאני התם דמן התורה אסור להתענות בראש השנה ודו"ק היטב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף