שואל ומשיב/ב/ב/פד

שואל ומשיב ‏ ב ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק ב סימן פד   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להרבני המופלג תלמידי מו"ה יוסף מיזיש נ"י ל"ק יאבריב:

אשר שאלת ברב שפסק ד"ת בענין בר מצרא ובעל המיצר חושדו שנטה לצד שכנגדו מפני שהוא פו"מ ושאל להודיעו מאיזה טעם דנוהו והנה בש"ע חו"מ סי' י"ד ס"ד בהג"ה מבואר דאם דן שלא בכפי' א"צ להודיע אמנם הנו"ב מהד"ת חלק חו"מ סי' א' כתב דאם לא באו שניהם לפניו מקרי בא ע"י כפי' ואני מצאתי בחו"מ שלי בגליון כתוב שבשו"ת אבקת רוכל סי' י"ז והמבי"ט שם סי' ח"י כתבו דאף בלי כפי' בזה"ז צריכין ליתן הטענות והפסק אמנם טעם הפסק נראה מדברי הסמ"ע ס"ק כ"ג שם דצריך לצאת ידי שמים ולתת הטעם ואם כן בזה הברירה בידו כנלפענ"ד:

והנה בגוף קושית התוס' פרק ז"ב דף ל"א ע"ב ובב"מ דף ס"ט דהכא משמע דאם אמר כתבו לי מאיזה טעם דנתוני דכותבין ונותנין ושם משמע דוקא כה"ג שחשדו דאזל בתר דידיה היה נראה לפענ"ד לחלק בענין אחר דהנה מדברי הסמ"ע וכן נראה מהקדמונים דא"צ לתת בכתב רק להודיע ע"פ ומשמע דזה גרע טפי לתת בכתב ולולא דמסתפינא היה נ"ל להיפך דהנה מבואר בש"ע סי' י"א סעיף ג' דאין לדיין לקבל טענות בכתב וביאר הסמ"ע הטעם בשם הריב"ש דבכתב יוכל ליפות השקר בתיקון הלשון ע"ש ולפ"ז אם אמרו בבע"ד כן נגד הדיינים שהדיינים יטעו בכתב ויפסקו ע"פ תיקון הלשון מכ"ש שהדיין יוכל ליפות פסקו בתיקון הלשון הטענות והפסק והב"ד הגדול יפסקו כדבריהם דלא יועילו ולכך אמרו כל כה"ג שחשדו שאזל בתר דידיה צריך לאודועי היינו ע"פ ולא יוכל ליפות והבע"ד ירגיש תיכף בשקר ולא יניח לו בדברי שקר אבל כל שאין שם חשש חשד ומה גם שבא ואמר כתבו לי בודאי צריך לכתוב. ובזה היה נכון מ"ש ברמ"א סי' י"ד הנ"ל וכ"ש אם אמר כתבו לי והקשה הסמ"ע מה לשון וכ"ש. ולפמ"ש אתי שפיר דכ"ש הוא דהשתא שצריך להודיע לו ע"פ מכ"ש כשאינו רוצה רק שיכתוב דודאי צריך לכתוב וז"ב ודו"ק וצ"ל מה דהפוסקי' נאדו מזה היא משום דכשיראה הבע"ד שינוי בהטענות ובא לב"ד ואמר לו שלא כן היה המעשה ולכך הוצרכו לחלק בין כפי' דאם כפה אותם אז צריך ליתן להם הטענות והפסק משא"כ בלא כפי' וגם נראה דבכתב עדיף טפי שלא יוכל לחזור בו הדיין ולומר כך היה המעשה שכחשו יענה בפניו: עוד היה נראה לי להסביר טעם החילוק בין כפה ללא כפה דהנה שם בפרק ז"ב מבואר דאחד טען נדון בעיר ואחד טען נלך לב"ד הגדול ואם כן אף שכפה אותו לדון בעירו יש לומר דמכל מקום הדיין נוטה קצת לדעת שכנגדו שבקש לדון בעיר ולזה נוטה לבו כיון שהוא אחשביה ולכך אם אמר זה שלא רצה לדון בעירו כתבו לי מאיזה טעם דנתוני צריך ליתן לו משא"כ אם לא כפה ובאו שניהם לפניו לדון שוב אין הבע"ד חושדו אז דוקא בכה"ג שיש רגלים לדבר אז צריך לאודועי כדי להוציא עצמו מן החשד ולפ"ז דוקא אם חייבו לאותו שלא רצה לדון בפניהם אבל אם נתחייב זה שרצה לדון בפניהם שוב לא שייך החשש הנ"ל:

ובזה מבואר חלוקו של הנו"ב דכתב דאם הבע"ד בא ע"י הזמנה מקרי ע"י כפיה והיינו דוקא אם חייבו לזה שבא ע"י הזמנה. ובזה נרא' לפענ"ד דבזה"ז שמבואר בסי' י"ד ס"א בהג"ה דא"י לתבוע לב"ד הגדול ומחויב לדון בעירו א"כ לא שייך לחלק בין כפאו ללא כפאו דהא כל החשש היא שזה מחשב להדיין שבעירו וזה לא מחשיבו שיהיה דיין עליו. אבל כיון שבזה"ז אין נוהג הדין הלז א"כ אינו בגדר החשד כלל ולכך בזה"ז אף שלא ע"י כפייה מחויב לתת לו הטענות והפסק וכמ"ש הב"י והמבי"ט בשו"ת אבקת רוכל והיינו כחלוקו השני שכתבו הרא"ש והפוסקים דהיינו אם נראה איזה חשד ודו"ק היטב:

והנה התומים הקשה דמה קושיא הא י"ל דהטענות והפסק צריך לכתוב תמיד אבל הטעם א"צ לכתוב רק כשהבע"ד חושדו ויש מקום לחשדו וכתב דמשמע להו דהא דאמר כתבו מאיזה טעם דנתוני צריך לכתוב גם כן הטעם ובאמת שזה דוחק דהא הב"ד הגדול אין צריכין לדעת טעמיהם דהא תורה אחת לכלנו כמ"ש הרמב"ן אך נראה דק"ל למה אמרו כותבין לו ולמה לא יוכלו הב"ד לטעון אנחנו נכתוב הטענות להב"ד הגדול ונראה מה יפסקו וע"כ שמיירי שרוצים ליתן הטעמים גם כן וחושש הבע"ד שאולי ב"ד בתר ב"ד לא דייקו כ"כ. עוד נראה לי דבר חדש דהנה בסי' כ' ס"ק ב' הביא הסמ"ע דב"ד בתר ב"ד לא דייקו והנה בשו"ת אבקת רוכל להב"י סי' כ"א כתב בשם הרדב"ז שר' ירוחם והרשב"א בתשובה הובא בב"י בחו"מ סי' ל"ט דבזה"ז דלא בקיאי בדיני אף בתר ב"ד דייקי והב"י כתב שם דוקא באותו דין של הרשב"א לענין אסמכתא דגם ספרי דדייני לא ידעו ולא היו בקיאין אי צריך לכתוב א"ל כתובו וחתומו הוא דכתב כן הרשב"א אבל בשאר דינים לא ע"ש שזה כוונתו. ובזה מיושב היטב קושית התומים דע"כ א"א לומר דמיירי בלא חשדו דא"כ ב"ד בתר ב"ד לא דייקו וכמ"ש וגם פסק הב"י והמבי"ט מיושב די"ל דלדינא ס"ל כהרדב"ז דבזה"ז דלא בקיאי בדינא ב"ד בתר ב"ד דייקו ודו"ק ועיין טור חו"מ סי' רנ"ד סעיף י"ב דמצוה לומר לו שהשבת אבידה הוא וטעו בדבר משנה ע"ש ודו"ק ועיין תומים סי' י"ט שם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף