רש"י/סנהדרין/כא/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות יד רמ"ה מהרש"ל חי' אגדות מהרש"א ערוך לנר רש"ש |
על הייחוד. דאשת איש ועל הפנויה:
שבקש להולמו ולא הולמתו. שתשב בראשו כתר מלכות ולא הולמתו לפי שהיה שרביט של זהב בתוך חללה מדופן לדופן ואינה מתיישבת בראשו אלא למי שיש לו חריץ בראשו והיא עדות לבית דוד שכל הראוי למלכות הולמתו ומי שאינו ראוי למלכות אינו הולמתו:
מאי רבותיה. דחמשים איש לבן מלך:
נטולי טחול וחקוקי כפות הרגלים. נטולי טחול על ידי סם שהטחול מכבידו לאדם וחקוקי כפות הרגלים אין בשר בפרסותיהם ורצים על הקוצים ועל הברקנין ואינן ניזוקין:
מתני' אספניא. שכר חיילות מדי שנה בשנה הנכנסין והיוצאין עמו כל השנה:
גמ' לו. משמע להרחיב דעתו ולהגדיל ברבוי סוסים:
הסוסים באים ממצרים לארץ ישראל וצריך לשלוח שלוחים לקנות לו סוסים ועוברים בלא תוסיפו לראותם עוד עד עולם (שמות יד):
בעשה ולא תעשה לא גרסינן:
הוה אמינא אפילו כדי רכבו לא. בתמיה מלכות בלא רכב ופרשים מי חשיבא:
לאפושי. רכב ופרשים וסוסים לרכוב בהרווחה ולא בצמצום. ל"א לאפוחי גרסינן כשרוכב סוס אחד ומושך סוס אחד אצלו ביד ורוכב פעם על זה ופעם על זה להרגיע את חבירו:
להרווחה. שלא לצמצם ואם יצטרך לשכור עוד חיילות שיהיה מצוי בידו:
למעוטי הדיוטות. דמותרין להרבות נשים:
אצטבלאות. בית גדול למדור הסוסים:
ארוות. הבדלה בין שורה לשורה על פני הבית:
כאבנים. חשיב מיהא פורתא:
לא נתגלו טעמי תורה. כגון למה נאסרה לבישת שעטנז ואכילת חזיר וכיוצא בהן:
לשתי תורות. הא דשאני מלך מהדיוטות דאילו היה הדיוט סגי ליה בחדא ומלך בעי תרתי:
משנה. שתים במשמע:
כתב עברי. של בני עבר הנהר:
ליבונאה. אותיות גדולות כעין אותן שכותבין בקמיעות ומזוזות: