ערך/אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה

אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה הוא איסור מדרבנן ממצוות שבין אדם לחבירו. הגבלות שונות נאמרו לאיסור זה.

מקור

בגמרא בקידושין (מא.) אמרו: דאמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו ורחמנא אמר ואהבת לרעך כמוך.

כשאינו יכול

רש"י (שם ד"ה בהא) כתב שיש איסור אם יכול לקדש בעצמו וקידש על ידי שליח. ומבואר מדבריו שאם אינו יכול לקדשה בעצמו מותר לו לקדשה על ידי שליח.

ובבית יוסף (אבה"ע סימן לה) למד בדברי הטור שכתב שאם אפשר לו לקדשה בעצמה אסור לקדשה על ידי שליח, שאף דעתו שאם אינו יכול ללכת בעצמו לקדשה, כגון שנמצאת במקום רחוק או שהיא כבודה בת מלך פנימה ואין אדם יכול לראותה, מותר לו לקדשה בלי לראותה.

בשו"ת דברי יציב (אבה"ע סימן מח) חידש עפ"ז שהוא הדין באופן שהחתן ת"ח, צנוע ויושב אהלים ומרגיש בנפשו שאינו יכול להסתכל, שהרי הוא כמי שאי אפשר לו לראותה, והדברים קל וחומר מההתר שכתב הבית יוסף משום כל כבודה בת מלך פנימה.

אדם צנוע

דעת היעב"ץ (שבת נג:) שאדם צנוע מותר לקדש אשה אף על פי שלא יראנה.

כשאינו רוצה לראותה אחר נישואיה

יש שכתבו שאם אינו רוצה לראותה אחר נישואיה מותר לשאתה בלי לראותה.

אמנם דעת הגרי"ש אלישיב (הערות לקידושין מא.) שכיון שאסור חכמים לשאת האשה קודם שיראנה הרי משום לא פלוג אף אדם צנוע אסור לקדש אשה קודם שיראנה.

אברהם אבינו

המפרשים הקשו מאחר שאברהם אבינו קיים את כל התורה ואף מצוות דרבנן איך נשא את אשתו בלא לראותה כפי שהעיד הוא על עצמו כשירד למצרים ואמר (בראשית יב יא) הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, וכפי שדרשו חז"ל (ב"ב טז.): מכלל דמעיקרא לא הוה ידע לה.

יישובים שונים נאמרו בקושיה זו בדברי המפרשים: א. המהרש"א (ח"א ב"ב טז.) יישב שאף שראה אברהם את אשתו קודם נישואיהם היה סבור שלא עמדה ביופיה עד זקנותה, ומה שאמר עתה ידעתי ולמדו חכמים שעד עכשיו לא הכיר בה, היינו שעמדה ביופיה אף שהיתה בת שישים שנה ויותר.

בספר תורתך שעשועי (לפני מנחם) הקשה על יישוב זה מדברי הגמרא בבבא מציעא (פז.) שם מבואר שעד אברהם לא היתה זקנה בעולם, וכשהיה קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם ביקש אברהם ובאה זקנה לעולם כדי שיוכלו להבדיל ביניהם. ואם כן באותו הזמן שעדיין לא נולד יצחק, לא השתנתה דמותה של שרה מעת נישואיה.

בספר בירורי חיים (סימן לה עמ' תקיג) יישב שהמהרש"א אזיל לשיטתו בב"מ (ח"א שם) שהקשה על דברי הגמרא שם מהאמור בפרשת סדום 'מנער ועד זקן' וכן מהאמור אצל שרה 'אחרי בלותי היתה לי עדנה' ופירוש חז"ל (ב"מ שם) אמר רב חסדא אחר שנתבלה הבשר ורבו הקמטין, נתעדן הבשר ונתפשטו הקמטין וחזר היופי למקומו, ומפורש להדיא שהיתה זקנה בעולם. ויישב המהרש"א שאף שהיתה זקנה בעולם לא היתה ניכרת בלובן שער, ואם כן לא קשה מידי על יישוב המהרש"א.

ב. עוד יישב המהרש"א (שם) שלא קיים אברהם אבינו את כל התורה אלא משעה שמל עצמו, ובאותה שעה עדיין לא נימול.

ג. דעת הרמב"ם (פיהמ"ש אבות פ"ה מי"ט) שלא הסתכל בצורתה הסתכלות שלימה רק ביום ההוא שאמר הנה נא ידעתי, וזה תכלית הזהירות, עכ"ל. ועפ"ז יש שיישבו שאינו חייב להביט בה בהתבוננות אלא סגי בהסתכלות בהעברה בעלמא, וכך אכן עשה אברהם, אך לפני שירד למצרים הביט בה בהתבוננות ואז אמר הנה נא ידעתי.

אמנם יש שכתבו{{הערה|כרם יוסף (מגילה עמ' תשנז) שכיון שהחחש הוא שמא תתגנה עליו אם כן מסתבר שצריך להביט בהתבוננות וממילא לא הועיל תירוצים כי עדיין קשה מדוע לא הביט אברהם בה בהתבוננות קודם שנשאה.

ד. בשו"ת דברי יציב (אבה"ע סימן מח) יישב לפי חידושו שכשהחתן צנוע ויושב אהלים חשיב כמי שאינו יכול לראותה שבכהאי גוונא כתבו הפסוקים שאין איסור לשאת אשה בלא לראותה.

ה. עוד יישבו האחרונים שכיון שכל האיסור הוא שמא תתגנה עליו, לפיכך אברהם שלא רצה לראותה אף אחר נישואיה לא חשש לכך.

בהערות להגרי"ש אלישיב (קידושין מא.) דחה שכיון שאסור חכמים לשאת האשה קודם שיראנה הרי משום לא פלוג היה על אברהם לראותה, ועוד דהא ראיה שלבסוף כן הוצרך לראותה.

אמנם דעת היעב"ץ (שבת נג:) שאדם צנוע מותר לקדש אשה אף על פי שלא יראנה.

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף