רש"י/סנהדרין/ה/א
דן אפילו ביחיד. דכתיב (ויקרא יט) בצדק תשפוט וקסבר אין כאן עירוב פרשיות:
דגמירנא. שמועות דינין מרבותי:
וסבירנא. יודע אני להוסיף וליישב טעמים מדעתי:
ונקיטנא רשותא. מריש גלותא דייננא דיני ממונות ביחידי:
דיניה לאו דינא. והדר דינא לגמרי:
דן דינא. ביחידי:
אי קבלוך עלייהו. לגמרי לילך אחריך אם לדין אם לטעות ולא יתבעוך לא תשלם:
ואי לא זיל שלים. ואי לא קבלו טעותך עליהם דאמרו לך דיינת לן דין תורה זיל שלים ומיהו מיהדר דינא לא אלמא גמיר וסביר וכי לא נקיט רשותא דיניה דינא ולא מהדר:
לישקול רשותא. דכיון דברשות נחת לא משלם:
מהכא להכא. מריש גלותא לבבל למידן דינא בבבל:
ומהתם להתם. מנשיא דארץ ישראל לדון בארץ ישראל:
שבט. לשון שררה ויש להן רשות להפקיר דהפקר ב"ד הפקר דכתיב (עזרא י) וכל אשר לא יבא וגו' ביבמות בהאשה רבה (דף פט:):
מחוקק. שררה מועטת:
שרודים את העם. שיש להם כח ורשות מאת מלכי פרס:
בני בניו של הלל. הלל נשיא היה כדאמר בפסחים באלו דברים (דף סו.) הושיבוהו בראש ומינוהו נשיא עליהם:
דן דינא. בבבל וטעה:
אתא. לא"י לקמיה דרבי חייא:
ש"מ מהתם להכא לא מהני. דהא רבה בר חנה רשותא הוה נקיט מרבי דנשיא דא"י היה כדאמרן לקמן בשמעתין בן אחי יורד לבבל וכו':
לא מינייכו נקיטנא רשותא. ואיני כפוף לכם:
על הגבולין. הנמשכות אחר ארץ ישראל:
מאי רשותא. דרבה בר חנה:
יורה. איסור והיתר אמר להם רבי יורה ולקמן פריך אי גמיר למה ליה רשותא בהוראה:
ידין. ברשות ויפטר מלשלם:
יתיר בבכורות. יראה במומין ואם קבוע הוא יתירנו לשוחטו דביומיה דרבי אין לבכור תקנה עד שיפול בו מום דאחר חורבן היה:
אל יתיר. לקמן מפרש טעמא:
איבו. אבוה דרב הוה כדאמרינן באור לארבעה עשר (פסחים דף ד.) א"ל אייבו קיים כו':
וחנה. אבוה דרבה:
מכפרי. מקום: