שיחת אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/יומא/פה

חטא כדי שיזכה חבירך בפיקוח נפש

יש להעיר על עיקר הדמיון באחרונים בין דין חטא כדי שיזכה חבירך ובין חילול שבת בהצלת חבירו מלעבור איסור, שלכאורה אין לדמות הדברים כלל וכלל. כי בחטא כדי שיזכה חבירך הרי הוא עובר איסור אלא שעושה כן לצורך מטרה נעלית זו של הצלת חבירו מאיסור והרי זה כיעל אשת חבר שעשתה עבירה לשמה כלשון חז"ל. משא"כ בפיקוח נפש הדוחה את השבת שם עד כמה שהצלה מאיסור בכלל הצלת נפשות אם כן ילפינן מקראי שיש דין דחיה או אפילו התר גמור לאיסור חילול שבת ונמצא שכלל לא עבר איסור, ולא קרב זה אל זה כל הלילה, וצע"ג. (הרב יוסף ב.)

בראיה ממעשה דהלל

לכאורה זה ראיה הפוכה כי אם בסתם לא היה היתר בכזה מצב לחלל השבת האיך היה מותר להם לחלל את השבת אולי זה הלל, שהרי הם לא ידעו מיהו. ועוד שהשלון 'ראוי' אינו נכון אלא מותר זה לחלל עליו השבת, והלשון ראוי מוכיח בהיפוך שהדין לחלל הוא על כל אחד אבל זה ראוי שאפילו שנתגלגל על ידו חילול שבת ראוי הוא שיעשו כן בעבורו (הרב ישראל א.)

הקושיה הראשונה בנויה על הנחה שאפשר לחלוק עליה, והיא שהחילול שבת במעשה היה בעצם מה שהוציאו מתחת השלג, ויש לומר שהזיזו השלג באופן שלא היה בכך איסור טלטול וכך משמע בגמרא שעיקר החילול שבת היה במה שסכוהו והרחיצוהו ואולי אף מה שהושיבוהו כנגד המדורה היה בו איסור שבת אם הוצרכו בשביל כך להרבות עצים אף שלא מבואר כן בגמרא להדיא. מי אדיר (שיחה) 14:04, 6 ביולי 2021 (IDT)

תוספות על נדון זה

בעלון עלים לתרופה (גליון תתצא) הרבו דברים בענין זה, ואציין מקצתם: בעיון יעקב שם כתב שהיה זה בתקופת טבת שדרכו להיות גובר הקרירות, ובערב שבת שעל פי רוב מתגבר אז הקרירות, ואפילו הכי סיכן עצמו בשביל אהבת התורה וסמך על מה שכתוב "שומר מצוה לא ידע דבר רע". ובכך ביאר הדקדוק ראוי זה לחלל עליו את השבת, דלכאורה קשה מאי שנא זה מאדם אחר והלא אפילו על תינוק בן יומו מחללין את השבת. אלא ודאי דאפשר דבאחר הוי מאבד עצמו לדעת שלא היה לו להביא עצמו לסכנה כזו שיצטרך לחלל עליו את השבת, רק בזה שעשה הכל לכבוד התורה ראוי לחלל עליו את השבת אף בכה"ג.

והיינו כדברי השבות יעקב והאור גדול שמהכניס עצמו לסכנה אין מחללים עליו את השבת, וכן הסיק ר' שלמה קלוגר בחכמת שלמה (או"ח סימן שכט). ועוד יעויין במנחת חינוך (רלז אות ב) שאין דין הצלת נפשות במאבד עצמו לדעת ואם כן כ"ש שאין מחללין עליו את השבת.

אמנם בברכי יוסף (או"ח סימן שא אות ו) ובשו"ת מהרי"ל דיסיקין (קו"א סימן ה אות לד) ובכלי חמדה (פרשת כי תצא) נקטו שמחללים את השבת במאבד עצמו לדעת. (הרב יחזקאל טויב)