מהר"ם ברבי/פרשת שלח
|
< הקודם · הבא > |
איתא בגמרא דבבא בתרא אמר ר' חידקא שמעון השקמוני היה לי חבר מתלמידי רבי עקיבא וכך היה אומר יודע היה משה רבינו שמקושש במיתה שנאמר מחלליה מות יומת, אבל לא היה יודע באיזה מיתה יומת.
הקשה תוס' וא"ת היה לו לדונו בסתם מיתה דחנק הוא ותירצו דשבת חמור כעובד עבודת אלילים דבסקילה, ומספקא ליה דלמא סקילה כעובד אלילים ע"כ.
ויש להקשות מהא דאתמר בפרק ד' מיתות ת"ר איש אשר ינאף את אשת רעהו מות יומת בחנק או אינו אלא באחת מכל מיתות האמורות אמרת כל מקום שנאמר מיתה בתורה סתם אי אתה רשאי למשכה להחמיר מליה אלא להקל עליה דברי ר' יאשיה ר' יונתן אומר לא מפני שהיא קלה אלא כל מיתה האמורה בתורה סתם אינו אלא חנק ר' אומר נאמר מיתה בידי שמים ונאמר מיתה בידי אדם מה מיתה האמורה בידי שמים מיתה שאין בה רושם אף מיתה האמורה בידי אדם מיתה שאין בה רושם ואימא שריפה מדאמר רחמנא בת כהן בשריפה מכלל דהני לאו בשריפה מאי לא מפני שהיא קלה קא מפלגי בפלוגתא דר"ש ורבנן ע"כ.
ויש להקשות אם כן הניחא לר' יאשיה, אלא לר' יונתן דגמר גזרה שוה דמיתה שאין בו רושם בעינן, אמאי מסופק משה הא גזרה שוה איכא דמיתה שאין בו רושם בעינן ומה"ת נאמר דמסברא בעלמא אפי' גזרה שוה.
וכי תימא דלמא רבי עקיבא דאמר יודע היה משה וכו' סבר כר' יאשיה ור' יונתן סבר כר' יודא דאמר עד שיודיעוהו באיזה מיתה הוא נהרג ועדים אתרו במקושש מיתה סתם והוה מסופק משה מה יעשה לו דאינו חייב מיתה.
זה אינו, דתוס' כתבו שם בפ' ד' מיתות מאן דסבר כרבי שמעון בחדא מלתא דהיינו בשריפה חמורה סבר באידך נמי כרבי שמעון דחנק חמור מסיף ע"ש. ורבי עקיבא אמר שם שריפה חמורה דסבר אחת ארוסה ואחת נשואה יצאה לשריפה ואם כן סבר בהא נמי כרבי שמעון דסייף קל מחנק. והשתא על כרחך סבר כרבי יונתן. והדרא קושיא לדוכתה.
ואין לומר דלמא הוה מסופק גבי שבת אימא שריפה בשלמא גבי אשת איש גלי רחמנא דלאו שריפה מדאמר רחמנא בת כהן לשריפה מכלל דהאי לאו שריפה, אבל שבת אימא שריפה וכי תימא אם כן גבי מכה אביו ואמו דקיימא לן חנק מכח סתם מיתה, וקשה לר' יונתן אימא שריפה. י"ל דהתם שאני דמהרש"א הקשה אמאי פריך אימא שריפה דלמא סבר ר' יונתן נמי אי אתה רשאי למושכה להחמיר עליה אלא להקל עליה ושריפה חמורה מחנק. והא דלא אמר כטעמיה דר' יאשיה לחוד משום דסבר סייף קל מחנק ואם כן אימא סייף, אבל שריפהחמורה מחנק, ותירץ דה"פ אימא חנק ליכא בעולם דד' מיתות גמר' גמירי לה לא סבר ר' יוחנן עכ"ד ע"ש. וכיון שכן ניחא מכה אביו ואמו דהשתא דמוכח יש בחנק איכא חנק בעולם אמרינו בכ"מ כ"מ שנאמרה מיתה בתורה סתם אי אתה רשאי למושכה להחמיר עליהאלא להקל עליה משום הכי מכה אביו ואמו בחנק, אבל שבת דחמיר אימא נחמיר עליה ואימא שריפה והוה מסופק משה רבינו אימא בחנק כסתם מיתה בכל מקום או שריפה משום דחמיר.
זה גם כן אינו דבפרק הנ"ל אתמר ת"ר ובת איש כהן כי תחל יכול אפילו חללה את השבת ת"ל לזנות ופריך חללה את השבת בת סקילה ומשני רבא לא צריכא אלא אליבא דרבי שמעון דאמר שריפה חמורה. וא"כ איך ס"ד דמחלל השבת בשריפה ל"ל לזנות שלא תימא כי תחל בחילול השבת הכתוב מדבר, מאי נפקא מינה הא כל מחלל השבת בשריפה ומדאיצטריך לזנות שמע מינה מחלל השבת לאו בשריפה. ואם כן הדרא קושיא לדוכתה אמאי מסופק משה. וקשיא דר"ע אדר"ע:
ויש לתרץ ובתחלה נתרץ קושיית תוס' בפרק ד' מיתות (דף כ' ע"ב בתוס' ד"ה ובת איש כהן) דהקשו בסוף הדבור ומיהו קשה דהא ר"ע גופי' אמר לקמן יכול אפילו פנויה, וקשה הא לזנות כתיב דהא ר"ע אמר זונה זו מופקרת.
ונראה לתרץ דצריך להבין במאי קמיפלגי רבי עקיבא ורבי אלעזר דר"ע אמר זונה זו מופקרת ור"א אמר אפילו אינה מופקרת עשאה זונה. ונראה דר"ע לטעמיה אזיל ולדידיה יש הוכחה דדוקא מופקרת. דבפרק אלו נערות מקשה הש"ס והני בני קנסא נינהו אקרי כאן ולא תהיה לאשה אשה הראויה לו ומשני אמר קרא נערה הנערה חד לאתויי חייבי לאוין וחד לאתויי חייבי כריתות.
הקשה תוס' דלמא חד לחייבי עשה וחד לחייבי לאוין וחייבי כריתות מנא לן. ותי' תוס' דלמ"ד קידושין תופסין בחייבי לאוין לא צריך אלא חד ריבוי לחייבי לאוין ועשה ואידך לחייבי כריתות. ולמ"ד אין קידושין תופסין בחייבי לאוין איכא חד ריבויא לחייבי לאוין וחייבי כריתות וחד לעשה ע"ש.
והנה רבי עקיבא סבר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין ופליגא אליבאי ר' סימאי ור' ישבב, ר' סימאי סבר חייבי לאוין דוקא ור' ישבב סבר כל שאין לו ביאה בישראל הולד ממזר אפי' חייבי עשה. ולכאורה קשה לר' ישבב ל"ל תרי ריבויי נערה הנערה הא מצינו למילף כולהי מחד ריבוי דהא בכולהי איסורין אין קידושין תופסין מצינו למילף מחד ריבוי כמ"ש תוספת. וצ"ל דחד ריבוי אתי לבעולה לכ"ג דבהא מודה ר' ישבב דקידושין תופסין כמו דמסיק הש"ס בפ' אלו הנערות משום דהוה ליה עשה שאינו שוה בכל.
ורש"י הקשה בפרק הנ"ל הא בעולה לכהן גדול הוי חייבי לאוין דהוי זונה ותירץ רש"י דלא אתי כר' אליעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה דעשאה זונה וכיון שכן י"ל הא דאמר ר"ע זונה זו מופקרת אתי כר' ישבב. ולדידיה מוכח דלא כר"א דאמר פנוי עשאה זונה מכח תרי ריבויי. אמנם ר' סימאי אליבא דר"ע י"ל באמת דסבר כר"א דהא תרי ריבויי איצטריך חד לחייבי עשה וחד לחייבי לאוין וחייבי כריתות.
והשתא מתורץ קושיית תוס' בפרק ד' מיתות דתרי תנאי אליבא דר"ע. הא דאמר ר"ע זונה זו מופקרת אתי כר' ישבב כמ"ש והא דאמר ר"ע יכול אפי' פנויה אתי כר' סימאי ולדידי' סבר ר"ע כר"א דפנוי עשאה זונה וק"ל.
היוצא מזה להך תנא דר"ע סבר זונה זו מופקרת לית ליה גזרה שוה דאביה אביה למעט פנויה דל"צ דמלזנות נפקא. וכיון שכן מתורץ נמי מה שהקשתי דשפיר אמר רבי עקיבא יודע היה משה רבינו שמקושש במיתה וכו' דבהכא איכא נמי תרי תנאי דהך דר"ע אתי כמ"ד זונה זו מופקרת וא"כ לעולם דמשה רבינו הוה מסופק אימא שריפה ול"ק לזנות למה לי דאיצטריך למעוטי פנויה דלית ליה גזרה שוה דאביה אביה וק"ל: