ערוך השולחן העתיד/זרעים/פז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערוך השולחן העתיד זרעים פז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

איך הדין בשני נפילות ועוד פרטים ותרומת ח"ל ובו ל"ב סעיפים

(א) תנן בפ"ה [מ"ז] סאה תרומה שנפלה למאה הגביהה ונפלה אחרת הגביהה ונפלה אחרת הרי זו מותרת עד שתרבה תרומה על החולין ופרשו הר"ש והרע"ב דהיינו עד שיפלו שם נ"א של תרומה כלומר דתלינן כל ההגבהות שהם של חולין וצ"ל אע"ג דמדמע כשנפלה לחולין לפי חשבון אלמא דחשבינן ההגבהות לשניהם לחולין ולתרומה זהו לחומרא וה"נ ג"כ לחומרא דחשבינן שהתרומה נשארה במקומה:

(ב) אבל הרמב"ם ז"ל באמת מפרש שיפלו יותר ממאה סאה תרומה וז"ל בפי"ג דין ה' סאה תרומה שנפלה למאה הגביהה ונפלה אחרת הגביהה ונפלה אחרת הרי החולין מותרין עד שתרבה תרומה עליהן שאם נפלו לתוך המאה חולין מאה סאין ועוד של תרומה סאה אחר סאה נעשה הכל מדומע עכ"ל והראב"ד השיג עליו ופי' דהריבוי הוא נ"א כפי' הקודם ואין זה השגה ואדרבא מהא דמדמעת לפי חשבון נראה יותר כהרמב"ם כמ"ש:

(ג) אמנם מצינו כיוצא בזה דלא כהרמב"ם בפ"ז דמקואות גבי מי פירות שנפל למקוה תנן היו בו ארבעים סאה נתן סאה מי פירות ונטל כנגדה סאה מהמקוה כשר ומפרשינן ביבמות [פ"ב:] דעד כמה כשר עד רובו כלומר עד כ' סאין דבעינן שיהא הרוב מי גשמים אלמא דחשבינן הניטלין רק מהמים בלבד ולא מהמי פירות אך בלא"ה לא דמיין להדדי דבמקוה יכול ליתן הסאה של מי פירות בידים ולכן הסאה שנוטל חשבינן ממה שאינו נותן והיינו מהמים משא"כ כאן בתרומה אם יתן בידיו במזיד ודאי אסור לגמרי אלא בנפלה מעצמה מיירינן ולכן מה שמרים חשבינן מהכולל:

(ד) ומ"מ בירושלמי משמע דלא כפירוש הרמב"ם שאומר תני רבת התרומה נעשה כמרבה מזיד כלומר כשרבתה התרומה אפילו מעצמה נעשה כמו שריבה במזיד ופריך והא תנינן נתן סאה ונטל סאה כשר עד רובו ואת אמר הכין כלומר דלמה באמת במי פירות מותר אף במזיד ומתרץ תמן היה בו רוב ואת מרבה עליו והוא כשר ברם הכא וכו' ונ"ל דהכי מתרץ דבמקוה מצינו שהכשירה תורה מים שאובין ע"י ריבוי והמשכה ולפיכך הקילו גם במי פירות במתכוין אבל בתרומה לא הקילו ומדמדמי הריבויים להדדי ש"מ דבחד גווני הוא וזהו כפי' הר"ש והראב"ד ומ"מ אין זה ראיה גמורה כמובן:

(ה) והנה המשנה אומרת עד שתרבה תרומה על החולין אבל מחצה למחצה מותר דכיון דהאיסור הוא דרבנן דמן התורה ברובו בטל ונהפך האיסור להיות היתר אלא דמדרבנן הוא דאסור לכן דוקא ברוב איסור אסור ולא במחצה למחצה והכי ס"ל לר' יוחנן ביבמות [פ"ב.] דבדרבנן לא בעינן רוב היתר ע"ש ויש לתמוה למה לא פריך הש"ס שם על ר"ל דס"ל דגם בדרבנן צריך רוב ממשנה זו וצ"ע [והר"ש הקשה זה ותירץ לפי שיטתו אבל להרמב"ם צ"ע]:

(ו) עוד תנן התם סאה תרומה שנפלה למאה ולא הספיק להגביה עד שנפלה אחרת הרי זו אסורה ור"ש מתיר ובתוספתא פ"ו מפרש לדברי ר"ש דאימתי מתיר כשנתוודע מהראשונה קודם שנפלה השניה אבל לא נודע עד שנפלה השניה מודה לת"ק דאסור ובירושלמי אומר על זה דר"ש סבר ידיעתה מקדשתה כלומר כיון דנודע לו שנפלה וצריך להרימה ה"ל כמורם דר"ש ס"ל כל העומד לזרוק כזרוק דמי וה"נ כל העומד להרים כמורם דמי [הר"ש] וחכמים סברי הרמתה מקדשתה דכשמרימים אותה אז נעשית תרומה אבל כשהיא בתוכה חשבינן לה בתערובות וכשנפלה השנית חשבינן להו כחדא וצריך מאה ואחד כנגד השנים:

(ז) ובודאי הלכה כחכמים חדא דיחיד ורבים הלכה כרבים ועוד דלא קיי"ל בעלמא בהך דכל העומד לזרוק כזרוק דמי וכן פסק הרע"ב וכן פסק הראב"ד ותמה מאד על הרמב"ם שפסק כר"ש וז"ל הרמב"ם שם סאה תרומה שנפלה למאה ולא הספיק להגביה עד שנפלה סאה אחרת אם ידע בראשונה קודם שנפלה השניה לא נדמעו אלא מפריש סאתים והשאר מותר הואיל והיה לה לעלות הרי הוא כאלו עלתה ואם לא ידע בסאה ראשונה עד אחר שנפלה השניה ה"ז מדומע וכאלו נפלו שתיהן כאחת עכ"ל וכתב עליו הראב"ד רב גובריה דפסק כר"ש ויש מי שאומר דהרמב"ם מפרש דהתוספתא שמחלקת בין ידע ללא ידע זהו אליבא דחכמים [כ"מ] וא"א לומר כן חדא דבתוספתא מחלק זה ר"א בר' שמעון אליבא דאביו ע"ש ועוד דבירושלמי הא מפורש להיפך כמ"ש:

(ח) והנראה דהרמב"ם לא פירש הירושלמי כמ"ש דבאמת איזה לשון הוא ידיעתה מקדשתה או הרמתה מקדשתה וה"ל לומר ידיעתה מתירתה הרמתה מתירתה ולכן מפרש הרמב"ם דהתוספתא בע"כ לחכמים הוא ור"ש ס"ל דגם בלא נודע מותר ור"א בנו אומר דגם חכמים לא חלקו עליו אלא בלא נודע אבל בנודע לא חלקו עליו והירושלמי מפרש הטעמים דר"ש סבר ידיעתה מקדשתה כלומר איך אפשר לומר דהידיעה גורמת היתר אדרבא כיון דידע וצריך להרים הרי כמי שמונח שם תרומה ודאית והידיעה אדרבא גורמת איסור ולדבריכם ידיעתה מקדשתה וחמירא טפי אלא ודאי דאין חילוק ובכל ענין מותר וחכמים סברי הרמתה מקדשתה אותה הסאה ולא הידיעה וכל זמן שלא הרימה היא כחולין שכבר נתבטלה ולכן שפיר יש חילוק בין נודע דאז כבר נתבטלה משא"כ כשלא נודע וכשנודע נודע משתים ואין כאן ביטול ופסק כחכמים וכ"כ בפי' המשניות דאין הלכה כר"ש [וכעין זה כתב הכ"מ ע"ש] וביו"ד סי' צ"ט שפסקנו דאין חילוק ע"ש זהו שלא במינו ונותן טעם ע"ש:

(ט) כתב הרמב"ם שם אין פסולת של תרומה מצטרפת עמה לאסור החולין אבל פסולת של חולין מצטרפות עם החולין להעלות התרומה כיצד סאה חטים יפות של תרומה שנפלה למאה סאה חטים רעות של חולין וטחן הכל אע"פ שהמורסן של תרומה מועט ושל חולין מרובה והרי קמח של תרומה בפחות ממאה מקמח של חולין ה"ז עולה ומשערין בקמח עם המורסן שהוא מאה ואחד אבל אם נפלה סאה חטים רעות של תרומה לפחות ממאה סאה חטים יפות של חולין וטחן הכל והרי הקמח של תרומה אחד ממאה מקמח החולין ה"ז עולה במאה ואחד שהרי הותירו החולין ופחתה התרומה עכ"ל:

(י) והשיגו הראב"ד על מה שכתב דאין פסולת התרומה מצטרפת לאסור יותר מזה ה"ל לומר דגם הפסולת של התרומה מצטרפת להעלות דהכי איתא בירושלמי עכ"ל וזהו בירושלמי ספ"ה ויש מי שאומר דפלוגתא היא בירושלמי [כ"מ] ולענ"ד אין שם פלוגתא דהכי איתא שם תני אין טינופת של תרומה מצטרפת עם התרומה לאסור וכו' ר' ביבי בעי טינופת של תרומה מהו להצטרף עם החולין להעלות את התרומה מן מה דאמר רב הונא קילפי איסור מעלין את ההיתר הדא אמרה טנופת של תרומה מצטרפת וכו' עכ"ל כלומר דרב ביבי בעי אם הברייתא דוקא קאמרה שאין הטינופת מצטרפת לאסור אבל גם אינה מצטרפת להיתר או דילמא לאו דוקא ומצטרפת גם להיתר ופשיט ליה דכן הוא ואין כאן פלוגתא כלל:

(יא) ולענ"ד דברי הרמב"ם ברורין בטעמן דמה ענין טינופת וקליפין שאינן בני אכילה כלל למורסן דכשהם ביחד עם הקמח כמה עניים אוכלין כן ולכן בחלה מצטרפין לשיעור חלה כדתנן בפ"ב דחלה חמשת רבעים קמח חייב בחלה הן וסובן ומורסנן ומפרש בשבת [ע"ו:] שכן עני אוכל פתו בעיסה בלוסה ע"ש והרי זהו ודאי דאם בא לשער המאה סאה בעודם חטים צריך מאה נגד הכל ורק בטחנן הקילו חכמים מפני שהאיסור מדרבנן שלא לחשוב המורסן בהאיסור אבל שיהא נחשב גם לבטל האיסור פשיטא דלא וגם פשטא דמשנה שם משמע כן ע"ש אך טינופת וקליפין ודאי דמצטרפין לביטול האיסור ומה ענין זל"ז:

(יב) וביו"ד ריש סי' צ"ח נתבאר דעצמות האיסור מעלין את ההיתר ובאמת בארנו שם שיש חילוק בין עצמות לעצמות דעצמות רבות שראויין ללועסן ויש בהן טעם מצטרפין לאיסור ועצמות קשים מצטרפין להיתר וראיה מזרוע בשלה דנזיר בחולין [צ"ח:] דמצרפינן העצמות להאיסור [עכ"מ ולדברינו א"ש] וכל מבין יבין דמורסן אינו דומה לא לרכין הראוין לאכילה בעצמן ולא לקשין שאינן ראוין לאכילה אף כשהם עם הבשר ביחד ולכן פסק הרמב"ם בהם דין ממוצע שאין מצטרפין לא לאיסור ולא להיתר [וצריך לדקדק בירושלמי ערלה פ"א ה"ג ונזיר פ"ו ה"ט ועם כי מפרשי הירושלמי וכן הרא"ש פגה"נ פירשו טינופת על סובן ומורסן הרמב"ם לא יפרש כן אלא על שאר דברים הנמצאים בתבואות מיני פסולת ואני תמה על הרא"ש והמפרשים שהרי שנינו בב"ב צ"ג: המוכר פירות מקבל רובע טנופת לסאה ומפורש שם בגמ' דהיינו עפרורית וכן פי' בערוך והרמב"ם בפי' המשנה]:

(יג) ודע שיש להסתפק בדין דנפלה סאה חטים רעות של תרומה לפחות ממאה ורק ע"י הטחינה נתהוה מאה כמ"ש אם הכוונה דוקא כשטחן בלא כוונת ביטול או אפילו טחן בכוונת ביטול וכן נראה לי דכיון דדרך חטין להטחן ובהכרח לטוחנם ולרוקדן כדרך התבואות לא מקרי זה מבטל איסור לכתחלה ומה גם באיסור דרבנן:

(יד) כתב הרמב"ם בפי"ג דין ח' לוג יין של תרומה צלול שנפל למאה לוגין עכורין אין מוציאין שמרים שבהם ומעלין את הלוג וכן אם נפל לוג עכור למאה לוגין צלולין אין מוציאין שמרים שבו עכ"ל וזהו תוספתא פ"ו [הל' ט'] והדין השני אינו מובן מאי נ"מ אם יוציאו השמרים אם לאו הא יש מאה נגד כל הלוג מהיין עם השמרים וצ"ל דה"פ אין מוציאין השמרים מהלוג ולכן דוקא כשיש מאה גם נגד השמרים מותר אבל אם אין מאה רק נגד היין בלבד אסור ולא דמי למורסן של תרומה שא"צ מאה כנגדן כמו שנתבאר ונראה משום דהמורסן אינו תועלת להקמח משא"כ השמרים שומר את היין כדכתיב ושוקט על שמריו ולכן כחדא חשיבא ובתוספתא יש גירסא בזה לוג עכור לפחות ממאה וכו' וא"ש כפשוטו:

(טו) ודע דבתוספתא שם תניא סאה תרומה שנפלה למאה אין מוציאין זונין שבהן פחות מכן מוציאין זונין שבהן לוג יין צלול שנפלה לתוך מאה לוגין עכורין אין מוציאין שמרים שבהם פחות מכן מוציאין שמרים שבהם עכ"ל ונראה דה"פ דבמאה דרך להיות שמרים ולא בפחות ולפיכך בפחות ממאה אין מחשבין השמרים בביטול התרומה וכן זונין בחטים והם חטים רעות ואינם למאכל אדם כדתנן ריש כלאים והרמב"ם לא הביא זה ואולי גירסא מוטעת היא [וקצת ראיה יש להגירסא מהמפקיד [מ'.] לוג ומחצה שמרים למאה ע"ש אך אינה ראיה גמורה דזהו החשבון וה"ה לפחות מכן יחשוב פחות מלוג ומחצה והך דזונין לא הזכיר כלל וצ"ע]:

(טז) עוד כתב לוג מים שנפל לתשעים ותשעה לוגין יין ואח"כ נפל לתוך הכל לוג יין של תרומה נדמע הכל שאין המים מעלין את היין עכ"ל ובתוספתא שם יש פלוגתא בזה והכי איתא שם לוג מים שנפל לתוך צ"ט יין ואח"כ נפל לוג יין של תרומה [כצ"ל] מעלין זה את זה דברי ר' נחמיה וחכמים אומרים אין מעלין זה את זה עכ"ל וטעם ר"נ פשוט שהרי כיון שהמים כבר נתבטל בהיין הוי ככולו יין וחכמים סברי דכיון שיין ומים שני דברים הם אין המים מסייע לביטול היין של תרומה וגם אין ביטולן שוה שיין במים אינו מינו וביטולו בס' ויין ביין במאה לפיכך אין מצטרפין ביחד לביטול וזה שכתב הרמב"ם שאין המים מעלה את היין כוונתו ביחד עם היין [ומתורץ השגת הראב"ד ע"ש] וכן הדין בלוג יין של תרומה שנפל לחמשים לוגין יין וחמשים מים אם אין בהמים בעצמן כדי לבטל הלוג של תרומה אין מצטרפין היין והמים לביטול [כן כתב הראב"ד שם]:

(יז) ומ"מ עיקר דין התוספתא והרמב"ם אינו מובן דבשלמא אם הלוג מים היה נופל ביחד עם הלוג יין של תרומה שפיר אבל כשנפל הלוג מים מקודם הא כבר נתבטל בהיין והוי ככולו יין ולמה לא יבטלו את הלוג של תרומה וצ"ל דס"ל דהיתר בהיתר לא בטל וכבר הארכנו בזה ביו"ד סי' צ"ט סעי' מ"ב ע"ש ומ"מ קשה לפמ"ש שם בסעי' מ"ו דכל דבר דנתבטל הטעם לא שייך לומר דלא בטיל ולכן קיי"ל שם דכזית חלב שנתבטל במים בששים ואח"כ נפל מן המים לקדירה של בשר מותר לפי שכבר נתבטל א"כ ה"נ כן הוא ואפשר דבזה פליגי ר"נ וחכמים וכיון דהלכה כחכמים א"כ גם בשם אסור ואולי כיון דבבשר בחלב לא אסרה תורה אלא דרך בישול אין זה בגדר איסור אפילו מדרבנן:

(יח) תנן בספ"ה סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה ואח"כ נפלו שם חולין אם בשוגג מותר כלומר כשיש מאה ואחד בין כולם אם במזיד אסור דקנסוהו רבנן לפי שאין מבטלין איסור לכתחלה וכתב הרמב"ם שם בדין זה שאין מבטלין איסורי תורה לכתחלה עכ"ל והולך לשיטתו בפט"ו ממאכ"א דין י"ט דבאיסורי דרבנן מבטלין אפילו לכתחלה אבל כבר בארנו ביו"ד סי' צ"ט סעי' ל"ז דרבים חולקין עליו ע"ש. ואין לשאול לשיטתו הא איהו ס"ל בפ"א דתרומה בזמה"ז דרבנן וא"כ מותר לבטל דאינו כן דכבר כתבנו כמה פעמים דבהרבה דברים עשו תרומה בזמה"ז כשל תורה מיהו במעשר ירק דרבנן לשיטתו מותר לבטל אבל לרוב הפוסקים אינו כמ"ש שם ביו"ד:

(יט) בתרומת ח"ל הקילו חכמים הרבה קולות בביטולו וז"ל הרמב"ם שם תרומת ח"ל מותר לבטלה ברוב ואוכלה בימי טומאתו ולא עוד אלא אם היה לו יין של תרומת ח"ל נוטל ממנו לוג אחד ונותן עליו שני לוגין חולין ונמצא בין הכל ג' ואח"כ נוטל מיין של תרומה לוג ונותן לתוך הג' ומגביה מארבעתן לוג ושותה וחוזר ומשליך לתוכן לוג אחר וחוזר ונוטל לוג ושותה וכן נותן לוג תרומה ונוטל לוג מן התערובות עד שיכלה כל היין של תרומה ונמצא שנטל כמה לוגין בשני לוגין של חולין עכ"ל וזהו ברפ"ד דבכורות ולדבריו נתבטל במחצה על מחצה שהרי תחלה נתן לוג תרומה בשני לוגין חולין ואח"כ נתן לוג תרומה לתוך הג' והוה שני לוגין חולין ושני לוגין תרומה ומזה נוטל ושותה וכן לעולם והשיגו הראב"ד וז"ל טועה בזה שאינו כן בבכורות וענין זה אסור הוא שהרי הוא מחצה למחצה עכ"ל:

(כ) וברור הוא דגם הרמב"ם לא ס"ל דהביטול הוא מחצה למחצה דאל"כ למה ליה ליתן שני הלוגין של תרומה בזה אחר זה יערב שני לוגין תרומה עם שני לוגין חולין אלא ודאי דבכה"ג אסור אלא מקודם מבטלו ברוב והוה ככולו חולין ואח"כ כשנותן עוד לוג תרומה אין זה מחצה למחצה שהראשון כבר נתבטל. ואין לשאול למה לא יטול לוג מהג' די"ל דודאי לוג ראשונה מותר ליטול אבל אח"כ כשיתן עוד לוג תרומה להשנים הנשארים בזה לא הקילו כל כך דאולי הלוג הניטל הוא כולו חולין ואח"כ כשיתן לוג תרומה יהיה שני לוגין תרומה ואחת חולין לפיכך אמרו שיטול לוג מהארבעה לוגין דבכה"ג הרי חשבנו ג' לוגין חולין מפני שכבר נתבטל כמ"ש ולכן כל מה שיטול אח"כ נחשב הכל כמו מרוב חולין על סמך הלוג הראשון שכבר נתבטל ובודאי כך היתה גירסתו בבכורות שם:

(כא) אבל גירסת הראב"ד ז"ל כגירסת רש"י רב הונא כי הוה מתרמי ליה חמרא דתרומה הוה רמי תרי נטלי דחולין וחדא נטלא דתרומה ושקיל חד מכאן ואילך רמי חדא ושקיל חדא ע"ש אבל לא שיתן להג' עוד לוג של תרומה ולפי מה שבארנו בכוונת הרמב"ם החמיר בזה שלא ליטול מכאן ואילך ע"י רמי חד ושקיל חד מטעם שבארנו ולכן מה שתפס הראב"ד דהרמב"ם הקיל בדין זה ולדברינו החמיר בפרט זה [כנלע"ד] ופשוט הוא דכל זה הוא במינו אבל שלא במינו צריך ס' כמו בחלת ח"ל ביו"ד סי' שכ"ג.

(כב) האמנם בחלת ח"ל פסק הרמב"ם בספ"ה מבכורים דאפילו נתערבה שוה בשוה בטילה ע"ש וצ"ל דודאי לערב בידים צריך רוב אבל בנתערבה מאליה גם במחצה למחצה בטל [כ"מ שם] ובירושלמי פ"ד דחלה [ה"ד] יש פלוגתא בזה והכי איתא שם הורי ר' אבוה שצריכה רוב וכו' א"ר זעירא מתניתן אמרה אפילו אחד באחד ע"ש ופסק כר' זעירא אבל יש פוסקים כר' אבוה וכמ"ש הטור ביו"ד סי' שכ"ג ע"ש [ואולי הקילו בחלה מפני שהלחם עיקר חיותו של אדם לפיכך הקיל ר"ז אבל תרומה שישנו גם ביין ושמן לא הקילו גם כתבואה ואין לו דבר ברור בענין זה]:

(כג) תנן בפ"ט [מ"ה] מאה לגינה של תרומה ואחת של חולין כולן מותרין בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו מאה של חולין ואחד של תרומה כולן אסורין וה"פ בזרעו כלה קל הוא שהקילו בגידולי תרומה שאפילו ערוגה אחת של חולין מצלת מאה ערוגות של תרומה דכיון דזרעו כלה אינו אלא חומרא בעלמא והקילו הרבה אבל דבר שאין זרעו כלה אינה בטילה ערוגה אחת אפילו במאה לפי שאין הקרקע עולה באחת ומאה דלא שייך ביטול בקרקע שאינה מתערבת כמ"ש הרמב"ם לפי שהתרומה מופרשת היא ולא נתערבה בחולין עכ"ל וזהו כמ"ש. ובתוספתא רפ"ח מסיים בזה תלש עלה ובלבד שלא יתכוין ויתלוש ר"ש אומר אף יתכוין ויתלוש ויעלה באחד ומאה ופשוט הוא שהלכה כחכמים [ובתוספתא נרשם שהרמב"ם פסק כר"ש וטעות הוא וז"ל הרמב"ם ואם נתלש הכל מעלה בק"א ולא יתלוש לכתחלה עכ"ל]:

(כד) תנן ספ"ז שתי קופות אחת של תרומה ואחת של חולין שנפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן ואינו ידוע לאיזה מהן נפלה הרי אני אומר לתוך של תרומה נפלה דכלל גדול הוא באיסורים דרבנן כשיש לתלות באחת שהדבר לא יקלקלנה תולין כמ"ש ביו"ד סי' קי"א ולכן אם היו שניהן חולין ה"ז אסורות שתיהן דמאי חזית לתלות בזו יותר מבאחרת אבל כשאחת תרומה ואינה מקלקלה תולין ודוקא בתרומה דרבנן אבל בתרומה דאורייתא אין תולין אא"כ יש מהחולין רוב כנגד התרומה דמדאורייתא בלא"ה מותר דבכה"ג תלינן ג"כ בהתרומה דהוי ג"כ דרבנן [ע' יבמות פ"ב.]:

(כה) שתי קופות אחת של תרומה ואחת של חולין ואינו ידוע איזו של תרומה ואיזו של חולין ונפלה תרומה לתוך אחת מהן תולין שלהתרומה נפלה ואם יכירו אח"כ השל חולין תהיה מותרת אף שאין בה מאה כנגד התרומה וכן שתי קופות של חולין ונפלה תרומה לתוך אחת מהן ונדמעה שאין בה כדי ביטול וכן בשניה אין בה כדי ביטול אם היתה התרומה נופלת לתוכה ואח"כ נפלה עוד הפעם תרומה לתוך אחת מהן ואינו ידוע לאיזו נפלה תלינן שגם היא נפלה למקום שנפלה הראשונה וכן אם נפל מאחת מהקופות לתוך של חולין אינה מדמעתן ותולין שמההיתר נפלה לשם וכן בשתי קופות אחת של תרומה ואחת של חולין ואינו ידוע איזו של תרומה ואיזו של חולין וזרע את אחת מהן אינה כגידולי תרומה ותולין שהחולין נזרעה ולכן נוהג בהשניה כתרומה ודאית שהרי אחת מהן ודאי תרומה ומוטב יותר לתלות בה מהנזרע שצריך להפוך הקרקע וההפסד מרובה:

(כו) ולא עוד אלא אפילו אם אחר נפילת הראשונה שתלינוה שמהחולין נפלה נפלה מהשניה למקום אחר ולא נשאלו כאחד אנו תולין בשניהן לקולא וכן אם ראובן זרע את האחת ושמעון את השניה תולין שניהם לקולא אמנם אם משתי הקופות נפלה למקום אחד אפילו זה אחר זה מדמעות כקטנה שבשתיהן וכן אם אחד זרע את שתיהם בדבר שזרעו כלה כמו חטין ושעורין הגידולין מותרין ואע"ג שבע"כ נזרע גם מן המדומע הא באמת גידולי מדומע בדבר שזרעו כלה מותר כדתנן בפ"ט [מ"ד] אבל בדבר שאין זרעו כלה כמו שום ובצלים הגידולין דינן כמדומע ואסורין לזרים:

(כז) ואפילו באין זרען כלה אמרו בירושלמי [פ"ז ה"ד] דאימתי אמרינן דכשאחד זרע את שתיהן נעשין מדומע כשזרע את השניה עד שלא קצר את הראשונה אבל אם זרע השניה אחר שקצר את הראשונה אין תלוש ומחובר נעשה הוכיח כלומר דאין דינן כזורען כאחת דהראשונה כבר כאלו אינה בעולם ובהשניה תלינן ומפני שכל זה הוא מדרבנן מקילינן וכ"כ הרמב"ם שם סוף דין י"ג ע"ש:

(כח) וכן שתי קופות אחת של חולין ואחת של תרומה ולפניהן שתי סאין אחת של חולין ואחת של תרומה ונפלו אלו לתוך אלו מותרין שאני אומר חולין לתוך חולין נפלו ותרומה לתוך תרומה נפלה ואע"פ שלא רבו חולין על התרומה בד"א בתרומה דרבנן אבל בתרומה דאורייתא עד שירבו חולין על התרומה וכמו שנתבאר:

(כט) לפעמים יש שנעשה מדומע בשעת הפרשת התרומה מהכרי ואע"פ שלכאורה א"א להיות כן דהא המפריש תרומה בתוך הכרי צריך לציין המקום בהכרי בצפונו או בדרומו ואם יאמר תרומת הכרי הזה בתוכו סתם לא קרא שם והיא עדיין טבל כדתנן בפ"ג וכמ"ש בסי' וא"כ היכי משכחת לה מדומע בשעת הפרשה שהרי המקום מסויים בצפונו או בדרומו וכיוצא בזה ויטול התרומה משם. אמנם בירושלמי פ"ג [ה"ג] איתא דמשכחת לה והיינו דקיי"ל אם אמר תרומת הכרי הזה בצפונו של הכרי ונעשה תרומה והיה לו עוד כרי ואמר גם תרומת הכרי הזה בתוך הכרי הראשון נעשה גם הוא חולין ותרומתו הוא בהכרי הראשון אע"פ שלא סיים המקום דמסתמא כוונתו שתרומת השני תהיה אצל תרומת הראשון וכך אמרו בירושלמי שם מקום שנסתיימה תרומתו של ראשון שם נסתיימה תרומתו של שני:

(ל) ולפ"ז שפיר משכחת לה מדומע בשעת ההפרשה כגון סאה תרומה שנפלה לתוך הכרי ועשאה מדומע שאינו ידוע לאיזה מקום נפלה בהכרי אך כנגדה היה מאה סאין בהכרי והיתה מתבטלת אך הבעה"ב אמר תרומת הכרי הזה בתוכה ואלמלי היתה הסאה שנפלה הרי אין בדבריו כלום מפני שלא סיים המקום כמ"ש אבל כיון שיש שם הסאה תרומה שנפלה ונתבאר דמקום שנסתיימה תרומה ראשונה שם נסתיימה האחרונה וא"כ ממילא גם בכאן הוי כנסתיים והוי תרומה אצל התרומה של הסאה הנופלת ולא ידענו המקום וממילא דהוי מדומע הן מצד הסאה שנפלה והן מצד התרומה וכנגד שתיהם ליכא מאה כמובן [וזהו גם ביאור דברי הרמב"ם פי"ג הל' ט"ו שקיצר מאד ע"ש]:

(לא) וכן משכחת לה מדומע בשעת ההפרשה והדימוע הוא חלק מהכרי כגון שאמר תרומת הכרי הזה בצפונו וקיי"ל בירושלמי שם כחכמים דחולקין הכרי לשנים לצפונו ולדרומו ואח"כ חולקין גם החציו של צפוני לצפונו ולדרומו והתרומה היא בתוך הצפון צפוני ונמצא דרבע הכרי הוה מדומע:

(לב) וכן משכחת לה מדומע בשעת הפרשה באופן אחר והיינו שהיה לו שני כריים ואמר תרומת שני הכריים הללו באחת מהן בצפונן ולא ידענו באיזה מהם הרי שני הכריים מדומעים חלק צפון צפוני שלהם כמ"ש או שהיו לפניו שתי סאין וכרי אחד ואמר הרי אחד מן הסאין האלו עשויה תרומה על הכרי הזה הרי אחת מהן תרומה ואין ידוע איזו היא ונעשו שניהן מדומע וכן אם היו לפניו שני כריים וסאה אחת ואמר סאה זו תהיה תרומה על אחת מהכריים האלו והרי הוא תרומה ונתקן אחת מן הכריים ואינו ידוע איזו נתקן והוי מדומע ויראה לי דבכל אלו אם אמר אח"כ על זה כיוונתי נאמן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף