מראי מקומות/יומא/ה/ב
מילתא דלא כתיבא בהאי עניינא מנלן
רש"י פירש דהיינו נתינת האורים ותומים אל החושן. והקשה החזון איש (או"ח סימן קכו, חידושים על המסכת) לשם מה צריך פסוק ללמד שיעכב, הרי כל מה שרצינו ללמוד שלא יעכב הוא מדברים שלדורות אינם מעכבים וקמ"ל שמ"מ באותה שעה עכבו, ואילו נתינת האו"ת כיון שלדורות לא כתוב שאינה מעכבת פשיטא שמעכבת.
והתוספות הרא"ש ביאר דברי הגמרא לענין פרישה שבעה שלא כתובה בפרשת תצוה, ועל זה מקשה הגמרא מילתא דלא כתיבא בהאי עניינא מנלן.
בהערות הגרי"ש אלישיב העיר שרש"י לשיטתו (שמות כח ל) שאורים ותומים היינו שם המפורש שהיה נותנו בתוך כפלי החשן, ובמקדש שני לא היה השם אלא רק החושן ולכן לא היה מחוסר בגדים. ולפי זה אפשר לומר שהו"א שנתינת האו"ת אינה מעכבת כיון שאינו מחוסר בגדים כיון שלובש את החושן. אמנם לדעת הרמב"ם (פ"ד מבית הבחירה ה"א ובכסף משנה שם) שהאורים ותומים אינם דבר בפני עצמו אלא כשהחושן נעשה כדין היה הוא אורים ותומים לשואליו, אם כן אי אפשר לפרש כדברי רש"י כי בלא החושן הרי הוא מחוסר בגדים ובודאי דבר זה מעכב. וצ"ל שהרמב"ם יבאר את הגמרא כדברי תוספות הרא"ש.