יפה תואר על שמות רבה/י

יפה תואר על שמות רבה י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יפה תואר על שמות רבה - פרשה י

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  

א  [עריכה]

הן היו בכלל בריותו של עולם. המאמר הזה מבואר הוא בבראשית רבה פ"י ובויקרא רבה פרשה כ"ב עיין שם:

מהו הנה אנכי נוגף. כי לא נוכל לפרש מלשון מיתה וכמו דמתרגמינן החל הנגף מותנא. כי ע"ז לא יפול הלשון את כל גבולך כי הגבול לא ימות וגם אם יתפרש אנשי גבולך יקשה דהא לא מתו אז כל האנשים היושבים בגבול מצרים לכן מפרש מלשון דוחק כי זה יצדק בגבול שברוב הצפרדעים נדחק הגבול. וריב"ל מפרש נוגף על הדבר שהיה מתחבר עם מכה זו והדבר שייך על הגבול כי האויר התעפש:

המכות שהביא הקב"ה. אמר על מכת הצפרדעים מכות בל"ר משום שכל מכה ומכה היתה של ד' מכות או של ה' כדאיתא באגדת פסח. וכוונת המאמר הזה הוא כמו שדרשו לקמן פי"ג כי גם במכות ששולח הקב"ה על הארץ יש תועלת וכאשר אמר הכתוב כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו יושבי תבל ולזה מביא כי גם במכה זו היתה תועלת שלרגליה עשו שלום במריבתם:

ב  [עריכה]

מן הצפרדעים נשאו חמו"ע קל וחומר כו'. רבים מקשים הלא דינא הוא דיהרג ואל יעבור ולמה להם ללמוד ק"ו מצפרדע. וע' בפסחים נ"ג. ומ"ש התוס' שם. ואולי הקושיא הוא למה לא שתקו כאשר שמעו את דברי נ"נ די בעידנא די תשמעון קל קרנא וכו'. וישמעו חרפתם ואח"ז ימלטו או שיאמרו שהמלשונים שקר דברו וביני ביני אולי ריוח והצלה יעמוד ליהודים. וע"כ כדי לקדש את ה' עשו כן והחמירו על עצמם:

ומהו ושרץ היאור צפרדעים ולא כתיב ושרצו ביאור צפרדעים. כי השירוץ הוא בצפרדעים ולא ביאור ומשני כי בא להראות לנו כי גם היאור עצמו יכנע מפני פקודת ה' ויעשה רצונו:

ג  [עריכה]

ראיה שהיה שותה כו'. כלומר מכאן ראיה שפרעה היה שותה. ולפי שהמים היו משריצים צפרדעים. אמר שטיפת מים באה בלבו ונעשו צפרדעים ופי' יעלו הצפרדעים שיצמחו בהם מגזרת עלתה נצה. אבל לא נכנסו לגוף מבחוץ מדל"ק ובאו כדקאמר לעיל. וסמך לזה מאמר ר' יוחנן שמסכים במ"ש שמטפת מים היה צפרדע. ולר' חזקיה פירושו יעלו הצפרדעים מבחוץ לתוך גופם:

כד"א כי משחתם בהם. ולקמן פט"ו יליף מושחת ארצה דמיירי מעניני בית הסתרים:

ד  [עריכה]

למה הביא עליהם צפרדעים. דמדה כנגד מדה בעי כדלעיל פ"ט גבי דם. ומהאי טעמא בעי בכל המכות למה באו ומשני מפני שאמרו לישראל הביאו לנו שקצים ורמשים והיו ישראל מתלכלכים ונפשם קצה בזוהמתם לפיכך הביא עליהם צפרדעים ובשעה שהיו מוזגין כו' ונפשם קצה ג"כ במיאוסן:

צפרדע אחת היתה. הנה באמת שם המין בא לפעמים בלשון יחיד על רבים וכמו ויעל הארבה. אבל בצפרדע קשה ליה כיון דכתיב בקרא כמה פעמים צפרדעים למה כתיב הכא צפרדע בל"י:

כלה מדברותיך. פירש"י מנע מדבריך ופנה לך להלכות נגעים ואהלות שהן חמורין ובהן אתה מחודד ולא באגדה:

ה  [עריכה]

שאותו היום היה לו להשלים ז' ימים שהיתה המכה משמשת. וס"ל שלא היה פוחתת מזה ואפילו כשהיה פרעה נכנע. והיתה התפלה מועילה שלא להאריך עוד. ומ"ש כ"ד יום משרה היינו כשהיה נכנע אבל כשלא היה נכנע היו מוסיפים ימי המכה וגורעין מימי התראה שאחריה ולכן הוצרך לומר למחר כי אז ימלאו לו ז' ימיה וביום שעומד בו אי אפשר. והוזקק לזה דאל"כ מאי למחר. כי מנהג כל אדם שתסור רעתו מיד. ואע"ג שמכת דם סרה אחר ז' ימים בזולת תפלה. וי"ל לפי שלא שת פרעה לבו אליה. ראה ה' שאפילו יאריך ימים רבים לא יכנע פרעה בעבורה. ולכן ראה להתחיל בהכנת מכה אחרת שירגיש בה כששלמו ז' להכאת היאור:

ו  [עריכה]

קשה להם ממכתן. דכיון דמפרש בסמוך על דבר הצפרדעים על דבור מוכח שדיבור וקול של הצפרדעים היה קשה להם. כי לא יזכיר משה את הטפל ויניח את העיקר. ומזה הטעם הוכרח לומר שנכנסות בגופן כי בשביל זה היה קולן קשה להם ממכתן. שאלו היו מבחוץ לא יתכן שיהיה הקול קשה להם. ונכנסות בגופן כדר' אחא לעיל. ודריש על דבר מלשון דבור ולא מלשון אודות וכמו על דבר אשר לא צעקה על דבר אשר לא קדמו אתכם משום דבתפלת משה בערוב בברד ובארבה לא אמר על דבר הערוב הברד והארבה ורק בצפרדעים משום שהיה להן קול ודבור:

ז  [עריכה]

ג' מכות אלו. דצ"ך ושאר המכות היו ע"י משה:

לפיכך נהפך עפרם לכנים עד שלא מצאו ישראל עפר שיכבדו כדמפרש בתנא דבי אליהו. ומשו"ה אמר וחופרין אמה על אמה כו' דאז לא ימצאו עפר לכבד שאין דרך לחפש טפי מהכא ומה שלא אמר שכל העפר היה כנים דא"כ אמר כל הארץ. ועפר משמע רק העפר שעל פני הארץ לבד. והא דאמר בב"ר פצ"ו אל נא תקברני במצרים שסופה של ארץ מצרים ללקות בכנים אפשר שחשש שמא לא יעמיקו קבורתו או שיתנוהו במערה כדרך המכובדים:

פחות מכשעורה. ואע"ג דכנים אלו גדולים היו כדאיתא בתד"א י"ד מיני כנים הביא עליהם הקטנה שבהן כביצה של תרנגולת והגדולה שבהן כביצה של אווז זה הוא נס בתוך נס. אבל מיני כינים הנמצאים בעולם אינם גדולים משעורה וכשהשד יוכל לברוא לא יוכל לעשות אלא כפי המנהג שבעולם:

שהיו המעשים כו'. כתנין והדם וצפרדע. ואע"פ שלא אמרו אצבע אלהים רק על הכינים שהיא המוכחת וממילא קאי שכן יהיו כל המעשים. ומפרש אצבע אלהים כמשמעו ועי' בזה בראב"ע וברמב"ן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף