עץ יוסף על שיר השירים רבה/א/ו/א

עץ יוסף על שיר השירים רבה א ו א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נקראו ישראל עבדים כו' ונקראו הנביאים עבדים כו'. מפרש הכתוב אל תלשן עבד אל אדוניו כאילו כתיב בכפל אל תלשן עבד עבד אל אדוניו, ופירושו אל תלשן אתה הנביא שנקראת עבד, על ישראל שנקראו עבד, אל אדוניו רצה לומר אל הקדוש ברוך הוא שהוא אדון שלו, אל תלשין:

אל תראוני בשחררותי. פירוש אל תראוני בפנים זועפות בשביל שאני שחורה בעונות, כלומר אל תבזו אותי מצד המעשים שהם מקולקלים, לדון אותי לכף חובה שאין אני שחור מיום הולדי ממעי אמי אלא שזפתני השמש והושחרתי, כי המעשים שאינם מהוגנים נעשו לי הרגל במקרה מהשכנים הרעים, וזהו שאמר בני אמי נחרו בי (וכמו שיפרש המדרש לקמן בסימן מ"ב) שעל ידיהם אני שחורה, ולכן לפי שאין השחרות אלא במקרה, וכמו אדם יפה מראה אם הושחר על ידי החמה שקפחתו עליו לפי שהשחרות שלו הוא במקרה ולא בעצם במעט מים ומעט מרחץ מן המרחצאות נתלבן וחזר ליופיו, כך אנו במעט תשובה ומעט מעשים טובים אנו מתלבנים כבראשונה:

אין לך שמח בבני. עיין במתנות כהונה שדחק בזה, אבל בגליון המדרש של הגאון מוהר"ר שבתי מראשקוב מצאתי שצריך לומר שמחבבני חדא תיבה (אות אמת):

יותר ממשה כו' מישעיה כו' מאליהו. הנה שלשה אלו מרומז בתיבות בני אמי נחרו בי, א'מ'י' ראשי תיבות אליהו משה ישעיה (מגלה עמוקות [פרשת דברים]):

בנפשך את רשאי כו'. שבלי ספק שגם מה שקרא עצמו איש טמא שפתים חטא, כי כיון שהוא שליח המקום אינו רשאי אפילו בשלו, ולזה אמר לו הקדוש ברוך הוא בנפשיך את רשאי לומר, רצה לומר שזה חטא קל והותרה לך שאתה שליט בעצמך, אבל שמא ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב אתה רשאי לומר, בתמיה:

רצפה רוץ פה. דייק זה משום דהוי ליה לכתוב ובידו גחלת, לכן דרש רוץ פה של מי שאמר לשון הרע על בני, ודרש רצפה נוטריקון רוץ פה, שכן נהרג בפה כמו שאמרו חז"ל, ובזה מובן אומרו ובידו רצפה שהרי אינה בידו אלא במלקחים, א"כ הוי ליה למימר ובידו מלקחים ברצפה במלקחים לקח מעל המזבח, אלא ודאי הכי קאמר ובידו שליחות רצפה רצוץ פה (כלי פז):

דילטורייא. בלשון רומי ובלשון לע"ז רכילות (מוסף הערוך) חנף יבא (איוב יג טז) תרגום דילטור ייעול:

בריתי. כלומר הלא לא עברו רק בריתי ולא היא בריתך ומה לך עליהם:

תא חמי. בא וראה:

והלא ערוער בתחום ארץ מואב. וישראל לקחוהו מסיחון והוא נלחם במלך מואב ולקחו מידו, וכמו שאמרו חז"ל (גיטין לח.) עמון ומואב טהרו בסיחון:

והיה להם יום אחד כו'. משמע שהיה להם יום אחד חוץ מהשס"ה ימים שבשנה, ויובן עם מה דפרש"י (בראשית א' פסוק י"ד) ולימים ושנים וזה לשונו לסוף שס"ה ימים (ספרים אחרים ורביע היום) יגמרו מהלכתם בי"ב מזלות המשרתים אותם והיא שנה (ספרים אחרים והוא שס"ה יום ורביע יום) וחוזרים ומתחילים פעם שניה לסבב בגלגל כמהלכן הראשון, עד כאן, נמצא בארבע שנים עולה יום שלם יותר משס"ה ימים, ובזה היום היו עובדים כולם:

שהיו על כולן באותו היום. פירוש שהיה החיוב של עבודת כל העבודה זרה עליהם לעבוד אותם באותו היום, ועיין באסתר רבה ריש פרשה ג, ובפתיחתא דאיכה רבתי סימן יו"ד, וברבה סדר (חקת) [בלק במדבר רבה כ, ה] :

הגמוניאה. פירוש לשון הגמון ושררה, וכן הוא באיכה רבתי, אבל באסתר רבה גרס המוניא, וכן גרס האות אמת באיכה, ופרש"י קיבוץ אחד, פירוש אגודה ואסיפה אחת לעבדן כאחת בכל יום, ולפי שעשו ישראל מעשה דמשק לכך הזכיר מפלת ערוער שהיה בישראל אצל מפלת דמשק (הרד"ק ורש"י):

לך שוב לדרכך מדברה דמשק. לפי דרך מְדַבּרוֹתֶיךָ כלך לדמשק (רד"ל):

מהו כן עלינן כו'. מה זה שנכנסנו לעיר של חירופים וגידופין. ירד ריש לקיש מעל חמורו ואסף חול ונתן לתוך פיו של ר' אבהו:

אמר ליה מהו כן. כלומר למה זה ועל מה זה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף