עץ יוסף על שיר השירים רבה/א/ב/ה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־00:44, 19 בפברואר 2021 מאת מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


שיר השירים רבה


מפרשי המדרש

מתנות כהונה
עץ יוסף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

עץ יוסף על שיר השירים רבה TriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אדם הראשון נצטווה על שש מצות. כן צריך לומר ועיין בבראשית רבה פרשה ט"ז (סימן ו), ובפרק ארבע מיתות (סנהדרין נו):

כי הואיל הלך אחרי צו. בקרא כך כתוב עשוק אפרים רצוץ משפט כי הואיל הלך אחרי צו, ופרש"י עשוק אפרים מיד שונאיו. ורצוץ משפט, רצוץ על ידי שפטיו של הקדוש ברוך הוא. כי הואיל הלך אחרי צו, מפני שנתרצו ללכת אחרי ציווי של נביאי הבעל. והמפרשים פירשו אחרי צו אחרי מצות ירבעם:

אלו הדיינים. בגמרא גרסינן אלו הדינים, ואפשר דהכא כיון למה שכתוב שם עוד כשם שנצטוו ישראל להושיב בתי דינים בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר כך נצטוו בני נח להושיב בתי דינים בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר (יפה תואר):

מכל עץ הגן זה הגזל. רצה לומר זה צווי על הגזל, ומדאצטריך למשרי עצי הגן שהם הפקר, שמע מינה דמה שאינו הפקר אסור (רש"י):

חנכה. היה מחנך המילה לשמונה ימים, שהוא היה הראשון הנימול לשמונה ימים (מתנות כהונה):

מחלק אפסניות. לשון יציאות מזונות ופרנסה, וכתב המוסף הערוך אפסניות בלשון יוני שכר אנשי מלחמה:

דוכסין כו'. דוכוס בלשון רומי שר צבא, ואיפרכוס בלשון יוני שר הפרשים, ואיסטרטילטיס בלשון יוני נגיד מלחמה, והם מיני שלטונות זו על זו כדאיתא בפסיקתא דוזאת הברכה ויאמר המלך סוב התיצב כה ויסוב ויעמוד אמר רבי אבא בר כהנא אי הוה דוכוס אתעביד איפרכוס ואי הוה איפרכוס אתעביד איסטרטליטיס:

איפסטלין. בערוך גרס אפיצטלין, וכתב שפירושו בלשון רומיי פצטלין מין לפת קטן ומין רקיק. ועיין מזה בשמות רבה פרשה מ"א (סימן ג):

ר' יהודה ור' נהמיה ורבנין ר' נחמיה כו'. כן צריך לומר (מתנות כהונה):

בית אב כו'. כמו בנין אב. כלומר עיקרו ושרשו כן הוא, וחברו אמר כן הוא. ורצה לומר זה אומר בית אב של הלכה לטהור וזה אומר בית אב של הלכה לטמא, ואמר הקדוש ברוך הוא חשיקהון ותשוקותיהן על ידי הם, וכמו שאמרו חז"ל (עירובין יג, ב חגיגה ג, ב) אף על גב שהללו מטהרין והללו מטמאין אלו ואלו דברי אלהים חיים (מתנות כהונה):

שוקיותהון. לשון תשוקה:

הבל יפצה פיהו. והבא כתיב מנשיקות פיהו ויליף פיהו פיהו, וכתיב הבל ודרשו לשון הבל פה (מתנות כהונה):

משוקיותהון. צריך לומר שוקיות הן עלי, וכן הוא בילקוט, והוא לשון חביבות ותשוקה (רד"ל):

לינטל בנשיקה. ענין מיתת נשיקה היא, כי כל דבר אשר יתקרב לשורשו, אזי נדבק בשורשו, ושורש נשמת ישראל הוא מבחינת עצמותו יתברך שנאמר (בראשית ב, ז) ויפח באפיו נשמת חיים, וכל הנופח מעצמותו הוא נופח והוא השורש של שם הוי"ה ברוך הוא, ולפי שבעת יציאת נשמתם מתגלה כבודו יתברך, אז מתקרב הנשמה לשורשו, וזהו שנאמר (ויקרא טז, א) בקרבתם לפני ה' וימותו, ועיין לקמן:

ותמת שם מרים. ויליף שם שם מוימת שם משה כדאיתא בפרק ואלו מגלחין (מועד קטן כח, א):

אלא שגנאי כו'. לומר על פי ה' אצל אשה וכדאיתא התם:

שנאמר ישקני מנשיקות פיהו. רצה לומר הלוואי נזכה שיצא נשמתינו על ידי נשיקה, וכן היה ענין מיתת בני אהרן שהיה מיתת נשיקה כי בקרבתם לפני ה' רצה לומר שנקרבו לפני אור העליון בחיבת הקדושה ובסיבת זו מתו, והוא סוד הנשיקה שבה מתים הצדיקים, אבל יש הפרש גדול שהצדיקים הנשיקה מתקרבת להם, ואלו הם נתקרבים לפני ה', ואומר וימותו בתוספת וא"ו רמוז כי גם שהיו מרגישים במיתתם, לא נמנעו מלקרב לדבקות נעימות חשקת מתיקותו יתברך עד כלות נפשם מהם, כי כאשר מתרבה הרגש בחיי ההשכלה אמיתית יתברך בפגימותו, תגעל הנפש את הבשר ויצאת מעמה ושבה אל בית אביה כי תרגיש כי יש חיים צח ומצוחצח, לחיים שעליהם, אשר על זה אמר משה ובחרת בחיים (אבק סופרים). והיה התשובה על בקשת ישראל אם עסקת בדברי תורה כו' סוף שהכל נושקים לך על פיך אף הקדוש ברוך הוא:

מנושקות. פירוש שנושקת שפה לשפה בשעה שתדבר בדברי תורה:

מה החרב שהיא כו'. רצה לומר מה החרב הכתוב כאן שכתוב בו פיפיות פירושו שני פיות ועיין בילקוט:

בפה אחת כו'. פיפיות קא דריש, פי חד פיות תרי.

גוזרין כו'. ויהיה פיפיות לגזור על העליונים ועל התחתונים:

ואחלל שרי קדש. כלומר כמו שנאמר ואחלל כו' (מתנות כהונה):

כשהן עושין בטהרה ישקני יטהרני כאדם. כן צריך לומר (אות אמת):

משיק שני גבים כו'. לשון המשנה דפ"ב דביצה (יז, ב) משיקין המים לטהרן. ועיין פרק ו' דמקואות (מ"ח) מטהרין את המקואות כו'. ופירוש משיק שני גבים מדבק שני בורות יחד כדי שיהיה בשניהם שיעור מקוה:

שוקק בו ישקני ידביקני כמה דאת אמר וקול. כן צריך לומר (אות אמת):

אל אחותה. ישקני יוציא לי. כן צריך לומר (אות אמת):

יוציא לי קול נשיקות מתוך פיהו. ומסיים בילקוט לעתיד לבא ונתתי רוחי בכם וחייתם כמו בעולם הזה ויפח באפיו וגו':

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף