יד מלאכי/כללי התלמוד/תקנב
|
< הקודם · הבא > |
תקנב רב תנא הוא ופליג. ר' חייא תנא הוא ופליג. מצינו בכמה בגמ'. אך ר' יוחנן תנא הוא לא מצינו ולא ראינו בכל הש"ס דלימא הכי. ואדרבא יש הוכחה גמורה דלאו תנא הוא, מדאמרינן פ"ק דכתובות (ח.) אמר רב נחמן אמר רב חתנים מן המנין ואין אבלים מן המנין. מיתיבי חתנים ואבלים מן המנין, מתני' קרמית עליה דרב רב תנא הוא ופליג. איתמר אמר ר' יצחק אמר ר' יוחנן חתנים מן המנים ואין אבלים מן המנין, מיתיבי חתנים ואבלים מן המנין, כי תניא ההיא בשורה ע"כ. והשתא, אם איתא דגם בר' יוחנן אמרינן תנא הוא ופליג, כי היכי דתריץ רב תנא הוא ופליג, הכי נמי הוה ליה לתרוצי על ר' יוחנן, אלא ודאי דר' יוחנן לאו תנא הוא והן הן דברי התוספות שם בכתובות ודברי המפרש למסכת תמיד בפ"א יעו"ש.
וכן כתבו התוספות עוד בעירובין ל"ח ב' ד"ה אמר רבה ובפסחים צ"ב א' וביבמות ז' ב' ובנדה כ"ג ב'. ועיין עוד בריש יומא ג' ב' ד"ה דרביה. ובנזיר ס"ה א' ד"ה הוא ובזבחים ל"ב ב' ד"ה ור' יוחנן.
וכן מצאתי עוד להרשב"א בחידושיו ליבמות דף צ' ד' ולהריטב"א בחידושיו לכתובות דף ז' א' ולשיטה מקובצת על ביצה ספ"ד לך נא ראה.
וכן כתב עוד מרן בכסף משנה בפ"ב מהלכות עבודה זרה הלכה י'. והש"ך ביורה דעה סס"י רמ"ב בכלליו שם וכן מתבאר מהליכות עולם דלא אדכר רק לר' חייא ולרב וכ"כ בהדיא הרב בעל חוות יאיר בכלליו שבסי' צ"ד והרב בעל חזון נחום על סדר קדשים דף קל"ד א' יעי"ש.
ואע"ג דדברי כל הני רבוואתא לא בעו חיזוק, מ"מ מטיבותייהו אמינא דלפק"ד יש להכריח עוד כן מהא דאיתא בפ' מרובה (פ"ב א') גבי תנאים שהתנה יהושע דפריך והא כי אתא רבין אמר ר' יוחנן אחד אילן וכו'. כלומר וברייתא דקתני י' תנאים דוקא קשיא לר' יוחנן. ומהדרינן אלא מאן תנא י' תנאים שהתנה יהושע ריב"ל היא. הרי דלא משכח תלמודא שום מציאות דר' יוחנן יחלוק על הברייתא מדאיצטריך למיהדר ביה ולמימר די' תנאים לא נשנו בשם שום תנא רק ריב"ל קא' להו שהוא אמורא ומצי פליג עליה ר' יוחנן וכמ"ש רש"י שם בבירור דר' יוחנן אמורא הוא ולא מצי פליג אברייתא. ועיין עוד רש"י בחגיגה ט' א' ד"ה ותנא וביבמות ס"ד ב' ד"ה אמר לה:
ודע דאע"ג דבכריתות בלשון לימודים שער ג' סי' קמ"א נמצא כתוב מצינו בכמה רב תנא הוא ופליג, ר' יוחנן תנא הוא ופליג וכו', כבר הכריח מוהר"ש אלגאזי ביבין שמועה דף ח"י ע"ב מדברי הכריתות גופיה שטעות סופר הוא מ"ש דר' יוחנן תנא הוא ופליג יעו"ש. ברם מאי דאיכא לאתמוהי עליה הוא שבספר הליכות אלי שלו עשה עצמו כאילו לא ידע מ"ש איהו גופיה בס' יבין שמועה הנזכר וכתב שם בכלל פ"ג פעם ושתים שר' יוחנן הוא תנא כרב וצ"ע:
איברא שמצאתי למהר"י בי רב שבשיטתו לקידושין דף צ"ו ב'[1] כתב בפשיטות דר' יוחנן תנא הוא ופליג. וכן מצאתי עוד למוהר"י קורקוס רפ"ג מה' מתנות עניים ולהרב בעל שדה יהושע על הירושלמי פ"ק דכתובות (דף ט' א') ולהפר"ח ביורה דעה סי' קי"ג ס"ק כ"א.
ולי המך מאד עמקו מחשבותם דמנא להו למימר הכי כיון שאין רמז מזה בכל הש"ס ואדרבא הפך דבריהם מוכח מהנהו סוגיי דכתובות ודפרק מרובה שהבאתי לעיל כמו שכתבו רש"י והתוס' ושאר רבוואתא דאייתינא אחת למעלה.
וכבר עלה בדעתי לומר דאולי למדו לומר כן ממאי דאיתא בפ' כיצד צולין (פ"א א') דתניא ר' אושעיא אומר וכו' וא"ל ר' יוחנן וכו' דלפום ריהטא משמע דר' יוחנן הוזכר בברייתא. אבל אחר קצת ההתבוננות דקדקתי דאם איתא שהוא מלשון הברייתא הוה ליה למימר א"ל ר' יוחנן ומדנקט ואמר ליה ר' יוחנן ש"מ דדברי הש"ס אינון משום דהוה קים ליה לתלמודא דר' יוחנן פליג עליה דר' אושעיא בההיא מלתא. ומאחר שכן אכתי בתימה קאימנא על מה אדניהם הטבעו לחדש כלל שלא בא זכרונו בכל התלמוד ולי הדיוט צ"ע.
ומה גם שדקדקתי בתשובת רב שרירא גאון שהביא הרב בעל ספר יוחסין בדף קי"ג ע"ב ושם ראיתי דלא מני לר' יוחנן בהדי אינון רבנן דאיתנון תנאי ואמוראי.
והכי נמי יש לדקדק על הרשב"א ז"ל דבחידושיו לשבת פ"ג (דף לז:) דף י"ד ד' כתב דרב תנא הוא וכן שמואל, דמאין למד לומר כן כיון שלא נמצא כן בכל הש"ס ומלבד זה תשובת ר' שרירא גאון הנ"ל הויא תיובתיה שהרי כתב וז"ל והוו נמי רבנן אחריני דהוו אמוראי בלחוד כגון שמואל ורב שילא וכו' ע"ש. וכן מצאתי שוב להרב בעל ראש יוסף על חושן משפט סימן ס"ב סעיף ד שכתב וז"ל ולומר ששמואל תנא הוא ופליג זה לא שמענו ולא ראינו. וכמדומה לי ששמעתי שהתוס' במקום א' כתבו דשמואל נמי תנא הוא ופליג ע"כ. ואחרי המחילה הראויה אע"פ שאין לא ראינו ראיה לא ראיתי ולא מצאתי להתוס' ז"ל שכתבו כן בשום דוכתא. ועיין בכללין דבסמוך:
- ↑ למנין דפי ספר שו"ת מהר"י בירב שבסופו נדפסה שיטתו למסכת קידושין.