ילקוט שמעוני/א/תפ
|
< הקודם · הבא > |
תנא משום רבי נחמיה קרוב למאה ושש עשרה שנה היתה האש מחזיק בה, עצו לא נשרף ונחושתו לא ניתך. אם תאמר דהוה גליד, תני בשם רבי הושעיא [כעובי דינר גרדינן היה בו. אמר רשב"ל] אף מזבח הקטרת כן. אמר ריש לקיש כתיב ועשית מזבח מקטר קטרת (שמות ל, א). המזבח היה מתקטר בקטרת. אמר רבי לוי נימוס קילוסין הוא שכל מי שמתגאה אינו נידון אלא באש, שנאמר היא העולה על מוקדה (ויקרא ו, ב). דור המבול על ידי שנתגאו ואמרו מה שדי כי נעבדנו (איוב כא, טו). לא נידונו אלא באש, הה"ד בעת יזורבו נצמתו בחומו נדעכו (איוב ו, יז) ברותחין. אמר רבי יוחנן כל טיפה וטיפה שהיה הקב"ה מורידה עליהם היה מרתיח אותה. סדומיים על ידי שנתגאו ואמרו נעמוד ונשכח הרגל מבינותינו לא נדונו אלא באש, הה"ד וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש (בראשית יט, כד). פרעה על ידי שנתגאה ואמר מי ה' אשר אשמע בקולו (שמות ה, ב). לא נדון אלא באש, הה"ד ויהי ברד ואש מתלקחת וגו' (שמות ט, כד). סיסרא על ידי שנתגאה ואמר והוא לחץ את ישראל בחזקה (שופטים ד, ג). בחרופין ובגדופין לא נדון אלא באש, הה"ד מן שמים נלחמו וגו' (שופטים ה, כ). סנחריב על ידי שנתגאה ואמר מי בכל אלקי הארצות (ישעיה לו, כ). לא נדון אלא באש, הה"ד ותחת כבודו יקד וגו' (ישעיה י, טז). נבוכד נצר על ידי שנתגאה ואמר ומן הוא אלה די ישיזבינכון מן ידי (דניאל ג, טו). לא נדון אלא באש, הה"ד גובריא אלך די הסיקו לשדרך מישך ועבד נגו קטיל המון שביבא די נורא (דניאל ג, כב). ומלכות הרביעית על ידי שנתגאה ואמר מי לי בשמים (תהלים עג, כה). לא נדונין אלא באש, הה"ד חזה הוית וגו' עד די קטילת חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקדת אשא (דניאל ז, יא). אבל ישראל על ידי שנבזים ושפלים בעולם הזה אין מתנחמים אלא באש, הה"ד ואני אהיה לה נאם י"י חומת אש סביב לה (זכריה ב, ט):
מה כתיב למעלה מן הענין, והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה (ויקרא ה, כג). ואחר כך זאת תורת העולה (ויקרא ו, ב). אם בקשת להקריב קרבן לא תגזול לאדם כלום, למה כי ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה (ישעיה סא, ח). ואימתי אתה מעלה עולה ואני מקבלה, כשנתנקה ידך מן הגזל. אמר דוד מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו (תהלים כד, ג). נקי כפים ובר לבב (שם ד). ומתחלת הקרבנות אתה למד, אדם כי יקריב מכם (ויקרא א, ב). אמר הקדוש ברוך הוא כשתהא מקריב לפני תהא כאדם הראשון שלא היה גוזל מאחרים שהוא היה יחידי בעולם. דבר אחר למה נקרא שמה עולה, שהיא עליונה מכל הקרבנות. "היא העולה" תדע מי שהוא מביא חטאת הכהן נוטלה, וכן המנחה וכן אשם וזבח שלמים לבעליהן, אבל העולה אין בריה טועם ממנה אלא כולה להקב"ה, לכך נקרא עולה שהיא עולה להקב"ה שהוא עליון (כתוב ברמז ל"ו). המזבח מקדש את הראוי לו, רבי יהושע אומר כל הראוי לאישים אם עלה לא ירד, שנאמר היא העולה על מוקדה (ויקרא ו, ב). ראוי לו אין - שאין ראוי לו לא. למעוטי מאי, אמר רב פפא למעוטי קמצים שלא קדשו בכלי. מתקיף לה רבינא מאי שנא מדעולא, דאמר עולא אימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמים אם עלו לא ירדו, נעשו לחמו של מזבח. הנך לא מחסרן מעשה בגופייהו, הני מחסרי מידי בגופייהו. [ר"ג כל הראוי למזבח אם עלה לא ירד]. לרבן גמליאל נמי הכתיב מוקדה, ההוא לאהדורי פוקעין הוא דאתא. ואידך נפקא ליה מאשר תאכל האש [את העולה] על המזבח (ויקרא ו, ג). ואידך עיכולי עולה אתה מחזיר ואי אתה מחזיר עיכולי קטרת. ואידך לאו ממילא שמע מינה דעיכולי עולה מהדרינן. לרבי יהושע נמי הכתיב מזבח. אמר לך הראוי למוקד קדיש מזבח, ואידך מזבח אחרינא כתיב. ואידך חד היכא דהיתה לו שעת הכושר וחד להיכא דלא היתה לו שעת הכושר. ואידך כיון דפסולין נינהו ורבינהו רחמנא, לא שנא לא היתה לו שעת הכושר לא שנא היתה לו שעת הכושר. תניא רבי שמעון אומר עולה. מה עולה הבאה בגלל עצמה אף כל הבאין בגלל עצמן, יצאו נסכים הבאים בגלל זבח. תניא רבי יהודה אומר זאת היא העולה. הרי אילו מיעוטין וכו' (כדכתיב ברמז תל"ו). ורבי יהודה מייתי לה מהכא, דתניא מפני מה אמרן לן בדם כשר, שהרי לן כשר באימורים. לן באימורים כשר, שהרי לן כשר בבשר. יוצא הואיל וכשר בבמה. טמא הואיל ואישתראי בעבודת ציבור. ושנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו. חוץ לזמנו הואיל ומרצה לפיגולו. חוץ למקומו הואיל ואיתקש לחוץ לזמנו. ושקיבלו פסולין וזרקו את דמו, בהנך פסולין דחזו לעבודת ציבור, וכי דנין דבר שלא בהכשרו מדבר שבהכשרו, תנא זאת תורת העולה. ריבה סמיך ליה:
תניא אין לי אלא דברים שדרכן ליקרב בלילה כגון אברים ופדרים שמעלן ומקטירן מבוא השמש ומתעכלין והולכין כל הלילה. דברים שדרכן ליקרב ביום כגון הקומץ והלבונה והקטרת ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים שמעלן ומקטירן מבוא השמש מנין. מבוא השמש, והאמרת דרכן ליקרב ביום, אלא שהעלן עם בוא השמש שיהיו מתעכלין והולכין כל הלילה מנין. תלמוד לומר זאת תורת העולה ריבה. והא עם בוא השמש לא משכחת לה שהוצת האור ברובו, לא קשיא כאן לקלוט כאן להתיר. ר' אליעזר מתני לה מבוא השמש ומוקי לה בפוקעין. וכן אמר רבי ינאי בפוקעין. והאמר רבי ינאי קטרת שפקעה מעל גבי המזבח אפילו קרטין שבה (אוכלין) [ואין מחזירין] אותן. דתני רבי אשר תאכל האש את העולה. עיכולי עולה אתה מחזיר ואי אתה מחזיר עכולי קטרת, סמי מכאן קטרת וכו':