שו"ת חתם סופר/ב/שמ
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שו"ת חתם סופר 
ב שמ
|
< הקודם · הבא > |
ראיתי לבאר פה בעזה"י קצת ממה שחנני הי"ת בדיני אהלות (א) דיני המשכת טומאה ממקום למקום ע"י חור טפח (ב) דיני קבר סתום (ג) דיני לבוד.
[ואעתיק פה מ"ש על גליון משניות שלי פ"ג דאהלות מ"ז ביב שהוא קמור וכו' וז"ל ודלתותיו שבתוך הבית מגופות ועיין לקמן ספי"א תוי"ט ד"ה טומאה בשם מהר"ם ה"נ במגופות ומשום סוף טומאה לצאת אבל בפתוחות פשיטא שטומאה מתפשטת בכל מקומות ועיין לקמן פ"ד משנה ב' תוי"ט ד"ה ר"י מטהר וכו' מוכח דמיירי במגופה ועיין כ"מ פי"ח ה"ד גבי הי' מגדל בתוך הבית כ"כ להדי' וכ"כ תוס' נזיר נ"ג ע"ב סוף ד"ה חרב וכו' ועיין לקמן ברע"ב רפ"ד ד"ה טומאה בבית ויותר מבואר רפ"ה ד"ה בש"א וכו' ומיהו עיין לקמן ברע"ב משנה ט' יו"ד פרק ט' ועיין עוד ספי"ב תוי"ט ע"ש וי"ל שאינו מכוסה בכפישה ומ"מ אין פותח טפח אבל צע"ג ברע"ב פט"ו משנה ה'].
(א) טומאה הנמשכת ממקום למקום ע"י חור טפח לא עלה על דעת שום קדמון בעולם שיהיה רק דרבנן כי הלכה למשה מסיני הוא שיהיה חור טפח לענין טומאה כמו ג' על ג' בכל התורה דלא נימא ביה לבוד וכ"כ הריטב"א בסוכה י"ח ע"א דהל"מ היא וכ"כ בכתו' רפ"ב וכ"כ בתשו' מהרי"ט סי' צ"ו ע"ש וכ"כ שבות יעקב ח"א סי' פ"ה מה לי אהל זה או אהל אחר וכ"כ בתשו' שער אפרים ס"סי צ"ג שתמה על עמיתו הש"כ שכ' סי' שע"ב נגד זה והמג"א סי' שמ"ג כ' וז"ל כ' הש"ך בי"ד סי' שע"ב כשהטומאה בבית הסמוך וחור טפח ביניהן הוה טומאה דרבנן וכדמשמע בטור וב"י סי' זה עכ"ל הש"ך וכ' עליו מג"א וכמדומה שלא עיין יפה דהטור מיירי כשהולך ע"ג ארון ע"פ השדה דכשיש שם פ"ט לא הוה כקבר סתום אבל אהל טפח הוה דאוריי' כמ"ש ב"י בהדי' סי' שס"ט בשם רמב"ם פי"ב וכן משמע בתה"א לרמב"ן דף ל"ד ע"ב וכ"מ ביבמות בתוס' סוף דף ק"ג ובנדה ספ"ז ובסוכה דף י"ח וכ"מ המשניות באהלות עכ"ל מג"א ועיין ברמב"ם רפי"ד מטומאת מת ופ"ג מהל' אבל ע"ש ונ"ל עוד ראי' ברורה מלשון הראב"ד פ"ה מנזירות בהשגתו אמ"ש רמב"ם שם הל' ט"ו כתב הראב"ד א"א עיינתי בשמועה זו וכו' וסיים בסוף והכהנים בז"הז טמאי מת הם וכו' ע"ש וכ"כ סמ"ק והגהת סמ"ק סי' מ"ח ע"ש ולכאורה דבריהם ק' להולמם מאין נטמאו כהנים בז"הז בטומאת מת ומה לכהן בבית הקברות אם לא שמת לו א' מז' מתי מצוה שמטמא להם וא' ממאה כהנים לא ימצא שנטמא באהל שהמת בו עמו בחדר א' ואיך החליטו שכהנים זמנינו טמאי מת דאוריי' לפוטרם ממלקות כשמטמא למת אחר אע"כ ס"ל טומאה על ידי זיזים וגזוזטראות וע"י המשכה דרך חלונות וחורים הוה דאוריי' ובזה א' מאלף כהנים לא ימצא שיהיה טהור ומכ"ש אי ס"ל דעכו"ם מטמאים באוהל לא ימצא כהן שלא נטמא אלא דאין מלקות לדעתו וכ"כ בדגול מרבבה סי' שע"ב ד"ה אמר יחזקאל ע"ש מ"מ מוכח מדבריהם דהמשכת טומאה דאוריי' הוא ע"י חור טפח ודברי סמ"ק הנ"ל תמוהים בעצמותם ואולי יש שם ט"ס וצ"ע ואין ענינו לכאן:
עוד יש להביא ראי' מש"ס נזיר מ"ג ע"א דטרח למצוא שהכהן חייב על ביאה לאהל ועל טומאה בבת א' שנכנס ע"י שידה תיבה ומגדל ובא חברו ופרץ וכו' ע"ש ולא אמר שהיה מחיצת מחצלת בינו למת וסילק הוא המחיצה ובאו שניהם כאחד אע"כ מיד ע"י פתיחת טפח נטמא מ"הת קודם שסילק רוב המחיצה באופן שהיה הפרוץ מרובה כי א"א שלא תקדם רגע א' פתיחת טפח קודם שנפרץ רוב המחיצה אפי' הפילה בבת א' וא"כ כבר נטמא מן התורה טרם ביאתו לאהל המת כי ביאה לבית בודאי לא הוה עד שיבוא לאהל ממש שהמת בתוכו ובזה א"ש נמי דקאמר ובא חברו ולא אמר שהוא עצמו פתח עליו את שידה תיבה ומגדול אע"כ כנ"ל שהוא עצמו א"א שיפתח כלו כאחת אבל חברו מבחוץ בשתי ידיו אפשר שיסתור הגג בבת א':
וראיתי בס' חמד משה שכ' סי' שי"א שלדעתו גם הש"ך לא נתכוון אלא לענין סוף טומאה לצאת דלדעתו הוה רק דרבנן וכן מצאתי עתה בס' הנדפס מחדש הנקרא חכמת אדם אך לא כתבו איך אפשר להעמיס זה בלשון הש"ך:
ואני עני כתבתי על גליון ש"ך שלי זה שנים רבות שלע"ד ט"ס הוא בש"ך כאשר אבאר אי"ה הנה ז"ל הש"ך נראה דוקא נקט אהל המת אבל אם בבתים הסמוכים לבית שהמת בתוכו אעפ"י שהם ג"כ טמאים כדלעיל סי' שע"א ס"ד מ"מ י"ל דאינו אלא מדרבנן כדאי' בטור סי' זה ופוסקים עב"י דדבר תורה אהל שיש בו חלל פ"ט טהור ע"ש ודו"ק וכשהבית שהמת מונח בתוכו סתום מכל נמי ליכא בבתים הסמוכים אלא טומאה דרבנן משום דסוף הטומאה לצאת וא"כ בבתים הסמוכים בכל ענין ילבש עצמו תחלה עכ"ל הש"ך ולשון זה צע"ג אחר שכבר כתב שהמשכת טומאה מבית לבית הוא דרבנן אפי' כשפתוח הבית שהמת בתוכו ומושך טומאה ממקום למקום תחת הזיזים ונכנס לחלונות הכל טהור א"כ מכ"ש כשהפתח סתום וליכא אלא משום סוף טומאה לצאת א"כ מאי האי שכ' וכשהבית שהמת בתוכו סתום נמי וכו' מאי נמי הלא כ"שכ הוא אע"כ האי נמי ט"ס הוא והאי ודוק שכ' ט"ס הוא וצ"ל ודוקא והכי צ"ל ודוקא כשהבית שהמת מונח בתוכו סתום מכל צד פי' אז היא מדרבנן אבל המשכת טומאה ע"י זיזי' וחורין דאוריי' היא:
שוב עיינתי ואין צורך להגי' שהרי מיד בתחלת דבריו כ' בבתים הסמוכים לבית שהמת בתוכו אע"פ שהם ג"כ טמאים כדלעיל סי' שע"א ס"ד ולא מייתי מסעי' א' אלא מסעי' ד' והיינו סוף טומאה לצאת דמיירי התם וכ"כ חמד משה ורצה להביא ראי' דזה הוא טומאה דרבנן שהרי מבואר בטור ופוסקים וב"י בסי' זה גבי ארונות שיש בהם פ"ט דכל אהל שאינו קבר והוא סתום בלי חור ויש בו חלל טפח חוצץ מפני הטומאה בין למעלה בין מן הצדדים ואם כן בית שהמת בתוכו וסתום והרי יש בו חלל כמה טפחים וסתום אין בנגיעת הכהנים בצדדים שום טומאה דאוריי' נמי פי' כמו שכ' הפוסקים הנ"ל על כל אהל טפח חוץ מקבר ה"ה בית שהמת בו וסתום א"כ אין כאן אלא משום שסוף הטומאה לצאת דרבנן וצדקו דבריו בפשיטות:
ודע כל מקום שנאמר ונישנה במשנה וש"ס דרכה של טומאה לצאת ואין דרכה ליכנס היינו דוקא לענין סוף טומאה לצאת שכל שיש ב' פתחים שוים שניהם דע"ד שראוי' להוציא מת שלם או שניהם טע"ט להוציא כזית מן המת אזי מטמאין דרך יציאתו ולא דרך כניסה שדרכה של טומאה לצאת ולא לכנס וגם כל זה כששני הפתחים ראוי' להוצאת המת אבל אם דרך יציאה אין בפתח שיעור יציאה כגון שאין בו טע"ט ובדרך כניסה יש בו שיעור אזי מטמא דרך כניסה כמ"ש רמב"ם בפי' משניות ביב דמייתי תוס' ב"ב ק' ע"ב ד"ה ורומן וכו' ע"ש ועיין פלוגתת רבנן ור"א בכלב מונח על אסקופה דמייתי ש"ס חולין קכ"ו ע"א מ"מ כל זה לענין סוף טומאה לצאת אבל להמשיך טומאה דרך חלונות וחורי' אין חילוק בין כניסה ליציאה בין לעלות או לירד כל זה מבואר בריב"ש תשובה סי' שצ"ג דף קכ"ד ע"א בדפוס פולין ומצוה לעיין שם כי הפני יהושע לא ע"ש:
הארכתי בזה יען כי הגאון פני יהושע ז"ל בחי' לברכות ט' ע"ב וסוכה יו"ד ע"א וי"ח ע"א ור"פ הישן נמשך אחר מ"ש ש"כ לפי המובן הפשוט דטומאה נמשכת ע"י חורי' פ"ט דרבנן הוא ועייל פילא בקופא דמחטא להוציא כן מלשון רש"י סוכה יו"ד ע"א ור"פ הישן והוא דקדוק קלוש ומ"ש שהש"ך נסתייעא מלשון מהרי"ל ורמ"א כמדומה לי שפ"י לא עיין בפנים במהרי"ל רק שנרשם מהרי"ל כי במהרי"ל לא נזכר מזה כלל אלא אגב אורחא ע"ש אך מלשון רמ"א שכ' והוא באהל עם המת משמע לי' דוקא עם המת אבל באהל אחר לא וקשה לידוק מסיפא איפכא אבל אם הוא בבית הפרס וכו' משמע דוקא בבית הפרס אבל באהל אפי' רק שנכנס' לו הטומאה ע"י פ"ט נמי הוה מדאוריי' ומ"ש באהל עם המת היינו עם המת כי מ"ש אהל זה מאהל זה כמ"ש בשבות יעקב הנ"ל. וראייתו מסוכה י"ח ע"א מ"ש מביב הקמור היינו לפי הנחתו דמיירי בפתוח ויבואר לקמן אי"ה דליתא:
אך נ"ל דשביק רברבי ושקיל זוטרי דה"ל להביא ראי' מלשון רש"י שם שכ' במסקנא ד"ה הכי גמירי לה מסיני דאין לבוד באמצע עכ"ל משמע מן הצד יש לבוד אפי' בטומאה וא"כ ק' מכמה דוכתי דטומאה נכנסה ע"י חור טפח אע"כ דרבנן בעלמא הוא לכל הפחות עד שיהיה ג"ט שיצא מתורת לבוד. ראה זה דבר חדש הוא דמ"הת נכנסה טומאה ע"י פתח וחלון בני ג"ט אבל טע"ט דרבנן הוא וזה לא נמצא בשום פוסק לחלק בכך אלא או הכל דאוריי' או הכל דרבנן:
והנלע"ד דס"ל לרש"י דמעולם לא נסתפק אדם דבטומאה הלכתא גמירי לי' דאין לבוד מן הצד וכדמוכח מכמה משניות ובהכי איכא לאוקמי משנה דביב שהוא מן הסתם בצדי הבית בקיר החומה לא באמצע דריסת רגלי בני אדם אך באמצע האהל הוה ס"ל כיון דאהל דפ' חקת סתמא כתיב וילפי' גז"ש אהל אהל ממשכן לכל הלכותיו א"כ יהיה ממש כאהל דכל התורה כולה ואי בכל התורה לא אמרי' לבוד באמצע האהל וצריך להיות שלם מכל צד כן נמי לענין טומאה וא"כ הוה קשי' לי' משנה דארובה דוקא אע"כ בעלמא נמי אין לבוד באמצע רק מן הצד ובהא הלכתא גמירי לחלק בין דופן דעלמא לדופן דטומאה אבל באמצע אהל לא הוה ס"ד לחלק בין אהל לאהל כיון דמגז"ש ילפי' סתום מן המפורש ומשני לא כן אלא הלכתא גמירי לה ופירש"י מסיני בטומאה דאין לבוד באמצע אע"ג דבעלמא יש לבוד ואתי' הלכתא לאפוקי מגז"ש בענין זה אבל מן הצד פשיטא דאין לבוד לענין טומאה וא"ש:
ומ"ש עוד פ"י תרי משניות ופסקי רמב"ם דבחור שחררוהו עכברים ונעשה למאור בעי' מלא אגרוף ובביב סגי בטפח פשוט התם בחישב עליו לביב ופשוט. ברם צ"ע קצת לשון רש"י בחולין קכ"ו ע"א ד"ה פיו לפנים וכו' ומשום המשכה לא מטמאי' לי' שאין דרך טומאה לצאת דרך פיו ויש ליישב עפ"י דרך הר"ש משנה ז' פ"ה דאהלות שאכתוב לקמן אי"ה שאין טומאה חוזרת לאחרי' במקום שנכנסה שם ע"ש מ"ש לקמן בעז"ה:
והנה בס' מאמר מרדכי כ' מקצת דמקצת מתשו' פ"י שיצא לידון דביבי' הקמורי' אין מביאים טומאה לבית אפי' פתחן כמה טפחים כגון בתי כסאות שלנו אפי' נימא בעלמא המשכת טומאה ע"י חורי' הוה דאוריי' היינו אם הכל תחת אהל א' בשוה אבל להעלות הטומאה מקרקעית הבית לתוך הבית ע"י פתח הביב שבבית הכסא זה לא אמרי' וראיתו במשנתינו דביב ברישא יש בו פ"ט ויש ביציאתו פ"ט טומאה בתוכו הבית טהור וקשה הלא יצא מפתח הביב שהוא פותח טפח ודוחק לומר דמיירי במגופה ע"י דלת דאין דרך לנעול הביב בדלת כי רוצה לשפוך שופכים כל שעה אל תוכו וא"כ היה לו לר"ש ומפרשים לפרש דמיירי במגופף כמו שמפרשים בשארי משניות ובמשנת תיבת המגדל דמייתי ש"ס בחולין קכ"ה ע"ב אע"כ מיירי אפי' פתוח ואין טומאה נכנס משם לבית מטעם שכ' בפי' המשנה לרמב"ם גבי ביב וכן שיטתו במשנה רפ"ה דאהלות גבי תנור דלא נמשכה מקרקע הבית לבית ע"י חור כי זה הוא אהל בפ"ע ע"ש והנה אפי' יהיה כן דעת הרמב"ם הוא דין חדש לחלק בין אהל בעליונו של בית לאהל בקרקעית הבית וכיון שזה החידוש צורך הוא לפי' המשנה לא ה"ל להר"ש ולהרא"ש רע"ב ותוי"ט לשתוק מיני' וביותר שהם אינם מפרשים משנת עין התנור כהרמב"ם א"כ לא נזכר דין זה בשום מקום בדבריהם וה"ל להזכיר פי' זה במשנת ביב דהרי אפי' ס"ל דהמשכה ע"י טפח לאו דאוריית' מ"מ מדרבנן מיהא טמא ומ"ט טומאה בתוך הביב הבית טהור וה"ל לפרש מטעם שאין טומאה מקרקעית הבית לעילא:
והנה ז"ל הרמב"ם פ"כ מהל' ט"מ הל' וי"ו כל הבלועין בקרקעיתו של בית הרי הן טמאים ואינן ניצולין שקרקע האהל כמוהו עד התהום כו' כיצד הטומאה בבית והכלים טמונים בקרקעיתו אפי' תחת מאה אמה טמאים אם יש במקומן טע"ט טהורים שהרי' הן תחת אהל אחר למה זה דומה לעלי' שע"ג הבית וטומאה בעלי' שהבית טהור וכו' ושוב מייתי הך דביב הקמור ע"ש והנה מדכתב שדומה לעלי' שע"ג הבית והנה בעלי' שע"ג הבית אם יש שם ארובה פתוחה כל הבית טמא שיורדת הטומאה לבית ה"נ אם יש בקרקע פותח טפח יורדת הטומאה מבית לתוך חלל הקרקע שיש בה טע"ט וטמא אלא שאם הכלים הטמונים בקרקע אין להם טע"ט הרי הקרקע בטלה לגבי בית וטומאה שבבית מגעת עד התהום אך אם יש חלל בקרקע טע"ט והכלים טמונים שם אזי יש חילוק אם אין ארובה מהבית לחלל הקרקע אזי הכלים הטמונים טהורים ולא נאמר קרקעית הבית עד התהום שייך לבית כיון שזהו אהל בפ"ע אבל אם יש ארובות מבית להקרקע הרי הוא כארובה מעלי' לבית ומביא הטומאה לשם והן הנה דברי רמב"ם במשנת תנור ובמשנת ביב למעיין היטב בדבריו ואם איך בחלל הביב פ"ט הרי היא כקרקע הבית ואם יש בו פ"ט הרי היא כאהל בפ"ע אך מה יהיה מההמשכה מפי הביב לתוך הבית מזה לא הזכיר כלל והניח הדבר כמו שהניחוהו הר"ש ורא"ש ור"מ מר"ב וכל המפרשים:
והטעם בזה כי מה שריחק הגאון פני יהושע קרוב מאוד כי רחוק בעיניו שיהיה סתם ביב פי הנכנס לבית נעול כי היכן ישפוך שופכיו והוא קרוב מאוד וסתם וכל ביבין כך הם אותן העשויין לשופכים והזכיר הר"ש תוספתא פ' י"ח דאהלות סוף משנה ז' וז"ל ביבין היוצאים מארץ עמים לא"י עושי' להם סריגות וממעטים עד פחות מטפח וכו' וסתמא כל הביבין ששופכין שופכים לתוכם עשוי' סריגים ע"ג לסנן השופכים שלא יסתום הנקב מעפרורית והם סריגים פחות מפ"ט וא"כ פיו הפונה לתוך הבית אעפ"י שיש בו פ"ט לענין סופי טומאה לצאת וכגון שאין ביציאתו פ"ט ויש בכניסתו פ"ט אלא שמכוסה בסריגים אזי נכנסה טומאה לקוך הבית ע"י שסופה לכנס ע"י פ"ט כיון שלא פרץ פצימיו אי יש ביציאתו טפח שסוף הטומאה לצאת ולא לכנס אזי אין הטומאה נמשכת ע"י פי הביב שבבית מפני שסגורה בסריגי המעוטי' מפ"ט וסתמא כך הוא ועיין מה שהקשה תי"ט פ"ד דאהלות משנה ב' סוף ד"ה ר' יוסי מטהר דמשמע להדי' דפשיטא לי' דמיירי בפתח נעול דאל"ה לא הוה מקשה מידי וזה ברור לפע"ד:
ומריש הוה ק' לי מתוספתא דמייתי ר"ש סוף משנת ביב דמיירי במת שלם ושיעור פתחו ד' על ד' וק' נהי שאין בפתח יציאתו דע"ד מ"מ יש בחללו טע"ט ואמאי הביב טמא עד שמצאתי שהגי' הגאון מהו' אלי' ווילנא זצ"ל בפי' תוספתא שלו אין ביציאתו דע"ד טומאה בבית מה שבבית טהור ונהניתי דכיון שיש בו טע"ט תו לא שייך קרקע הבית עד התהום שהרי יש להם אהל בפ"ע שהוא טע"ט כמ"ש לעיל בשם רמב"ם:
ומ"ש פני יהושע דאין חור אלא העשוי להצניע בתוכו לא העשוי להוציא דבריו תמוהים ממשנת אסקופה שבחולין קכ"ו ע"א וכי שולי הכלב עשוי' להכניס ולהצניע טפי מביב של שופכים ואמנם הר"מ רפ"ה דאהלות גבי עין התנור כ' פתח העין אינו פתח כיון שאינו עשוי להכניס אלא להוציא עשן ע"ש תי"ט הוא כ' כן גבי כלים ומשום דכתיב כל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו וס"ל להר"מ כיון דכתיב בתורה לשון פתוח צריך להיות דין פתח כמו לענין שבת כל שאינו עשוי להכניס ולהוציא איננו פתח אבל לענין חור ונקבים להכניס ולהוציא טומאה באוהלים ומחיצות לא שמענו מעולם:
ומה שצל"ע בזה דברי הר"ש משנה ה' פ"ז דאהלות שכ' יצא ראשון מת ושני חי טהור השני חי אם הוציאו המת מן הבית קודם לידת השני וכ' הטעם משום שאין דרך טומאה לכנס ועוד טהרה בלועה אינה מטמאה משמע גם בלא טעם טהרה בלועה נמי אין טומאה נכנסת וק' אמאי לא תמשך הטומאה לבית הרחם כדרך שנמשכת מאהל לאהל אפי' דרך כניסה כנ"ל ולומר דוקא לאחורי' אינה חוזרת ממקום שיוצאה משם ולפ"ז בביב נמי נהי שאם מת בבית הטומאה נמשכת דרך הביבין לכל הבתים כנ"ל מ"מ כזית מן המת שהוציאו עם השופכים לביב אין טומאתו חוזר לאחריו ויש לזה קצת פנים במ"ש מהרש"א ב"ב ק' ע"ב ע"ש עיין מ"ש ר"ש שם בפי' התוספתא סוף משנה ג' שם שכתב כיון שדרך החלון נכנסה הטומאה כדרך שנכנסה שם יוצאה וצ"ע מיהו הרמב"ם פי' שם פי' אחר במתני' וגם שום א' לא הביא סברת הר"ש כי אינה צריכא דסגי בטעם דטהרה בלועה אינה מטמאה:
ועיין תוס' סנהדרין י"ב סוף ע"א ד"ה שעיבר ניסן בניסן בשם הירושלמי גלגלת של ארונה היבוסי מצאו שם וכ"ה בירושלמי פ' מי שהיה טמא ולכאורה צ"ע מ"ש גלגלת דנקט וכי משום גלגלת א' צריך זמן רב כ"כ לטהר המקדש ותו צ"ע גדול וכי מימי שע"ה שנבנה ב"המק עפ"י נביאים והכל בכתב מיד ה' השכיל הקריבו בטומאה עד שבא יחזקי' מלך יהודה ומצא הגלגלת ויהי' זה ג"כ ממקום שהניחו לו להתגדר ועוד צע"ג בירושלמי דסוטה פ' כשם שם נאמר בקראי דחגי דכעס על הכהנים כמבואר בש"ס דילן בסוגי' דר"ח סגן הכהנים ואיתא בירושלמי בסוטה הנ"ל דהיה הרעש של חגי על שמצא גלגלתו של ארונה היבוסי תחת המזבח ע"ש וק' אחר שחזקיה מלך יהודה טיהר והוציאו גלגלתו מי חזר והכניסו בימי חגי:
ע"כ נלע"ד קברי משפחת ארונה היה סמוך לגורן שקנה דהע"ה וכשבנה ב"המק היו נזהרים לסתום בבנין כל הפרצות שבמחילה שתחת הקרקע באופן שלא תכנס גלגל טומאה מקברו' הנ"ל לתחת מחילות שתחת הבירה ולתחת מזבח ויעלה הטומאה דרך נקב השיתין שע"ג מזבח ובאורך הימים בימי מלכי הרשעי' שלא חזקו בדק הבית ומכ"ש בימי אחז הרשע שכיבה המנורה ופרץ פרצות במקדש נתגלו ונפרצו נקבים בחומות התחתוני' באופן שנתגלגל טומאה מקבר ארונה למקדש ולתחת המזבח וחזקיה מלך יהודה בנה כל הפרצות וטיהר הבית ושוב בשעת חורבן ב"המק נתקיים בעו"ה ערו ערו עד היסוד וחזרו ונפרצו בה כמקדם ועליהם הרעיש חגי את העולם וגולגלתו של ארונה אינו עצם גלגלת אלא גלגל הטומאה שנמשכה ונתגלגלה מקברות של ארונה עד תחת המזבח וס"ל להירושלמי קברי עכו"ם מטמאים באהל [דבלא"ה ע"כ ס"ל קברי עכו"ם מטמאים באהל דל"ש לומר שעצם גולגלתו פלטתו ובצבץ מבין רצפת העזרה והכהנים דרכו עליו ברגליהם ונטמאו במגע והיה נמי חציצה ביניהם ובין קרקע העזרה ולא היה להם עינים לראות עד שבא חזקי' וע"כ צריכי' לומר הכוונה שהיה עצם גלגלתו טמונה תחת המזבח והי' טומאה רצוצה בוקעת ועולה והכהנים האהילו על אותו המקום ונטמאו מטעם אהל וס"ל לירושלמי כת"ק דר"ש דקברי עכו"ם מטמאים באהל] ולמ"ד אין מטמאים באהל ס"ל בדחזקי' ובחגי כש"ס דילן סנהדרין י"ב ע"ב שם ופסחים סוגי' דר"ח סג"הכ בהא סלקינן דטומאה הנמשכת ע"י חור טע"ט הוא דאוריי' ואפילו ע"י ביבין הקמורי' ובאי' תחת הקרקע וכנ"ל:
(ב) לבאר דין קבר סתום עיין מס' נזיר או בקבר לרבות קבר סתום דאמר מר טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת דעת רש"י דהא דאמרי' בעלמא טומא' רצוצה בוקעת ועולה היינו מהאי קרא וקבר סתום היינו קבר אטום שאין בו ריוח טע"ט אבל כשיש בו טע"ט חוצץ והא דברכות ט' ע"ב מדלגים היינו ע"ג ארונות וכו' וגזרו רוב אטו מיעוט הוא כפשוטו שיש בו חלל טפח בין מת לעליונו של ארון וגזרו וכו' והא דב"ב י"ב ע"א בית שפרץ פצימיו ואז הוה קבר וגזרו חלל טפח אטו אין חלל טפח אטו קבר שאין בחללו טפח וגזרו אפי' לילך בד' אמותיו וכולה חדא גזירה היא וצ"ל לא גזרו אלא בקבר וארון ובית שפרץ פצימיו דהוה כעין קבר אבל בשארי טומאת חלל טפח לא גזרו אטו אין בו חלל טפח וכן מבואר במשנת תיבת המגדל דמייתי בחולין קכ"ה ע"ב ע"ש וביב הקמור ברישא יש בו וביציאתו פ"ט הבית טהור דלא גזרו אטו אין בו ובמציעתא אין ביציאתו פ"ט ויש בו פ"ט דהבית טמא לא משום קבר דהרי יש בו חלל טפח ובביב לא גזרו אטו אין בו אלא מיירי שפיו הפתוח לבית יש בו פ"ט כמ"ש בפי' המשנה לרמב"ם אלא שכתבתי לעיל שהוא מגופף בדלתי של סריגים שהם פחות מטפח ומשום המשכת טומאה ליכא אבל איכא משום סוף טומאה לצאת דרך פתח פ"ט כיון שאין ביציאתו פ"ט ובפסחים ט' ע"ב גבי שפחתו של מציק פירש"י שהי' החור פ"ט וכ' מהרש"ל אבל פי החור לא הי' פ"ט דאל"ה נכנסה טומאה לבור והכהן האהיל עליו בהציצו לבור אבל חלל החור היה פ"ט וכשנגרר הנפל תחת רגליו לא נטמא דחלל טפח חוצץ כל זה שיטת רש"י אבל א"א ליישב משנה דנפש אטומה דמייתי תוס' ברכות ט' ע"ב:
ע"כ פי' ריב"ם דקבר סתום מילתא אחריתי היא כיון שהוא קבר מיגרע גרע מגז"ה שאין חלל טפח חוצץ אלא אדרבא כמליא טומאה דמי ומטמא כל סביביו משא"כ ברצוץ איננו קבר כיון שרצוץ ע"כ אינו מטמא אלא כנגדו ככל טומאה רצוצה ואין בו חומר קבר אא"כ יש בו חלל טע"ט וסתום מכל צד דהיינו קבר סתום ולא אטום אלא סתום שאין לו פתח פתוח טפח אבל יש בו חלל טפח והוה כמליא טומא' ומטמא כל סביביו והיינו ממש משנת נפש אטומה והאי בור דמציק הי' החור פתוח טפח דאל"ה טומאה נגד רגליו דקבר סתום אינו חוצץ אע"כ היה פתח החור פתוח טפח או אגרוף נמצא היה נטמא בהאהילו על הבור להציץ לולי שהיה ר"הר וס' טומאה בר"הר טהור כמ"ש מהרש"א בפסחי' שם ולולי שכ"כ תוס' וכפי' מהרש"א היה יכול לומר שהיה פתח טפח דלענין שלא יהיה קבר סתום סגי בטפח נמצא שלא נטמאו רגליו כיון שאינו סתום חוצץ בפני הטומאה אמנם להכניס טומאה לבור שיטמא המאהיל עליו לזה בעי' מלא אגרוף כיון שחררוהו שרצים וק"ל וההיא דמדלגי' היינו ע"ג ארונות היינו ארונות שהיו פתוחים מן הצד ומשרה כשיש חלל טפח חוצץ וההיא דב"ב י"ב פרץ פצימיו ה"ל קבר סתום ומטמא מדאוריי' הנוגע בסביביו ומדרבנן בעי' הרחקה ד' אמות ולא הוה גזירה לגזירה אך אי לא פרץ פצימיו ולא הוה קבר סתום אלא פתוח והואיל ויש בו חלל טפח חוצץ והא דלא גזרי' יש בו אטו אין בו משום דבית לא שכיח שלא יהיה בו חלל טפח ובית אטו ארון לא גזרו ולדידי' הא דביב שאין ביציאתו פ"ט וה"ה אין בפתח שבבית פ"ט רק יש בו חלל טפח וה"ל קבר סתום ומטמא כל מה שבבית אפי' אם הטומאה בחלק ביב שחוץ לבית כי קבר סתום מטמא כל סביביו אך סיפא דסיפא אין בחללו פ"ט ולא בכניסתו ולא ביציאתו פ"ט מה שבבית טמא היינו אם הטומאה נגד הבית אבל אם הטומאה בחלק ביב שחוץ לבית היה הבית טהור דקבר רצוץ אינו מטמא אלא כנגדו ממש וכ"כ רמב"ן בחי' ב"ב ק' ע"ב ובספרו תה"א וא"כ זה דוחק שאין מציעתא וסיפא שוים אך הר"י סבר גם בקבר רצוץ מטמא אפי' שלא כנגדו ומיירי גם בסיפא בביב שחוץ לבית אלא דמשנת נפש אטומה קשי' להר"י משא"כ להריב"ם:
והנה בב"ב ק' ע"ב הקשו תוס' לשיטת הר"י והריב"ם ממשנת תיבת המגדל הנ"ל דמשמע אי לאו משום סוף טומאה לצאת לא היה טמא ות"ל דה"ל קבר סתום ועוד מ"ט פליג ר' יוסי דנהי טומאה רצוצה לית לי' מ"מ קבר סתום אית לי' כמ"ש תוס' עירובי' ע"ט ע"א ד"ה הרי וכו' ונעלם זה ממהרש"א ב"ב ק' ע"ב וצריכים לדחוק דאין בכלים דין קבר תו קשיא לשיטה זו לשון ש"ס דנזיר דאמר מר טומאה בוקעת וכו' דזה בטומאה רצוצה דעלמא והכא בקבר איירי' וכן הקשו תוס' בנזיר שם ועוד דוחק בברכות ט' ע"ב לא נזכר אלא חלל טפח אבל מפ"ט לא נזכר ועיקר חסר ולרש"י ניחא כל זה רק משנת נפש אטומה קשי' לי':
שיטת רמב"ם בדין קבר כהריב"ם הנ"ל ובפי' משנת נפש אטומה אך ס"ל היינו בקבר בנין אבל ארונות של מתים הוה ככלים דליכא בי' משום קבר ודינו כמו שארי אהלים וחוצץ ואתי' ש"ס דברכות דמדלגים היינו כפשוטו:
והראב"ד יש לו שיטה אחרת בנפש אטומה דס"ל קבר רצוץ הוא ככל טומאה רצוצה ושיש בו פ"ט הרי חוצץ ככל אהל טפח אך כשיש בו טפח עם המת שממעטו מטפח אינו רצוץ ולא אהל אלא קבר שמטמא כל סביביו והיינו משנת נפש אטומה ששנינו מקום טומאה טע"ט ר"ל עם מקום הטומאה ואז מטמא כל סביביו:
ובשיטה זו הוה סגי לי' ולק"מ ממדלגים ע"ג ארונות דכיון שיש חלל טפח וחוצץ מותר לדלג מליגע בו ככל אהל החוצץ ודלא כפ"י בברכות ואפ"ה מפרש ראב"ד פי' אחר בהך דארונות של מתים כאשר יבואר אי"ה ונראה משום דלכל השיטות דלעיל קשי' ב' קושיות עצומות חדא מ"ט עשו כוכין רומן שבעה כיון דעכ"פ איכא טומאה מדרבנן כמ"ש תוס' ב"ב ק' ע"ב בעצמן א"כ לא יעלו עליהם כהנים ולא עושי טהרות וא"כ טפח יתירה למה לי ודוחק אם עבר ודילג עליהם כהן שלא יתחייב מלקות זהו דוחק ועוד מ"ש בארונות גזרו יש בהן פ"ט אטו אין בהן ובשארי אהלים לא גזרו ע"כ פי' הוא ז"ל דודאי לא בארונות סתם מיירי אלא באבנים שרגילים לבנות על קברי צדיקי' ואותן האבנים אי מונחים על הקבר ממש ה"ל טומאה רצוצה וכמאהיל על מת ממש וכהן מוזהר עליו אך כשיש פ"ט חלל בין האבנים להקבר נהי שטמאים מדאוריי' טומאה ז' משום גולל ודופק מ"מ אין הכהן מוזהר על גולל ודופק ובהני ארונות גזרו יש בו חלל טפח אטו אין בו כיון דביש בו פ"ט טמא טומאת ז' מן התורה ע"כ גזרו בו גם על הכהנים אבל בשארי ארונות לא גזרו ומשו"ה עשו כוכי' רומן ז' והיא שיטה מחוורת לפע"ד:
(ג) ענין לבוד כ' תוס' סוכה י"ז סוף ע"א דלא אמרי לבוד להחמיר וכ"כ הרא"ש שם סי' ל"ב וכוונתם דהיינו לומר לבוד שיהיה החלל כמלא פסול זה לא אמרי' להחמיר אבל לחבר ב' הקצוות זע"ז בזה אין חילוק בין להקל או להחמיר ועמג"א סי' תק"ב אך ק' בדף י"ח דפריך ממשנת ארובה ורוצה להוכיח דאין לבוד באמצע מנ"ל דלמא נימא ג"כ לחלק בין להקל גבי סוכה נימא לבוד אפי' באמצע אבל להחמיר בארובה לא נאמר לבוד באמצע:
ולכאורה י"ל משום דאכתי הו"ל לאתוי' מסיפא שם משנה ד' פרק יו"ד ארובו' זו ע"ג זו וכו' דאם יש פותח טפח וטומאה בעליונה גם התחתון טמאה ונימא לבוד להקל אע"כ לא אמרי' לבוד באמצע אפי' להקל אך הריטב"א פי' דלא כפי' רש"י דהקו' מיש בהן פ"ט ר"ל ידע דטפח גבי טומאה כג' טפחים בעלמא אך הוכחת הש"ס מאין בהם פ"ט ולא אמרי' לבוד ע"ש בריטב"א א"כ הדרה ק' לדוכתא דלמא להחמיר אמרי' לבוד ולא להקל ומאי דאמרי' ב' ארובות זה עג"ז ויש טומאה בעליון גם התחתון טמא ולא אמרי' לבוד היינו משום דטפח בטומאה כג' טפחים בעלמא דמי אע"כ כפירש"י שוב עיינתי בק"נ ודבריו לא נ"ל ע"ש:
והנה בדרישה סי' שע"א הקשה טומאה תחת ארובה כל הבית טהור נימא סוף טומאה לצאת ע"ש הנה הריטב"א הקשה ק' כעין זה בהיפוך טומאה בבית תחת ארובה טהור הא סוף טומאה לצאת ותי' אין דרך להוציא טומאה בפתח כזה היינו ארובה וא"ש אבל הא קשיא טומאה תחת ארובה אמאי לא יטמא הבית משום סוף טומאה לצאת ומה שתי' ט"ז כיון דמונח' תחת אויר ארובה ה"ל כמונחת בר"הר נכון הוא ברישא דמתני' אבל מתני' שכתבתי לעיל ב' ארובות זו עג"ז והארובה והעלי' ע"ג א"כ ק' נימא יטמא כל הבית משום סוף טומאה לצאת ומה שתי' דרישה דמיירי שהארובה סמוך לכותל הפתח ואין ממנו ולבית כלום ק' א"כ מוכח דאפי' מן הצד לא אמרי' ודוחק לומר דהומ"ל ולטעמיך וי"ל דמשכחת לי' בשנסדק הבית לכל רחבו סמוך לפתח עיין מתני' רפי"א א"נ בשרוצה לקברו בתוך הבית או לשורפו ושלא להוציאו כלל ודוחק:
ועמ"ש תוס' דלבוד באמצע מיירי שנסדק ע"פ כלו ע"ש אין זה ענין לענין טומאה אלא לענין סוכה דהנקבים שבסכך אינם מפסידים אפי' לא נימא לבוד משום דה"ל כפסל היוצא מסוכה כשרה אלא מיירי שנסדקה כל הסוכה ועיין היטב ברא"ש ותבין אך הריטב"א כ' ליישב ק' תוס' בלשון אחר וז"ל אין לבוד באמצע ופוסל אפי' בסוכה גדולה מיהו בשיש בו כדי ראשו אבל לא בפחות מכאן דאלת"ה היה צריך לעשות סוכה מעובה כמין בית באמצע א"ו כדאמרן עכ"ל משמע אפי' לא אמרי' לבוד בג"ט מ"מ נקב שהוא בראשו אמרי' בי' לבוד לא ידעתי מנין לו שיעור זה ולפ"ז בטומאה נמי נימא הכי אע"ג דאין לבוד מ"מ בשיעור קטן מאוד אמרי' לבוד מיהו בשארי דברים דלבוד הוא בפחות מגע"ג אמרי' בשיעור ראש אמרי' לבוד ובטומאה דשיעורו בטפח שיעור לבוד בפחות מזה ועיין עירובין יו"ד ע"ב בתוס' גבי עור העסלא:
ומריש הוה קשי' לי בחולין קכ"ה ע"ב גבי מת בכסותו צל"ע מ"ט לא הוכיח רבא בפשיטות דע"כ מיירי בגבוה טפח דאלת"ה אלא בפחות מגבוה טפח א"כ אין הטומאה מתפשטת אלא כנגדה וע"כ מיירי שנגע בנקב כנגד הטומאה א"כ ברישא אמאי טהור כיון שנגע נגד הטומאה מידי דהוה ארובה שאין בה פ"ט וטומאה תחת הארובה נגד הטומאה טמא אע"כ שלא כנגד הטומאה מיירי א"כ בסיפא אמאי טמא אי לאו שגבוה טפח ומוכח כרבא ומ"ט דאביי ולריטב"א ניחא דמיירי בנקבים פחות משיעור ראש דאמרי' לבוד ברישא ובסיפא לא אמרי' לבוד בכלים עיין שבת ח' ע"א ומג"א סי' תק"ב ועדיין צ"ע:
ואולי י"ל אפי' לא אמרי' לבוד מ"מ כל שמבטל לי' בבנין והנקב אינו נעשה ברצונו כגון הני סריגי חלונות שמבטלם בבנין ואין הנקבים לרצונו כי טוב הי' לו יותר כשהיו סותמים כל הבנין ומשו"ה אפי' נוגע נגד הטומאה טהור ולא דמי לארובה פחות מטפח שנעשה כך לרצונו ולבוד לא אמרי' משו"ה מטמא כנגדו משא"כ הכא ובעל פני המת אע"ג שהנקבים אינו לרצונו מ"מ לא ביטלם שם משו"ה הנוגע כנגדם טמא אבל שלא כנגד הטומאה טהור משו"ה היה צריך רבא להוכיח ממת בכסותו ואביי פליג דלא הוה מת בכסותו וה"ל להיות טהור:
פ"ב יום ד' יו"ד א"ר תק"צ לפ"ק: משה"ק סופר מפפ"דמ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |