מנחת חינוך/תקמה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
לשלח האם מן הקן וכו'. דינים אלו מבוארים בר"מ פי"ג מה' שחיטה ובטור ובש"ע יו"ד סי' רצ"ב ואכתוב הדינים בקיצור בס"ד. המוצא קן בדרך של הפקר הן בדרך הן על האילן או על גבי בע"ח או על אדם או על המים והאם רובצת על האפרוחים או על הבצים ורוצה ליקח מהם מ"ע לשלח האם ואם לקח האם הן אם לקח הבנים ג"כ והן אם לא לקח הבנים רק האם עבר על מ"ע שלח תשלח וכו' ועבר על מצות ל"ת לא תקח וכו'. והנה מ"ש כאן בפשיטות דאפילו אינו לוקח רק האם ואינו נוטל הבנים ומניחן או שמשלחן עובר בעשה ולא תעשה. נראה שאינו דבר ברור דבחולין דף קמ"א מבואר אם אמר הריני נוטל את האם ומשלח את הבנים חייב שנא' שלח תשלח את האם מבואר דחייב במצות עשה דשלח וכו' אבל אפשר דעל הל"ת לא עבר כלל ונ"מ באם שחטה אין לוקין דלא עבר על הלאו דפשטא דקרא אצל הלאו נאמר לא תקח האם על הבנים היינו שניהם אבל באם לחוד לא וכן העתיק הר"מ לשון המשנה. וראיתי ברש"י בפי' התורה כ' לא תקח האם בעודה על בניה נראה דלא פי' על עם הבנים רק מעל הבנים. אם כן מדבריו נראה דאף על האם לחוד עובר בלאו הזה גם כן. וראיתי שפירש הרא"מ כוונה אחרת ברש"י. שוב ראיתי בשו"ת ח"צ סי' פ"ג שכתב כן דבנוטל האם עצמה אינו עובר בלאו כפשטיה דקרא לא תקח וכו' על הבנים עם הבנים והנוטל אם עצמה עובר רק בעשה כלשון משנתינו. ואני תמה ע"ז הא שם בחולין על משנה זו אמרינן בגמ' תשלח אפילו לדבר מצוה ומפלפל הש"ס טעמא דכת' רחמנא תשלח וכו' הא הו"ל עשה ולא תעשה ומתרץ לא צריכה דעבר וכו' וע"ש קושיא ופירוקא ומסיק כגון שנטלה על מנת לשלחה דלאו ליכא וכו' ועשה סד"א דיבוא עשה זו דגדול השלום ותדחה העשה וכו' ול"ל לדחוקי כולי האי הו"ל לתרץ בקיצור דאם רוצה להניח הבנים רק ליקח האם ומצורע דליכא רק עשה ה"א דיבא עשה וידחה עשה כ' רחמנא תשלח וכו' ומנ"ל להש"ס לפלפל באריכות בזה אלא ע"כ דבכ"ע דנוטל האם עובר על עשה ולא תעשה ולפענ"ד דברי רש"י בחומש שהבאתי הכוונה כמ"ש דאי כהרא"מ דצריכה להיות רובץ וכו' ע"ש הי' צריך רש"י לפרש על רובצת וכו' ולענ"ד האמת כמ"ש דכוונתו דעל האם לחוד עובר ג"כ בלאו הזה והעשה אף דלא לקח הבנים כנלענ"ד בעזה"י ומבואר בגמ' דמצא קן בשמים היינו עוף נושא קן באויר אינו חייב בשילוח דלא איקרי דרך והר"מ השמיט זה ומל' הר"מ שכ' המוצא קן במים וכו' שדיבר הכתוב בהוה הו"ל לכתוב ד"ז. ואפילו אם אין שם אלא אפרוח אחד או ביצה אחת חייב בשילוח דכתיב קן וכו' ועיין בר"מ היו אפרוחין מפריחין וא"צ לאמם פטור היו הבצים מוזרות פטור אפרוחים טריפה פטור משילוח דכתי' תקח לך ולא לכלביך. היתה האם טריפה חייב בשילוח וילפינן מקרא ע"ש ואיבעיא לן בגמ' הושיט ידו לקן ושחט מיעוט סימנים מאי מי אמרינן אי שביק מטרפי ובעינן לך וכו' א"ד כיון דבידו לגמור ליגמר וכו' תקח לך וחייב בשילוח ופשטא דגמ' מבואר דעל אפרוחים קאי ועי' ברש"י. והנה האיבעיא בשחט מקצת סימנין נראה דאם שחט כל הסימנין אף שמפרכסת דכשרים בודאי א"צ שילוח כי המה מתים ואם האם רובצת על אפרוחים מתים בודאי א"צ שילוח וא"צ לימוד תקח לך רק בטרפה דהם חיים צריך לימוד אבל במתים א"צ לימוד וז"פ. והנה לדעת הר"מ בפ"ג מה' שחיטה דנקיבת הושט הוי נבילה מחיים עי' ביו"ד סי' ל"ג אם כן אף במקצת סימנין הו"ל מתה אם כן למה יש צד שחייב בשלוח. אך כבר כתבו שם האחרונים דדעת הר"מ דהוי טריפה מחיים או נבילה ומכל מקום אינו מטמא מחיים דלא הוי כמתה עי' בנה"כ ובכרו"פ ובתב"ש שהאריכו בזה ועיין בר"מ מה' אה"ט דאף בנשחטו ב' הסימנים אינה מטמאה קודם שתצא נפשה אם כן נראה היפך ממ"ש לעיל דאם שחט כל הסימנים כ"ז שמפרכסין הם כחיים וחייב בשלוח ורק האבעי' הוא בשחט מקצת סימנין כיון דאלו שבק להו מטרפ' כמו שמבואר בגמ'. והר"נ והטור הבינו בדברי הר"מ שכתב ד"ז שחט מקצת סימנים קודם שיקחנה וכו' דאאם קאי והר"ן הקשה עליו דמ"ש מאם טריפה דחייב לשלח ולוקה ואם כי יש לחלק בין טריפה לנבילה אך לפמ"ש דגם לדעת הר"מ לא הוי כמתה אם כן למה אינו משלח בלא גמר וגם אפילו שחט כל הסימנים כיון שהיא חי' למה לא תהא חייב בשילוח ע"כ העיקר כמ"ש הכסף משנה דגם הר"מ קאי על האפרוחים ע"ש ועי' בש"ע. עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור או עוף טהור רובץ על ביצי עוף טמא פטור מלשלח עוף טהור ע"ג ביצים טהורים שאינן מינה אבעיא ומשלח מספק. ומבואר דוקא על שאינה מינה אבל על מינה אף שהיא לא הולידה הביצים או האפרוחים חייב ודאי בשלוח ולוקין. ועוף קורא נקיבה על אינה מינה הטהורין דעת הר"מ דג"כ הוא ספק ואין לוקין ודעת הרבה פוסקי' דהוי ודאי ולוקין עי' בש"ע. הי' זכר רובץ על הקן פטור אפילו בקורא ודוקא רובצת היתה מעופפת וכו' או יושבת בין הקנים בין רובדי האילן עי' בר"מ ובש"ע הדינים ולא אכפול מה שאין בו חידוש.
נטל האם עובר בל"ת ועשה אך כל זמן שהאם אצלו אין לוקין על הלאו דהו"ל לאו הניתק לעשה ואם קיים העשה באיזה זמן פטור על הל"ת אך אם מתה האם או שברחה מחיים או שחטף אותה אחר מידיו ושלחה לוקין כיון דלא קיים העשה כ"ה דעת הר"מ ופוסק כמ"ד קיימו ולא קיימו ע' בכ"מ. ורש"י לו שיטה אחרת בקיימו וכו' דצריך לקיים תכ"ד של התראה (והדברים בענינים אלו ארוכים ועתיקים אין כאן מקומו) וע' כאן בש"ס דמקשה הניחא למ"ד קיימו ולשיטת רש"י ניחא עי' בפרש"י ולדעת הר"מ קשה לכאורה עי' בלחם משנה כאן שישב זה ואין כאן מקומו בענין זה כי הדברים ארוכים. וע' כאן בגמ' מבואר אלא אמר מר ב"ר אשי כגון שנטלה ע"מ לשלחה דלאו ליכא עשה איכא ועי' ברש"י ואפילו לר"י ע"ש מבואר דאם נטלה ע"מ לקיים העשה לא עבר על הלאו כלל רק עשה איכא אם כן לפ"ז בנטלה ע"מ לשלח אפילו מתה אח"כ או אפילו שחטה בידים שביטל אין לוקין על הלאו דלא עבר כלל וצריך עיון גדול על הר"מ שלא כתב ד"ז דבכה"ג אין לוקין אף בלא קיים לבסוף והתוס' בפסחים דף כ"ט כתבו בשם ר"י דהמשהה כדי לבערו אינו עובר כשמבערו לבסוף מבואר דאם עושה ע"מ לקיים העשה אינו עובר ומותר ועי' בשו"ת ש"א שהרבה להשיב ע"ז וכבר האריכו האחרונים אבל על כל פנים מבואר בתוס' דוקא כשמבערו בסוף היינו דמקיים העשה וכאן מבואר להדיא דאף כשאינו משלחו ומבטל העשה לא עבר על הלאו כלל וזה דבר חדש בהרבה ענינים וצ"ע וזה אריכות גדול לדבר בזה ובאתי כעת רק לעורר. ואסור ליקח אם על בנים אפילו לדבר מצוה ואפילו לטהר את המצורע וכ' הר"מ ואם לקח חייב לשלח ואם לא שלח לוקה שאין עשה דוחה לא תעשה ועשה מבואר בדבריו דחולק על הריב"א דסובר דהל"ת נדחה ואין לוקין והר"מ ס"ל דגם הל"ת אינו נדחה ולוקין וכבר הבאתי לעיל במצות השבת אבידה. והנה ל"ד היכי דאיכא עשה ולא תעשה ה"ה היכי דיש רק עשה לחוד דאין עשה דוחה עשה אף דגדול השלום לפי מה דפסקינן דבימי חלוטו מותר בתה"מ ל"ש גדול השלום ע' בתוס' יבמות בשיטה דעליה ואף אם נאמר דשייך ג"כ גדול השלום דאינו מקובל וכו' מכל מקום נתרבה דתשלח אפילו לדבר מצוה אך הר"מ אפשר דסובר מחמת אין עשה וכו' ועיין בלחם משנה במ"ש הר"מ כאן ועיין בס' שעה"מ בהל' נדרים. ולכאורה בש"ס דמפלפל מחמת דאין עשה דוחה ל"ת ועשה הא בלאו הכי ל"ה בעידנא דמיעקר וכו' ואפשר ג"כ דעשה החמור דוחה עשה הקל אף דאינו בעידנא כמ"ש בתוס' בפסחים בפ' תמיד נשחט. או אפשר דהו"ל הכשר מצוה עי' בנמוק"י בב"מ בסוגיא דאין מטמא עבור השבת אבידה. ראיתי בתוספתא כאן אם לקח האם וקודם ששלחה נטרפו האפרוחים או מתו פטור משלוח ולא ראיתי בר"מ ובש"ע זה ולהתוספתא אם נטרפו אח"כ דפטור משלוח לוקין לדעת הר"ם כמו שמתה האם או ברחה דא"י לקיים העשה וז"פ. לפמ"ש דהגמרא ס"ל דאם נטלה ע"מ לשלחה אינו עובר על הלאו כלל אם כן אפשר מותר ליקח האם שתהי' ציפור המשולחת ויקיים מצות שלוח ג"כ רק באמת תיכף נתחייב בשילוח ובכל רגע מוטל עליו העשה אסור ליקח להשהות עד השילוח כי מצוה רמיא עליו בכל רגע ואין עשה דוחה ובפרט דהתורה כתבה דתשלח אפילו לדבר מצוה וכן ראיתי ביש"ש שכ"כ. ובגמ' אבעיא לן מטלית מאי שתחוץ כנפים מהו וכו' בצים מוזרות שני סדרי בצים זה ע"ג זה וכו' זכר ע"ג בצים ונקבה ע"ג זכר וסליקו להו בתיקו דבעינן רובצת ומסופק הש"ס כיון דאיכא דבר החוצץ אפשר דאינו נקרא רובצת על וכו' והר"מ מוסיף אם ע"ג אם ופוסק בכולהו דמשלח ואם לא שלח אינו לוקה ככל ספק. והנה ד"ז דשני סדרי בצים זה ע"ג זה הקשו הראשונים הא מחויב לשלח משום בצים העליונים ואפילו אם אינו רוצה ליקח בצים העליונים הלא משנתינו הריני משלח הבנים וכו' מחויב לשלח והרשב"א תירץ דשם ביצים שלו דהוי מזומנים וחוצץ בין האם לתחתונים ורש"י ותוס' פירשו דהאבעיא אם רשאי ליטול הבצים התחתונים כמו שמבואר לקמן בס"ד דאסור ליקח הבצים כ"ז שהאם רובצת עליהם וע"ז האיבעיא אי הוי חציצה ומותר או לא אבל האם אסור ליטול משום הבצים העליונים עי' בש"ך מכל מקום דברי הר"מ דמיירי לענין שלוח האם צ"ע בד"ז דשני סדרי בצים עי' בלח"מ. והח"צ פי' דלענין הלאו מבעיא לן אם בא ליטול האם עם ביצים התחתונים דלמא הוי חציצה ואינו עובר מה שנוטל האם מעל הבצים העליונים ואינו נוטל הבצים העליונים רק בעשה דשלח וכו' וכבר הבאתי דבריו ותמהתי עליהם דמבואר דאף דנוטל האם עצמה עובר בעשה ולא תעשה ע"ש ומבואר בגמרא דאסור ליטול הבנים כ"ז שהאם רובצת עליהם שנא' שלח וכו' והדר והבנים תקח לך. והנה העובר ע"ז עובר על לאו הבא מכלל עשה וזה מבואר בר"מ ובש"ע. ואפשר אם רוצה ליקח הבנים לדבר מצוה יקח כי עשה דוחה ל"ת הבא מכלל עשה עי' במשנה למלך בה' נערה בתולה בשם הרשב"א ומובא בחיבור זה אך אפשר כיון דדרשינן שלח תשלח אפילו לדבר מצוה גלי קרא דאסור בכה"ג ג"כ דאף לדבר מצוה תשלח והבנים תקח וכו' ובאתי רק לעורר.
ואם לקח הבנים אינו לוקה כי הוא לאו הבא מכלל עשה עשה ואינו לוקה וז"פ. ולכאורה הש"ס מפלפל טעמא דכתב רחמנא תשלח אפילו לדבר מצוה וכו' הא הו"ל עשה ולא תעשה והי' יכול לומר דאיצטריך לענין הבנים אלא דהפסוק מיירי לענין האם גם כן. ומצות שלוח הקן שתצא האם מת"י ומותר לחזור ולתפוס האם. ובמה משלחה אוחז בכנפי' ומשלחה עי' בר"מ ובש"ע שלחה כדינה וחזרה על הבנים חייב בשילוח אפילו כ"פ שחזרה חייב בשילוח ועיין בש"ך ס"ק ט' מה שהשיג על הב"ח ע"ש. עוף שהרג את הנפש אף דלא נגמר דינו עדיין ומצאו בקן פטור משלוח דכתיב שלח וכו' וזה מצוה להביאו לב"ד לדונו ומבואר בש"ס ובר"מ ובש"ע אינו מביא ד"ז כי אינו נוהג האידנא דבעינן סנהדרין של כ"ג וליתא ופשוט. והנה לעיל כתבתי דאסור ליקח הבנים כ"ז שהאם רובצת וזה מבואר בגמ' כאן ובב"מ דף ק"ב ובר"מ כאן ובגמרא מבואר הטעם דכ' רחמנא שלח וכו' והדר והבנים וכו' וכתבתי לעיל דהוי לאו הבא מכלל עשה כפי המבואר בש"ס. והר"מ פכ"ג מה' מכירה הלכה י' כתב וז"ל הבצים והאפרוחים עצמם שיש בשובך לא קנה אותם בעל השובך כ"ז שלא פרחו ודבר זה גזירת חכמים הוא משום לא תקח האם על הבנים נגעו בה לפיכך וכו' והוא עובדא דלוי בר סיסי כאן ומ"ש הר"מ שלא פרחו היינו אם פרחו אינו חייב בשילוח כמבואר במשנה ובר"מ כאן אם היו מפריחין א"ח בשילוח וע"ש בדברי הרה"מ ובכ"מ שהאריכו בד"ז שלא פרחו ואין דבריהם מובנים דהדין כך דוקא בלא פרחו וכאן בפ"ז א"צ לזכור איסור וכו' כ"ז שלא פרחו דעסוק בזה וכתב בפ"ז אך שם לענין קנין כ' הדין דד"ז ל"ש רק באפרוחים שלא פרחו וז"פ מאוד ודברי הכסף משנה צ"ע. אך על כל פנים מבואר בדברי הר"מ דזה גזירת חכמים הוא ולא מן התורה וכן כתב הכסף משנה בפירוש דהתורה לא אסרה אלא ליקח האם אבל ליקח הבצים בלא האם לא מיתסר מן התורה אבל חכמים אסרוהו וכו'. וא"י מנין זה כיון דבש"ס מבואר לימוד ע"ז שלח וכו' בודאי הוי איסור תורה בלאו הבא מכלל עשה ולומר דיצא להר"מ מהקושיא שהקשיתי לעיל דהתורה כתבה תשלח לדבר מצוה היינו לענין ליקח הבנים דאינו רק לאו הבא מכ"ע ומאי מפלפל הש"ס טעמא דכתב רחמנא הא הוי עשה ולא תעשה וכו' דאין דרך רבינו הר"מ לדחות דבר משום איזה קושיא כנודע וכל קושיא יש לה תירוץ שוב ראיתי בס' שיטה מקובצת בב"מ שם שכ' להדיא וז"ל אי דלא שלחה וכו' לימא איסורא דאית בהו מדאורייתא שאסור לזכות בבצים כ"ז וכו' הראב"ד ז"ל עכ"ל מבואר להדיא דסובר דהוא איסור תורה ואיני מבין כעת דעת הר"מ ואפשר שמצא באיזה מקום וצ"ע על נ"כ שלא עמדו בזה. והנה מבואר בגמ' דחצירו אינו זוכה לו בביצים שתחת האם אף דחצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו כ"ה דאיהו מצי זכי חצירו נמי זכיא וכ"ה דאיהו ל"מ זכי חצירו נמי לא זכי עי' בגמר' נוכל לומר דדוקא שלא מדעתו דאיסורא לא ניחא לי' דליקני כמבואר בכ"מ אבל אם רוצה לקנות אפשר דקונה כי חצירו קונה אפילו בדבר עבירה כמו שמבואר בב"מ דבע"כ מותיב בי' והדברים עתיקים. וראיתי בש"מ כאן דכתב דחצירו לא זכיא לו אפילו מדעתו ומרצונו ובגניבה לחוד הוא דרבי רחמנא וכו' ויש שפירש דהכא לא זכיא לי' שלא מדעתו קאמרינן והראשון יותר נכון הריטב"א ז"ל עכ"ל וזה צ"ע הרבה בש"ס ואין כאן מקומו אבל אם עבר ונטל ביד או באיזה קנין אחר בוודאי קנה אף שעבר באיסור רק הו"ל מקח שנעשה באיסור וקנה עי' בחוה"מ סי' ר"ח ואין כאן מקומו להאריך בזה ועי' ברש"י כאן. מ"ש לעיל הפירוש בר"מ מ"ש שלא פרחו היינו באם פרחו פטור משלוח כמבו' במשנה שוב מצאתי בסמ"ע סי' רי"ג שפי' כן בדברי הר"מ ע"ש. ואני מסופק בלוקח האם על הבנים דעבר בלאו וחייב בכל רגע לשלח אם זכה בה רק דמ"ע עליו לשלחו ומכל מקום הוי ממון דידי' ונ"מ דהגוזל מאתו אם עבר על לאו דלא תגזול או אם מתה שלא ברשותו ומאי דעבר עבר אם נאמר דזכה והוי ממון דידיה עובר חבירו בלא תגזול אם לוקח ממנו וה"ה לענין אם קידש בו אשה אם הוי ממון דידיה מקודשת או אפשר כיון דהתורה רמיא עליו לשלחה לא זכה בה כלל ואינו ממון שלו כלל לכל הענינים דצריך ממון דידיה (באופן דלא קנה חצירו דידי' לאח"מ) וכן אם הוי ממון דידי' יכול להקדישה ואף דמשלחה מכל מקום כל המוצאה או הוא בעצמו אם תפסה לאחר שיצאתה מת"י מעל בה או לא הוי ממון דידיה כלל ואינו חל ההקדש כלל ועי' בגמ' כאן דף קל"ט דאגבהה לאם ואקדשי' והדר דמעיקרא איחייב ליה בשילוח ולא פקע משום דאקדשיה נראה דאגבהה באיסור וחייב בשילוח ע"כ לא פקע ומכל מקום חל ההקדש דהוי ממון דידיה אך דברי הש"ס צ"ע ואין כאן מקומו להאריך ובאתי רק לעורר ולהזכיר.
ומבואר בגמ' דאין שלוח הקן נוהג במוקדשין ועיין בגמ' (עיין בהשמטות) דהיינו אם הקדיש ואח"כ מרד' ומצא' אינו חייב בשילוח ואין חילוק בין קדשי מזבח לקדשי בדק הבית והר"מ נקט בלשונו המקדיש עוף לבדה"ב וכו' שאין שלוח הקן נוהג במוקדשין ומכש"כ קדשי מזבח עי' בגמ'. והנה בש"ס מבואר במוקדשין אמאי לא דאמר קרא שלח תשלח את האם במי שאתה מצווה לשלחו יצא זה שאי אתה מצווה לשלחו אלא להביאו ליד גזבר אמר רבינא הלכך עוף שהרג את הנפש פטור משלוח מ"ט דא"ק שלח וכו' במי שאתה מצווה לשלחו וכו'. והר"מ מביא ד"ז דעוף שהרג את הנפש דפטור מפני שמצווה וכו' היינו כטעם הנ"ל ובדין המקדיש עוף ופרח מידו ומצאו וכו' כ' דפטור משלוח שאין שלוח האם נוהג במוקדשין שנא' ואת הבנים תקח לך ואלו אינן שלך ולא סגי לו בטעם זה המבואר בש"ס דכתיב שלח תשלח וכו' ולענ"ד שני הטעמים צריכי' דאם היא הקדש ומרדה וישבה ע"ג בצים או אפרוחים שאינן שלה דכבר כתבתי דבמונח אפילו לא הולידה מכל מקום חייב בשילוח דדוקא ביונה ע"ג חסיל הוא אבעיא כמ"ש לעיל א"צ שלוח מטעם הזה דשלח תשלח את האם וזו מצוה להביאה ליד גזבר אף שאין הבצים קדושי' מכל מקום האם קדוש וא"צ שלוח ואם הי' לו ביצים או אפרוחים קדושים ונעשה הפקר ואיזה עוף נשא אותם ואחר כך מצא אותן והאם היא חולין ורובצת עליהם דיכול לשלח את האם דהאם היא חולין א"צ לשלח את האם כי הבנים הם הקדש ול"ש תקח לך וכו'. והנה ד"ז דהאם קדוש דאינו חייב בשילוח נכלל בדברי הר"מ במ"ש עוף שהרג את הנפש דרק על האם אינו מצווה לשלח ומכל מקום פטור ה"ה בהקדיש האם אך ד"ז דכתב הר"מ כאן מתקח מיירי בהקדיש הבנים לחוד ולא האם ג"כ א"ח בשילוח מטעם תקח לך. אך ל' הר"מ שכתב המקדיש עוף ופרח מידו ומצאו רובץ וכו' לוקח הכל וכו' שנא' ואת הבנים תקח לך משמע דכולם קדושים צע"ק דע"ז סגי הטעם דאת האם במי שאתה מצווה לשלחו וכו' ונ"מ אפילו אם האם בעצמה קדוש ורבצה ע"ג ביצים או אפרוחים אחרים שלא הולידה ג"כ א"צ לשלח. והתוס' בדף קל"ח ע"ב בד"ה יצא הקשו אמאי לא ממעטינן הקדש מתקח לך וכו' ותירצו דביצי הקדש לא מועלין ואינו מה"ת. נראה מדבריהם דהבצים לא משכחת להו קדושה רק מכח האם ואיני מבין כמ"ש דמשכחת האם קדוש ולא הבצים והביצים קדושים בלא האם כגון שהאם רובצת על ביצים אחרים ממינה דחייב בשלוח בודאי רק ביונה ע"ג ביצי חסיל הוא אבעיא בגמ' אבל יונה ע"ג ביצי יונה אחרת חייבת בוודאי אם כן משכחת קדושה בהאם לבד ובהבצים לבד וגם להרבה שיטות בקורא נקיבה ע"ג ביצי מין אחר בודאי חייב עי' בש"ע ובש"ך אם כן משכחת הקדש האם בלא הבנים והבני' בלא האם. אך לדעתי בהבני' קדושים א"צ לימוד כאן דכבר למדנו מביצי טמאים ומביצי טריפות תקח לך וכו' אך כאן העיקר הלימוד על האם דבאם טריפה חייב בשילוח ע"כ צריך לימוד שלח תשלח דאין מצוה וכו' כ"נ ברור ודברי התוס' צ"ע וגם דברי הר"מ כמ"ש. ונראה לי מל' הגמ' דיונה ע"ג ביצי חסול וכן בל' המשנה עוף טמא רובצת ע"ג ביצי עוף טהור וכו' נראה דוקא ע"ג בצים ד"ז אבל לא לגבי אפרוחים דבתורה כתיב האם ולגבי האפרוחים שאינן מינן וה"ה במינן אינה אם כלל רק בבצים כיון שיושבת עליהן ומחממתן ויכולה להוליד מהבצים האלו אפרוחים הוי אם אבל לגבי אפרוחי' שלא הולידה אינה אם כלל וכן נראה מל' הש"ע ומל' הר"מ. אך אפשר כיון שרובצת על האפרוחים שאינם מפריחים וצריכים לאם הו"ל אם וצ"ע בזה. ואמרי' בגמ' כאן ובב"מ דף ק"ב ביצה עם יציאת רובה הוא דאיחייבי' בשילוח ועי' ברש"י דאם בא ומצאה דיצאה הביצה רובא אסור ליקח האם וכו' ובר"מ אינו מביא זה וגם בש"ע ואפשר דזה דבר פשוט אך הש"ס איירי שם דצריך לענין אוקמתי' אבל הדין הוא פשוט ע"כ השמיט וצ"ע דהטור והש"ע השמיטו דין דהקדש פטור דנוהג האידנא גם כן אף שאינו רשאי להקדיש אך בעבר והקדיש נוהג ד"ז ג"כ היום. עי' ברש"י דף קל"ח ע"ב בד"ה שהרג את הנפש כתב ואח"כ מרד ונמצא בקן וא"י למה פי' ואח"כ מרד אפילו הי' של הפקר מקודם הא קי"ל בב"ק דשור הפקר שהמית חייב מיתה אם כן ציפור הפקר מעיקרא ג"כ פטור משילוח דמצוה להביאו לב"ד וצ"ע. ומצוה זו אינו נוהג אלא בשאינו מזומן כגון עופות שקננו בפרדס שהוא הפקר אבל אם קננו בבית פטור עי' בש"ע וכן אם האם שלו ולא מרדה ומצאה ע"ג קן אף שהבצי' הם הפקר כגון על בצים שלא הולידה כמ"ש לעיל פטור משילוח כיון דהאם מזומן ואם כי זה פשוט כיון דילפינן מבדרך וכו' פרט לשקינו בידך אם כן האם ג"כ במזומן פטור וכן מבואר בגמ' הנהו מוקדשים היכי דמי אילימא דהו"ל קן בתוך ביתו ואקדשי' וכו' כי יקרא פרט למזומן נימא אקדשי' לאם וקננה על ביצים שאינם מזומנים ועי' בתוס' ע"כ בודאי כל שהאם מזומן גם כן פטור וכן מל' כי יקרא וכו' משמע דכל הקן צריך להיות בדרך אקראי ולא מזומן ואם זכה בבנים דהבנים שלו ג"כ פטור דהוי מזומן אף דאם היא הפקר וזה מבואר במשנה נטל את הבנים והחזירן וכו' כיון שזכה בהם פטור משלוח אם חזרה האם עליהם ועיין בר"מ ובש"ע אין צריך להאריך בזה:
ב[עריכה]
ונוהגת בכ"מ ובכ"ז וכו'. הכל חייבים במצוה זו חוץ מחרש שוטה וקטן ככל המצות ונראה דאם קטן עבר ולקח אם על בנים כשיגדיל חייב לשלח כי באמת חייל עליה המצוה רק דהוא קטן ואינו בר ציווי אבל בהגדיל דהוא בר דעת מחויב לקיים ולשלח וכבר כתבתי בח"ז כ"פ כן ועיין בפרי מגדים בפתיחתו לאו"ח ועיין בשו"ת חכם צבי שמסופק אם שלח האם והבנים אם קיי' מ"ע של שלוח וע"ש שמסיק דמקיים אף על פי שלא נטל הבנים ע"ש. ויש עוד לאלקי מילין במצוה זו ובעזהשי"ת אבאר במהדו"ב:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |