פתחי תשובה/חושן משפט/רנז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־16:01, 19 ביולי 2020 מאת מושך בשבט (שיחה | תרומות) (←‏top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט))
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פתחי תשובהTriangleArrow-Left.png חושן משפט TriangleArrow-Left.png רנז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף



טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
נתיבות המשפט - ביאורים
סמ"ע
קצות החושן
פתחי תשובה
ש"ך
באר הגולה
ביאור הגר"א


ערוך השולחן


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


(א) או לאחר שלשים יום לא קדיש כלל. ע' בתשו' רע"ק איגר סי' קמ"ב שתמה מאד על דין זה דבתשובת הרשב"א מבואר הטעם כיון דא"א בהקדש לומר גופא מהיום ופירי לאחר ל' דא"כ ינקי מהקדש ממילא הוי כמו בגט במהיום ולאח"מ דהוי ס' תנאי ס' חזרה (ע' באה"ע סי' קמ"ה ס"ג) וספק הקדש אוקי ממונא בחזקת מרא. וקשה על זה לו יהא דהוי חזרה מן מהיום וכאילו אמר לאחר ל' יום הא זהו גם כן מהני בהקדש כדאיתא בסוגיא דנדרים דף ל"א (צ"ל כ"ע ע"ב ע"ש בהר"ן ריש דף ל' שכתב ומהא שמעינן דהאומר סלע זו לצדקה לאחר שלשים יום דלא מצי הדר ביה כו' אבל הרשב"א ז"ל כתב כו' ע"ש) ובשלמא מהיום ולאח"מ שפיר י"ל דבטל הקדש דבשעה שראוי לחול א"א לחול דאין הקדש לאח"מ כו' אבל במהיום ולאחר ל' שפיר קשה הא לא גרע מאומר רק לאחר ל' וברשב"א עצמו י"ל דכוונתו רק דיכול לחזור תוך ל' וה"ק דאם היינו מפרשים דתנאי הוי היה הדין דחזרה לא מהני רק כיון דהוי ס' חזרה אמרינן אוקי ממונא בחזקת מרא אך ל' הרמ"א דלא קדיש כלל קשה. גם לדינא אף בחזר לא ידעתי אם יש להקל כיון דהר"ן ס"ל דא"י לחזור וגם הרשב"א בחידושיו מספקא ליה כו' וביותר קשה שדברי הרשב"א בתשובה שם הוא רק בהקדש בדק הבית דהיניקה אסור משא"כ בהקדש דידן דהיינו הקדש עניים לכ"ע קדיש וא"י לחזור דבזה שפיר מקיימין דבריו בגיפא מהיום ופירי לאחר ל' כמו במתנה להדיוט דמה בכך דהפירות ינקי מהקדש עניים וא"כ דברי הגהת ש"ע אלו צע"ג. והאריך שם בג' תשובות שאחר זה לפלפל עם דודו הגאון מהר"ל איגר ובנו הגאון מהר"ר זאבל איגר ז"ל בענין זה ושם בסי' קמ"ד מבואר קצת ישוב לקושיא א' הי"ל ע"פ דברי הר"ן שם דף כ"ט ע"ב בד"ה פשיטא עש"ה:

(ב) צריך למכרן ולקנות בדמיהן קרקע. ע' בת' נו"ב סי' כ"ט שכ' דאם עבר ומכרן בלי ידיעת המקבל מתנה ולא קנה בהם קרקע הרי שלח יד בשל חבירו ונתחייב בדמיו ואפי' הפסיד הדמים שקיבל במכירתן צריך לשלם משלו כדין שולח יד בשל חבירו ואפי' מת חייבים היורשים לשלם אם נתברר שמכר ואינם יכולים לטעון שמא פרע שהרי לא הגיע זמן הפרעון עד המיתה כו' ע"ש

(ג) כאילו וכתבה לבנו. עבה"ט ומ"ש: ובתשובת מבי"ט נסתפק אי דור רביעי כו' עמ"ש בזה לעיל סימן רמ"ז ס"ג הק"ב:

(ד) מוציא הבן כו' מיד הלקוחות. ע' בתשובת עבוה"ג סימן פ"ט דהרב השואל רצה לומר דהיינו דוקא כשמכרן האב שלא לצורך מזונותיו ופרנסתו אבל כשמכרן לצורך מזונותיו ופרנסתו אין הבן טורף מן הלקוחות לאחר מיתת האב כי יש אומדנא דמוכח שלא כתב לבנו אלא כשיהיה לו יתרון על כל עמנו כל ימי חייו אבל לא שבק נפשיה ערטילאי אם יהיה לו מן הצורך למזונות ולפרנסה והוא ז"ל השיב שזה אינו ובהדיא כתב הרשב"א בתשובה הובא בב"י סימן ר"ן מחו' ט"ו דאפי' מכר האב לצורך מזונותיו אינו מכור אלא עד שימות האב כו' עש"ב:

(ה) מהיום אם לא אחזור בי כו'. ע' בתשובת נו"ב סימן כ"ט שכתב דבזה אם מכר איזה דבר המכירה עצמה היא החזרה ולא אמרינן ששעבד נפשו בשעת המכירה להיות לוה על המעות הללו כי מה לו לצרה בזאת עבד לוה כיון שבידו לחזור בו בהיתר ואפי' משום מחוסר אמנה איננו שכרי ע"מ כן נתן ע"ש:

(ו) דבר שאינו בידו אז כו'. ב"י סי' ר"נ בשם הרשב"א כו' ע' בתשובת נו"ב סי' כ"ט דרב אחד הקשה דמדברי רמ"א משמע דוקא בדבר שאינו בידו אז לא מהני קנין והרי מדברי הרשב"א שם משמע דאפילו דברים שהם בידו אז אינו יכול להקנות שהרי כתב שם ומ"מ אם יש לו עסק או סחורה או מטלטלין שאינם מסויימים ורוצה לחלקם ולהרבות לאחד ולמעט לאחד איני יודע לו דרך שיוכל לזכותם להם במתנת בריא מעכשיו ולאחר מיתה שמא מה שיש לו היום לא יהיה לו בשעת פטירה ולפיכך אין לו תקנה בזה אלא בחיובים כו' אלא שדברי הרשב"א הללו תמוהים אמאי א"י להקנות כו' והוא ז"ל השיב דלק"מ ודברי הרשב"א ודברי הרמ"א נכונים כי הרשב"א שם על הדרך השני הוא שכתב כן (דז"ל הרשב"א שם תחלת כל דבר כו' ולפיכך ראובן זה אין מתנותיו קיימין אא"כ נתן במתנת בריא ויכול הוא ליתן מהיום ולאח"מ ובכך קני מקבלי המתנות הגוף מהיום כו' אבל אם רצה לשייר ושייר בפי' כן שאם רצה למכור שיהא רשות בידו או שיכתוב בשטרי המתנות וכשלא אחזור בי כו' ומ"מ אם יש לו עסק או סחורה כו') דהיינו במשייר כח לעצמו לחזור בו בזה כ' ומ"מ אם יש לו עסק כו' איני יודע לו דרך כו' שמא מה שיש לו היום לא יהיה לו בשעת פטירה דהיינו שימכרם או יאכלם ובזה לא נתחייב בדמיהם ואין כוונת הרשב"א שאינו יכול להקנות כלל דז"א דודאי בשעת הקנין קנו רק כוונתו דאם אח"כ ימכרם ממילא חזר בו בשעה שמכר (ע"ל ס"ק ה') אבל הדרך הראשון שכ' הרשב"א שיקנה באופן שלא יהיה לו כח לחזור בו אז אפי' לא יהיה בעין בשעת פטירה יתחייבו היורשים בדמיהן (עמ"ש לעיל ס"א סק"ב) ומעתה גם דברי הרמ"א נכונים דהרמ"א קאי אמה דכ' המחבר כתב לו מהיום אם לא אחזור בי כו' ע"ז כ' רמ"א מ"מ צריך קנין כו' ואפי' קנין לא מהני אם רוצה ליתן דבר שאינו בידו כו' כוונתו שאם ירצה ליתן מה שברשותו כעת ודאי שיוכל ליתן אבל כיון שבידו לחזור יקחנו היורשים שכבר מכרם ואכלם וצריך הוא אם ירצה לבטל טענת היורשים בזה ליתן מה שיהי' לו בשעת פטירה שע"ז לא שייך טענה שחזר בו ומכרן אבל בטל הוא מטעם דבר שאינו ברשותו וציין כן בשם הרשב"א שכיון שכתב הרשב"א שאינו מוצא לו דרך וקשה הרי יכול למצוא דרך שיתן בפירוש מה שיהיה לו בשעת מותו א"ו שזה מתחלת המתנה בטילה דהוי דבר שאינו ברשותו וממילא צריך ליתן מה שיש לו עכשיו וע"ז יש ליורשים לומר שאח"כ מכרם ועיקר כוונת המציינים ב"י בשם הרשב"א הוא עמ"ש רמ"א שאינו מהני אלא דרך הודאה זהו מדברי הרשב"א מפורש וכ"ז פשוט עכ"ד. וע"ש עוד ע"ד השאלה שחילק כל נכסיו לאשתו ולבת אחיו בעודו בריא בק"ג והעביר נחלה מבני אחיו שהם יורשי דאורייתא וכעת רוצים היורשים לבטל הקנין של המתנה שמבררים שהסחורה שנמצא עתה לא היתה ברשותו בעת המתנה כי הסחורות שהיו בעת הקנין נמכרו כבר וקנה אחרים תחתיהן ונמצא כל המתנה בטילה דהוי כמקנה דבר שהוא ברשותו עם דבר שאינו ברשותו דדמי לקני את וחמור שיש בזה ג' דעות כמבואר בח"מ סי' ר"ג בהג"ה וטוענים היורשים קים לן כדעה ראשונה דלא קנה כלום. וכתב דאם לא שייר הנותן כח לעצמו לחזור בו דברי היורשים בטלים לגמרי דהרי גם מה שמכר נתחייבו בדמיהם אך אם שייר כח לחזור בו אז שפיר טוענים היורשים לענין הסחורות שכיון שמכרם חזר בו ולא יזכו המקבלים בדמי מכירם אבל עכ"ז כל שאר חפצים ומטלטלים וקרקעות שעדיין בעין זכו המקבלים ומה שטענו דדמי לקני את וחמור וטוענים קי"ל כדעה ראשונה זה אינו טענה רק לפי סברת הרב השואל הנ"ל שהיה סבור שכוונת הרשב"א במ"ש ומ"מ אם יש לו עסק כו' היינו שאינו יכול להקנות כלל אבל לפי מה שמפורש לעיל כוונת הרשב"א שודאי בשעת הקנין קנו אלא שאח"כ חזר בו בשעה שמכר א"כ ממה שחזר חזר אבל מה שלא מכר עדיין לא חזר בו ודאי שנשאר כח המקבלים קיים ע"ש עוד והובא לעיל סי' ר"ג ס"י סק"ד ועמ"ש לעיל סי' רנ"ג ס"כ ס"ק י"ז:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון