פתחי תשובה/אבן העזר/קלג
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) שניהם ביחד. עבה"ט שכ' כתב ב"ח כו' עד וב"ש כ' דמצטרפין וע' בפנים בב"ש דמסיים בה וז"ל ועכ"פ נשמע דהגט אינו בטל עכ"ל משמע דאינו מחליט להכשיר. ועי' בס' ב"מ שתמה על הב"ש שהביא ראיה הא דמצרפיין עדי חתימה דבשלמא בע"ח שפיר אף דלא שמעו כאחד מ"מ שניהם מעידין בח"י שצוה הבעל לכל א' לחתום ושעשו שליחותם משא"כ בע"מ המסורה שראה זה לא ראה זה ואפשר דלפני כל א' מסר גט אחר כו' ואי איירי בשידוע לעדים שהיה הכל גט אחד זה קשה הציור עכ"ל ע"ש. ולפע"ד אף אי נניח דזה קשה הציור מ"מ י"ל דהיינו דמסיים הב"ש ועכ"פ נשמע דהגט אינו בטל וק"ל. ומ"ש עוד הבה"ט בשם ט"ז להני פוסקים דס"ל קדושין בפני עד א' הוי קדושין ה"ה גט כו' תמה ג"כ בס' ב"מ שם דזה בודאי ליתא ולא דמי לקדושין כו' ומסיים דגם הט"ז לא החליט אלא הניח בצ"ע ע"ש. וע' לעיל סי' ק"ל סעיף ך' ומ"ש שם:
(ב) בינו לבינה כשר. עיין בתשו' נו"ב תניינ' סי' קי"ד יובא בקצרה לקמן ס"ס קנ"ד בסה"ג ס"ד:
(ג) וכן אם היו ע"מ ולא היו ע"ח כשר. היינו בגט הניתן מיד הבעל ליד האשה אבל בגט הבא ממקום למקום ע"י שליח עיין לקמן סי' קמ"א סע"ף י"ב ומ"ש שם. ועיין בתשו' משכנות יעקב סי' כ"ז שכ' דהיינו דוקא בסתם שלא צוה הבעל לעדים לחתום אבל אם צוה הבעל לסופר לכתוב ולעדים לחתום וכתב הסופר והעדים לא חתמו או שחתמו לאחר זמן הגט בטל מדאוריי' אפילו שימסרנו בעדי מסירה וראי' ברורה מש"ס גיטין דף י"ט כו' ושוב מצאתי הדבר מבואר כירושלמי כו' וזה כלל גדול בגיטין וצריך לזהר בו הרבה. ועוד נראה דכל הדנרים הנהוגים בגט אף שאין להם עיקר מה"ת ולא מד"ס רק נהגו כן. מסתמא כל שמצוה לכתוב גט דעתו שיכתבו כראוי לכל המנהגים בלי פקפוק ואם לא כתבו כן ולא הודיעוהו הרי שינו העדים והסופר שליחותייהו ובטל הגט מה"ת דכל שליח ששינה אפי' דבר שאין בו עיכוב אינו כלום וזה מבואר מהא דתנן גבי שליח שתרם כו' ה"נ בנ"ד והו"ל כנכתב שלא בשליחות ואף אם יתרצה אח"כ לגרש בגט זה פסול לדברי הסוברים דבעינן שליחות בכתיבת הגט וכ"ש כשאין יודע כלל מזה עד אחר נתינה וכן מבואר בקידושין (דף מ"ט) ובב"ב (דף קס"ה) גבי פשוט ומקושר כו' והא פשוט ומקושר דשניהם כשרים לגמרי וחשיב שינוי מפני המנהג (ע' בתוס' ב"ב שם ד"ה באתרא) כ"ש דבר שנהגו משום חומר או תיקון חכמים נגון כתיבת י"ב שיטין וכתב אשורי ותקוני אותיות והיקף גויל שנהגו כן כל מדינות ודאי כל המצוה לכתוב גט דעתו שיהיה כשר גמור ע"פ כל החומרות הללו ואם לא עשה כן הגט בטל אם לא שנעשה מתחילה לדעת בעלים ועפ"ז צריך לדחוק ולפר' דברי המקילין בענינים אלו בשעת הדחק עכ"ד ע"ש: והנה הדין הראשון שכ' באם צוה הבעל לסופר לכתוב ולעדים לחתום והעדים לא רתמו כו' הוא פשוט וברור והגם שמדברי הב"ש בסי' ק"ל ס"ק כ"ט לא נראה כן וע"כ דהוא מחלק בין אמר לעשרה כולכם חתמו המבואר בסי' ק"כ ס"ט ובין אמר לשנים וכמ"ש בתשו' בגדי כהונה סי' י"ג כבר כתבתי שם ס"ק י"א בשם כמה גדולים שהשיגו על הב"ש בזה. ואמנם נראה לפר' דבריו דמיירי כשלא ידע הבעל מזה עד אחר נתינה אבל אם נתוודע להבעל קודם נתינה ונתרצה לגרש בגט זה נראה דאפי' למאן דבעי שליחות בכתיבת הגט מ"מ הכתיבה היה כדין והסופר לא שינה כלל רק העדים שינו וכתיבת הסופר וחתימת העדים תרי מילי נינהו ולא תלי זה בזה כלל וכן נראה מדקדוק לשונו דבדין הב' כתב ואף אם יתרצה אח"כ לגרש בגט זה פסול כו' ולא כ' כן בדין הא' משמע דבזה אם נתרצה אח"כ הבעל לגרש בלא חתימת עדים לית לן בה. אך מ"ש בדין השני דאם שינוי מהמנהג בכתיבת הגט אפי' בדבר שנהגו משום חומר הגט בטל. לכאורה דבריו צ"ע דהא לעיל סי' קכ"ב ס"א מבואר דעשו העדים שליחותן בדבר שהוא משום חומרא שנהגו להחמיר: ובפרט דמסתימת הפוסקים שם משמע דלא מספק רק מודאי דאם כתבו גט אחר בלא צווי הבעל הגט השני בטל. מבואר מזה דבדבר שהוא רק משום מנהג לא מקרי שינוי מדעת בעלים (ובפרט לפי מה שנהגו עתה שאומר הבעל שנותן רשות כו' עד שיהא א' כשר לדעת הרב כמ"ש בסג"ר אות נ"ב וא"כ אם הרב אומר שהוא כשר לא שינו את שליחותם) . מיהו לע"ד אפשר לחלק בזה דבדבר התלוי במנהג שנתפשט המנהג שהכל יודעים אותו אפי' נשים וע"ה כגון כתיבת י"ב שיטין וכתב אשורי בזה שייך לומר כיון דודאי יודע הבעל מזה דמי לפשוט ומקוש' אבל דבר שאינו מפורסם כ"כ כגון תקוני אותיות והיקף גויל שאפי' כמה לומדים אינם יודעים ל"ש לומר דהבעל קפיד דוקא לכתוב בכל החומרות רק דעתו בלבד שיהא כשר שתוכל אשתו להנשא ע"י גט זה ובזה ל"ק מסי' קכ"ב שם דהתם בדבר שאינו מפורסם כ"כ ודוק. אמנם בגוף הסברא שכ' הרב ז"ל דכל המצוה לכתוב גט דעתו שיהיה כשר גמור ובאם לא עשו כן נעשה שלא בשליחות ובטל מה"ת. לכאורה סברא נכונה היא וראוי' להאמר באופן שכתבו הגט בפסול גמור אף שהוא רק פיסול דרבנן מ"מ הוי שינוי בשליחות ויש ראי' לזה מסי' קכ"ב שם דאם נמצא פסול בפסול דרבנן לא עשו שליחותם ויכולים לכתוב גט אחר בלי שאלת פי הבעל (וכבר קדמוהו רבנן בסבר' זו הרב בעל ג"ע הבאתיו בסי' קכ"ב שם ועוד כ"כ הג"פ בסי' קכ"ז סק"ו בישוב דברי תשו' הרא"ש כלל מ"ה סי' ו' שכ' בגט מוקדם דהוא בטל ע"ש וגם בס' טיב גיטין בליקוטי שמות סוס"ק מ"ד נמצא קצת הערה מזה ע"ש. אך הרב בעל תו"ג בסי' קכ"ב שכ. חולק על הג"פ בזה הבאתיו ג"כ שמה ע"ש): שוב ראיתי בתשו' ברית אברהם סי' צ"ח שגם בדעתו עלה כעין סברא הנ"ל (אך לא על דבר שהוא רק משום מנהג רק על דבר שפסול מדינא מדרבנן) דאם הבעל צוה סתמא לכתוב גט והסופר כתב בפסול דרבנן ממילא לא נעשה ע"פ שליחות הבעל והגט בטל מה"ת ושוב דחה זה וכתב באות ו' וז"ל אמנם לדינא ודאי לא קיי"ל כסברא זו דהא מבואר בש"ע כמה פסולי דרבנן הן בכתיבה או בחתימה ולא מצינו לומר ע"ז בשום מקום דליהוי בעל משום דשינה מדעת הבעל ולכן נראה להסביר הדבר דמסתמא ליכא קפידא דהבעל בזה דלא איכפת לי' להבעל בהכי דהא גם בקידושין פלפל הרב בעל מל"מ בפ"ז מה' אישית אם עשה שליח לקדש לו אשה וקידש קדושי דרבנן או קדושין שאין מסורין לביאה מכמה דוכת' ולא הוי קפידא (ע' לעיל סי' ל"ה ס"ז סק"ז) וה"ה בגט מסתמא אינו מקפיד בזה וא"כ אף דהפירו' בדבריו הוא גט כשר מדאמרי' דבגט פסול לא עשו שליחותן והוי שלא ע"פ שליחותו מ"מ י"ל כיון דליכא קפידא ולא אמר בפי' גט כשר יש להם רשות לכתוב גט פסול שלא ע"פ שליחותו ואף להפוסקים דבעינן שליחות בכתיבה מ"מ הא זה הוי בשליחות שניתן להם רשות ע"ז לכתוב גט פסול אף שלא מינה אותם ע"ז בשליחותו כיון דליכא קפידא וע"פ רשות הלזה לכתוב שלא ע"פ שליחותו מתקיים וכ' בשליחות הבעל ולא הוי בטל רק פסול ומ"מ מצו לכתוב גט אחר דלא הוי עשו שליחותן דמינוי השליחות הי' על גט כשר אך דיש להם רשות לכתוב ג"כ גט פסול שלא ע"פ שליחותו כיון דאינו מקפיד וליכא טעם להקפדתו בזה ויש להסביר הדבר מהא דנדרים דל"ו ע"ב בכל הרוצה לתרום דהוי שליח אף דלא משוי לי' בהדי' שליח דלהכי לא הוה מהנה במודר הנאה ע' בר"ן ותוס' שם וה"ה בגט פסול לא הוה משוי לי שליח בהדי' ומועיל כמו בתרומה ומ"מ לא עשו שליחותן בגט פסול כמו דהמדיר לא הוה מהנה בעשיות השליחות דוק והבין עכ"ל ע"ש עוד וגם בסי' ק"ה שם סוף אות י"ב מזה. ואכתי צריך ישוב הראיה שהביא הרב בעל משכנות יעקב הנ"ל מהא דפשוט ומקושר. וצ"ע בכל זה:
(ד) בלא ע"מ. עבה"ט ועמ"ש לעיל סי' ק"ל סק"א:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |