פתחי תשובה/אבן העזר/פב
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) שלא להניק. עבה"ט מ"ש היינו שאסרה הנאת הנק' עליו כו' ומפשט הלשון משמע דהיינו על הבעל ועיין בס' ישועות יעקב סק"א שהביא דבס' שיטה מקבצת מסכת כתובות תמה בשם הרשב"או ז"ל דהא קיי"ל המודר הנאה מחבירו זן בניו ובנותיו ואשתו משום דלא נחשב הנא' ולכן כתב הרשב"א דכאן איירי שאסר' הנאת הנקה על התינוק ואע"ג דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו מ"מ להאכילו בידים אסור כו' ולפ"ז תימה על האחרונים כאן שסתמו דבריהם ולא כתבו דאיירי באופן זה והוא ז"ל כתב לתרץ דע"פ הדין אין הכרח לדברי הרשב"א ז"ל ונכונים דברי האחרונים כאן שסתמו דבריהם משום דאף בחסרה הנאת הנקה על בעלה משכחת להאי דינא ע"ש וע' ביו"ד סי' רכ"א ס"ב ובט"ז וש"ך שם: (ועיין בתשו' חתם סופר סי' קל"ו בענין אשה שהוחזקה למות בני' ע"י הנקתה ועתה עומדת על פרקי לידה וקשה לו להבעל לשכור מינקת מדוחק פרנסתו אי אסור לו להניח אשתו להניק. וכתב דבתשו' ח"צ סי' ס"ד וס"ה (הובא בקצרה בבה"ט לעיל סי' י"ג ס"ק כ"א) מבואר דפשיטא ליה וכן להגאון מו"ה אברהם ברודא ז"ל דלולא עדות הרופא שחלב' ארסיי לא הוה אסרינן לה להניק מחמת חזקה לחוד. והטעם דפשיטא להו להני גאונים כך דלא נימא הכא חזקה כמו במילה וקטלנית צ"ל דהוא ע"פ דברי הרא"ש בתשובה כלל י"ג סי' ח' בענין מי שנשא ב' נשים ומתו שתיהן מן ההריון אם יש לחוש שהוא קטלן כו' (הובא בקצרה בב"י לעיל ס"ס ט') דמבואר מדבריו דכל שלא הוזכר בש"ס אין לנו לחוש דחזקה דלא הוו שתקי חז"ל להזהירנו על חיי נפש. ואפילו לדעת הר"ר מנחם שהובא ביו"ד סי' רס"ג ס"ב גבי מילה שלמד מסברא דתלוי גם באב היינו דשם איכא ק"ו לתלות באב יותר וא"כ י"ל דחז"ל סמכו על הק"ו אבל הכא נהפוך הוא דמי לימא לן שמתו מחמת חלב כלל אע"ג דאחרי' שהניקו ממניקת חיו דילמא מ"מ מקרה היא והני מתו בעון אבותם ולא הני כו' וליכא למילף הך ממילה וקטלנית וא"כ כיון שלא הזכירו חז"ל ולא היה להם על מה לסמוך ש"מ דליכא מאן דחש לזה. וכל זה היינו צריכים אי היה כאן חזקה אבל באמת (בנדון השאלה כפי שהובא שם באורך) אין כאן חזקה כלל כי הילד הא' לא מת והב' מת והג' לא מת והד' מת נמצא אפי' נימא תרי זימני הוי חזקה אין כאן חזקה בצירוף אלא בסירוגין וכיוצא בזה לא שמענו בענינים כאלו והחמישי שמת אחר היותו בן ג' שני' אין לתלות בהנקה אחר שכבר חלפו ימי הנקה אדרבה הוא מפסיק בין הד' שמת ובין התאומה שמתה אחריו כו' היות לדעתי צריך עדות רופאים מומחים אם חלבה ארסיי או לא ולא שיוודע זה עד שתלד ותניק איזה שבועות ואז יוכל הרופא לשפוט ואם יאמר שהחלב ארסיי מהימן לאסור הדד על הילד. וה"מ אם יהי' יכולת ביד ב"ד להוציא ממון מהבעל לשכור מינקת ולירד לנכסיו כדרך שכופים לפרנס בניו הקטנים זה צ"ע כו' ונהי דהב"ד יחושו על ספק נפשות ולא יניחו התינוק לינק מ"מ מן הבעל אינם יכולים להוציא אלא ישכרו לו מינקת מקופת הצבור כו' עכ"ד ע"ש) .
(ב) ומניקתו עד כ"ד חדש. עי' בתשובת הרדב"ז ח"א סימן שמ"ט אודות מניקת חבירו שעברו כ"ד חודש והולד חולה וחלש ואם תגמלהו יבא לידי סכנה ואין הולד רוצה לינק מאחרת אם כופין איתה להניקו מפני הסכנה ואם יכולה לומר אני רוצה להנשא. והשיב אם הולד יש לו אב כופין אותו לרצותה במעות עד שיבריא הולד ויגמל ואם אין לו אב או שהוא עני מצותו בכל ישראל ונותנין לה ממון עד שתתרצה משום הצלת נפשות ואם לא נתרצית מתירין אותה לינשא ולא תגמלנו מפני הסכנ' ואם אינה רוצה כופין אותה להניקו בשכר שהרי מצוה זו מוטלת עליה לבדה להחיותו והכל הוא לפני אומד הרופאים שיאמרו שאם תגמלהו יבא לידי ספק נפשות ע"ש:
(ג) כופה אותה. עבה"ט ועי' בס' ב"מ שכ' לע"ד י"ל מתורת צדקה אתינן עלה כדאיתא בי"ד סימן רנ"ז סעיף ח' ואיירי בשגם קרובי האב עניים ומה שמבואר ס"ס זה שיכולה להשליך על הקהל היינו מסתמא ענייה שאינה אמודה לפרנס משלה אבל עשירה לאו כל כמינה ולגבי הנקה תמיד עשירה היא כו' ע"ש:
(ד) עד שיהי' בן ו' שנים. עח"מ סק"ח ועיין בתשו' נו"ב תניינא ס"ס פ"ט שכ' הלכה למעשה שאם אחר הגירושין אין המגרש והמתגרשת בעיר אחת אז הדין שישאר הבן אצל האב אפילו פחות מבן שש כדי לחנכו וללמדו תורה כי בזה לא שייך דברי הה"מ שהביא הח"מ סק"ח ע"ש וכ"כ הבה"ט סק"ה בשם רשד"ם סי' קכ"ג:
(ה) אם אינו אצלי. עבה"ט ומ"ש בשם הרדב"ז בפחות מבן שש כו' הוא בח"א סי' תכ"ט. ושם כתב שזה מבואר בדברי הרמב"ם (שהובא בש"ע בסמוך) לענין הבת. והבן הצריך לאמו הרי הוא כבת כו' ע"ש עוד:
(ו) אין האם יוכל לכוף. עבה"ט ועי' בתשו' הרדב"ז ח"א סימן רס"ג שכ' במי שגירש אשתו ויש לו ממנה בת שהיא בת שבעה והיא אצל אמה וזינתה אמה וילדה מזנות ואבי הבת רוצה לקחת בתו מאצלה שלא תלמוד מעשה אמה. הדבר ברור שהדין עמו דהכא אנן סהדי דלא ניחא לה בצוותא דאמה ואפי' תאמר אצל אמי אני רוצה אין שומעין לה דחיישינן שמא תהיה נגררת אחר אמה וכ"ש שכבר היא בת שבע וטועמת טעם ביא' וגדולה מזו שאפילו לא היה האב חי ובאים קרובים לקחתה שומעין להם ואפי' אין שם קרובים ב"ד אביהם של יתומים וחייבין להוציאה מעל אמה ולהפקידה בבית א' מהכשרים כפי ראות עיניהם כו' ע"ש. ובסי' ש"ס שם מבואר דאפי' לא זינתה האם רק שהיא פרוצה או שפרוצים נכנסין לביתה הרשות ביד קרובים לקחתה מאצלה ע"ש:
(ז) אין אם אמה עי' בתשו' הרדב"ז ח"א סי' קכ"ו שנשאל בראובן שמתה אשתו והניחו לו בן קטן חולה והוא אצל אם אמו ורצה ראובן לקחת אותו והוא לא נשאי אשה והוא עני ובזמן שיוצא לחוץ מניח את הבן אצל השכנים אם טוב שיעמוד הבן אצל אם אמו או אצל אביו. והשיב הדבר ברור שהבן אצל אמו אמרו ולא אצל אם אמו ואעפ"י אם ראו ב"ד שתקנת הילד שיעמוד אצל אם אמו אע"פ שיאמר ראובן תנו לי בני ואני אעשה מה שארצה אין שומעין לו כו' כללא דמלתא הכל תלוי בראות ב"ד באיזה מקום תקנה לולד יותר ע"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |