נשמת אדם/א/סה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
הב"י כתב בסוף סי' רי"ח כתב רד"א בשם ר"א מלוניל שאין מברכין אלא על נס שיוצא ממנהג העולם כ"כ בש"ע וסבור הייתי דההצלה יהיה יוצא ממנהג העולם כדאי' בגמ' במעשה דרבא דאיתעביד ליה ניסא דאיתפרקי ליה אשיתא כו' ועיינתי באבודרהם הל' כ' שכתב וז"ל. דדוקא בנס שיוצא ממנהג העולם כגון מעברות הירדן והים וכמו ברי' דרבינא דנפיק ליה עינא דמיא. אבל נס שהוא ממנהג העולם. כגון שבאו לו גנבים כו'. וא"ת פורי' שהיה נס כמנהג העולם ומברכין. וא"ל דהתם נמי יצא ממנהג העולם שבטל כתב המלך היפך דת פרס ומדי. ועוד שהרג פ' אלף מאומתו עבור אהבת אשה ואין זה ממנהג העולם ובחנוכה מפני פך השמן עכ"ל. הרי להדיא משמע דדוקא אם ההצלה היה שלא כמנהג העולם ולפי זה אפי' נפל חומה על אדם אף שהיה שוכב עליו החומה וניצול ע"י ב"א שפינו החומה ממנו א"צ לברך דמ"ש מאם באו גנבי'. וצ"ע שהרי אמרי ריש הרואה ההוא גברא דהוה אזיל כו' נפל עלי' אריה איתעביד לי' ניסא ואיתצל א"ל רבא כי מטית להתם אמור ברוך שעשה לי נס כו' והרי שם לא נזכר כלל דהצל' היה בדרך נס כרבינא רק שניצול ואפ"ה א"ל רבא שיברך והביאו הרי"ף והרא"ש. וכן משמע ממש"כ עוד שם האברדרהם בשם ר"ג בר שלמה שפעם אחד קם אחד מהמון עם שבעיר שאירע נס לבנו וברך הגומל וגערתי בו שטעה ב' טעיות. א' כי אפילו על נס עצמו אינו חייב לברך הגומל אלא ברוך שעשה לי נס ועוד אפילו הברכה שעשה לי נס לא היה לברך אלא במקום הנס. טעות ב' כי האב אינו חייב לברך על נס בנו. ומסתמא לא היה הנס כנס דרבינא ואפ"ה לא כתב שטעה מטעם זה. וכן משמע מתשובת ריב"ש הביאו הב"י בסי' רי"ט וז"ל הא דאמרינן ד' צריכין להודות מי נימא הני דוקא. וא"כ אפילו נפל עליו כותל או ניצול מדריסת שור אינו חייב לברך כו' תשובה נראה דצריך לברך שהרי הולכי מדבריות כו' כ"ש הנעשה לו נס וניצול ממיתה עצמה שהרי קבעו עליו ברכה אחרת לברך כשיעבור עוד במקום ההוא כו' ע"ש משמע להדיא דמברך שעשה לי נס. אלא בהא פליגי דלריב"ש מברך הגומל תיכף. וכשיבא עוד למקום ההוא מברך שעשה לי נס. ולר"ג בר"ש אינו מברך רק שעשה לי נס אבל לא הגומל. אבל לכ"ע מברך שעשה לי נס וכן משמע במ"א ס"ק י"א שכתב כגון שנפל עליו אריה או גמלא פריצא וגמלא פריצא היא מעשה דרבינא ואריה היא מעשה דההוא גברא דאתי לקמיה דרבא. וכן נראה לי ראיה ממדרש סוף ויחי דאיתא שם דיוסף הלך להציץ בבור ומסתמא לברך שם וכ"כ שם המתנות כהונה. עכ"פ ממעשה דרבא מוכח דאע"ג דהצלה לא היה בדרך נס אלא כשהיה בסכנת מיתה. וצ"ל דכונת ר"א מלוניל דוקא היכא דהצלה היא בדרך הטבע שלא ימות כגון גנבים שאינו בטבע שיהרגו אותו. דממ"נ אם ימצאו אצלו ממעות לא יהרגו אותו. ואם לא ימצאו למה יהרגו חנם. אבל בסכנת מיתה שהוא כפסע בינו לבין המות כגון שנפל עליו ממש חומה והיה מונח תחתיו שהוא נס גדול שלא נהרג מנפילתה. וגם אם לא יבואו ב"א תיכף להציל יכול למות ש מ הדחק או בכפי לה אריה ושור דהמיתה הוא בטבע. וא"כ בודאי ההצלה ממיתה הוא בדרך נס והשגחה פרטיות. בודאי לכ"ע מברך. וכן דצ"ל דזהו דעת הראב"ד (ואפשר שהוא הר"א מלוניל) הביאו הרדב"ז חלק ג' סימן תקע"ב וז"ל. ומי שנפל אבן סמוך לראשו או נתק"ע ברזל סמוך לעינו ונעשה לו נס ולא נפל על ראשו והברזל לא נכנס בעינו או שהיה עולה בסולם ונשמט עקבו או נשמט שליבה מתחתיו ונפל ולא אירע בו שום מיחוש י"א שצ"ל שעשה לי נס בי כל אדם שקרוב לדבר שיש בו סכנה וניצול צ"ל וי"א שאצ"ל אלא על נס חדש שהיא מעשה שמים כמקום שנעשו נסים לאבותינו עכ"ל. והנה דעת הי"א משמע בוודאי דדוקא דהצלה היה בדרך נס. וכבר כתבתי דמוכח ממעשה דרבא דז"א ואפשר דדעתם כיון שלא נפל החומה עליו ממש אעפ"כ מברך. ועוד דהוא מילתא מציעתא דהרי לדעת קצת פוסקים אפילו נפל חומה סמוך לראשו מברך. וא"כ י"ל דעכ"פ בנפל ממש עליו מברך. וכעין זה כתב הרדב"ז שם לענין הגומל. ולכן צויתי לבתי שנפלה עליה החומה שכל זמן שלא תראה אותו מקום למ"ד יום כשתבא לשם תברך שעשה לי נס בשם ומלכות וכן כל יוצאי יריכה בניה ובנותיה יברכו שעשה נס לאמנו במקום הזה ובני בנים יברכו שעשה נס לאבותי או לאבותינו אם יהיו רבים ולשאר ב"ב אף שכלם היו בסכנה ועמדו שם סמוך לנפילת החומה וכולם נפצעו קצת כיון שלא היו בסכנת מיתה ממש לא יברכו ברכה זו וברוך ה' אשר הציל אותנו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |