מחברת מנחם/ד/דן
מחברת מנחם 
ד דן
|
< הקודם · הבא >
| |||
דן
מתחלק לשני מחלקות:
האחד, דן אנכי (בראשית טו יד), אין דן דינך למזור (ירמיה ל יג), דנני אלהים (בראשית ל ו), ענין משפט המה.
השני, לא ידון רוחי באדם לעלם (שם ו ג), בעל פתרון אומרים מגזרת 'נדנה' הוא. ופתרון נדנה ותערה, ענין אחד הם, וישלפה מתערה (שמואל א, יז נא), וישב חרבו אל נדנה (דברי הימים א, כא כז). אבל הפותר פשר דבר, איננו יכול [נוו"ל לא יוכל] להשיג אם הנו"ן הראשון אשר לנדנה יסוד בו אם אין, כאשר איננו יכול להשיג תי"ו של תערה, אף על פי שיש למלים תוצאות ענינים לא יתבונן חקר עקר יסודתם, אף על פי שתערה קרוב בענינו לותער כדה (בראשית כד כ) על דבר אריק חרבי (שמות טו ט) והריקו חרבותם (יחזקאל כה ז), אבל יש מלה בלשון עברית קרובה ללא ידון רוחי באדם (בראשית ו ג), וזה מראה המלה וענינה, איש ריב ואיש מדון (ירמיה טו י), איש חמה יגרה מדון (משלי טו יח). וכה פתרון לא ידון רוחי בארם, לא יריב חרוני באדם, ולא יוכיח איש כי השחת ישחיתם אפי לעת מלא להם מאה ועשרים שנה, כאחד יתמו ויכלו ויספו, ובמי המבול יגוע כל בשר, ויהי כן, ויכלו באפס תקוה. והמריבה והמדון, ענין אחד להם. ויש בלשון עברית מדון אשר איננו, מגזרתו, ויהי איש מדון ואצבעות ידיו ואצבעות רגליו שש ושש (שמואל ב, כא כ), ואין כמהו איש ריב ומדון, כי המ"ם הנשרש בזה נשבת בזה [נו"ו מזה], והנו"ן הנשרש בזה נשבת בזה [נ"וו מזה] כיתר המלים. ואלה המלים אשר יוכיחו, והוא הכה את האיש המצרי איש מדה (דברי הימים א, יא כג), וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות (במדבר יג לב), אבנה לי בית מדות (ירמיה כב יד), וסבאים אנשי מדה (ישעיה מה יד), ויתמדד על הילד (מלכים א, יז כא).
ויהי כל העם נדון (שמואל ב, יט י), אומרים בעלי הפתרון כי הוא מגזרת נורד (ישעיה י יד), נרדים (הושע ט יז), נדדה (ישעיה י לא), נע ונד (בראשית ד יב), ונראתה המלה כי איננה שקולה כדת, ולא סדורה כמשפט, כי לא יתכן להיות במלה אחת שני נונין משתי קצותיה מוכנים למלאכה, הן נודע כי נונ"י נדידה אינם יסוד במלים באמרך ידוד ממך (נחום ג ז), ותדד שנתי מעיני (בראשית לא מ), על כן ראוי להיות הנו"ן הראשון עשוי למלאכה, והאחרון יסוד לא ימוש מהמלה, וכה תכונת המלה ותוצאות נוניה, כבר נודע כי ברוב תחלת המלים נוני"ן וממי"ן ותוי"ן ויודי"ן אינם יסוד ומחלקותיהם כפי המלים, על כן יש מאמתת הלשון ומשפט המבטא, וממשקלת למודים להיות פתרון נדון מגזרת מדנים (משלי יח יח), וזה מראה הפשר, ומוצא הדבר. יש מכון (שמות טו טז) ונכון (בראשית מא לב), כמהו נדון ומדון. וכמוהם בענינם תבונה, ונבון, נחלקים לשתי מחלקות, המ"ם נופל על המעשה, והנו"ן על העשוי, ויבין כל חכם לב כי אין פתרון מדון כמו נדון, ולא מכון כנכון ומכונות כנכונות [נ"ה כנכונים], כי המכונות מפעלים והנכונות פעולים, כמו והיו נכנים (שמות יט יא), נכון לבי אליהם (תהלים נז ח), כי נבון בידו יום חשך (איוב טו כג), כשחר נכון מצאו (הושע ו ג), אשר הבית נכון עליהם (שופטים טז כו), כסאך יהיה נכון עד עולם (שמואל ב, ז טז), ככה נבון מגזרת תבונה, והוא המשפט למדון ונדון. אבל מדון מתחלק לשתי מחלקות בהיות המ"ם עשוי למלאכה, תהיה גזרתו ממדנים (משלי יח יח), ובהיות המ"ם יסוד במלה פתרונו ממדה, אנשי מדות (במדבר יג לב), איש מדון (שמואל ב, כא כ). ובהיות הנו"ן תמורתו יהיה נדון, ופתרונו מחרחר ריב, הן נמצא הנו"ן האחרון יסוד במלה, ונדון וידון יוכיחו ויורו כי הנוני"ן האחרונים נאחזים במלים ומיוסדים בהם. ואלה המלים הנשוים למדון הנגזר מגזרת מדנים, אשר הממי"ן עשויין למלאכה והנוני"ן יסוד: מלון, מכון, מעון, מזון, מכולם ישבתו ממיה"ן, ונאחזים הנוני"ן במלים אתיות עיקר, ופתרון ויהי כל העם נדון (שמואל ב, יט י), מחרחר ריב ומתווכח ויאמר: המלך הצילנו מכף אויבנו, והוא מלטנו מכף פלשתים ועתה ברח מן הארץ (שם), ועתה למה אתם מחרשים להשיב את־המלך (שם יא), על זאת היו מתוכחים.
אתכרית רוחי אנה דניאל בגו נדנה (דניאל ז טז), פתרונו כפי ענינו, כמו נפעמה רוחי אני דניאל בתוך זה, ונרנה קרוב מן דנה, אך לא במשקולת לשון עברית ולא בדקדוקיה. ויתכן להיות פתרון 'בגו נדנה', בתוך נדידת שנתי, כמו ושנתה נדת עלוהי (שם ו יט). ויש מהפותרים אשר אומרים נפעמה רוחי בתוך נדנתי, שמו הגוף נדנה לרוח, ותערה לנפש.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |