רמב"ן/עירובין/מג/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רמב"ן רשב"א ריטב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א קרן אורה רש"ש שיח השדה |
הא דבעי רב חנניה יש תחומין למעלה מעשרה או אין תחומין למעלה מי' כו'. לומר שאם אין תחומין למעלהי מותר לצאת חוץ לתחום בכל למעלה מי' כגון בעמוד גבוה י' ואן רחב ד' א"נ בקפיצה דמותר לילך חוץ לתחום בקפיצה ומיהו כשבא למטה מי' אע"פ שבא בקפיצה שלו דרך למעלה מי' אין לו אלא ד"א או כל העיר כר"ג שהרי קנה שביתה במקומו הראשון ועכשיו הוא חוץ לתחום מקום שביתה שלו. וכן פי' לקמן גבי ליקנו שביתה באוקיאנוס. וה"ה דנ"מ להולך בספינה בים למעלה מי' וכדמייתי עלה ת"ש ממעשה דפלנדרסין וממעשה דנמל.
והא דקאמרי' אא"ב יש תחומין שפיר אלא אי אמרת אין תחומין כי לא היו בתוך התחום מאי הוי. כלומר כי לא היו בתוך התחום נמי מותרים הם לירד. קשיא לי כי לא היו בתוך התחום דין הוא שלא ירדו דבים לא קנו שביתה כדאמרינן לקמן ליפשוט מנה דאין תחומין למעלה מי' דאי יש תחומין ליקנו שביתה בעבי' אלמא אם אין תחומין למעלה אין אדם קונה שם שביתה וכשבאין בשבת ליבשה אינן יכולין לקנות שביתה שאין אדם קונה שביתה בשבת כדאמרי' לקמן בישן לרבנן דאין לו אלא ד"א דקסברי נכסי הפקר אין קונין שביתה ולא אמרינן כשניעור משחשיכה יקנה לו אלפים אמה, וגבי גשמים נמי כי אין קונין שביתה בעבי' מעי"ט ולא אמרי' יקנו שביתה במקום נפילתן בי"ט ויהא להן אלפים אמה לכל רוח אלא הן כרגלי כל אדם. וה"נ מוכח לקמן בשמעתא דמי שבא בדרך והיה מכיר אילן או גדר דכל לא קנה שביתה בין השמשות לא יזוז ממקומו, וכן פי' בפ' כיצד מערבין, אלמא לא מצי קני בשבת כלום וכן מוכח בכמה מקומות. ודבר פשוט הוא דתחלת היום קונהעירוב ולא בחצי היום, והילכך המהלך בספינה שלא קנה שביתה כלל דין הוא שלא ירד לפי שאין לו אלא ד"א במקום שמגיע שם למטה מי', ואם היה בתוך התחום כשחשיכה מותר ליכנס לעיר שהרי הוא כבני העיר, וליכא למימר דכיון דאין תחומין למעלה מי' ואינו קונה שביתה במקומו אפילו בתוך התחום נמי דא"כ הוה לן לאקשויי בגמ' אלא אי אמרת אין תחומין כי הוו בתוך התחום אמאי מותרין ואנן לקולא פרכינן לחומרא לא פרכינן, וכן בדין שהרי בעיר קנו להם שביתה והרי הן כבני העיר ואין שביתתן נמדדת להם ממקום בים.
וי"ל (שם) [שאם] אין תחומין למעלה מי' כיון דבמקומם בים אין שם קנין שביתה ואין תחומין נמדדין בים כלל כשבאו לגבולו בשבת הוה להו כמי שישב בדרך ועמד והרי הוא סמוך לעיר דקונה שביתה כר' יהודה דאמר יכנס והרי הוא כבני העיר. כשם שאם היה בתוך התחום קנה שביתה בעיר כך כשהיה רחוק בים אלף אמה הרי הוא כסמוך לעיר בתוך התחום שאין הים נמדד לו בתחומין וקונה שביתה בעיר כדאמרי' בכלים והאוצרות ששבתו בתוך התחום יש להם אלפים אמה לכל רוח כלומר מן העיר שכל מה שבתוך תחום העיר בתר קרתא גריר וכן פירש"י ז"ל לקמן גבי חרס הילכך בים בין אדם בין כלים שאין הים נמדד להם בקרובים לעיר ויכולין לבא הן ושביתתן בעיר הוא.
ולפי זה הלשון אם יצאה ספינתן ליבשה חוץ לתחום של עיר אין להם אלא ד"א ואין זה מחוור כהוגן שהרי לפי מדה זו אפי' היה בתוך תחום דיבשה וחוץ לתחום דעיר אין לו ביבשה אלא ארבע אמות ונמצאת מחמיר בלמעלה מלמטה.
עוד י"ל דכיון שהם מהלכין ודעתן ליבשה הוה ליה כהחזיק בדרך וקנה עירוב באותו מקום שיצאו ביבשה על שפת הים ואע"ג דלא אמר דקי"ל החזיק לא בעי לומר ואפילו למ"ד בעי לומר ה"מ במוחז' אבל זה שמהלך ודעתו ליבשה ומצפה לה כמ"ד דאמי וכי רהיט מטי הוא ברוח שאינה מצויה דים כיון דאין תחומין בים קונה שביתה מעכשיו ביבשה ואם יש תחומין למעלה אין אדם מערב חוץ לאלפים אמה שלו והאי נמי כיון דאיהו לא מצי אזיל לא קני שביתה חוץ לתחומו ואף על פי שהספינה מהלכת לנמל בשבת.
ובתוספות מצאתי שאמרו כיון שבתחלת היום היו למעלה מי' ולא קנו שביתה בשום מקום כשבאין תוך י' קונין שם שביתה ויש להם אלפים אמה לכל רוח. ונראה מדבריהם שאפי' ביוצאין ליבשה חוץ לתחומין דעיר יש להם אלפים אמה ובשעת יציאתן הן קונין אותה. ואפשר כדבריהם דגבי ישן כרבנן כיון שאינו קונה אלפים אמה שלא מדעת קונה לו ד"א לא זכה מקומו דאל יצא איש ממקומו יתקיים בו שבו איש תחתיו אבל מהלך בים שאינו בכלל מדה ואין שם לא דין אלפים אמה ולא דין ד"א לפי שאין כאן תחומין כלל כשיצא ליבשה הוא קונה אלפים זהו תחלת היום שלו וקונה לו עירוב. וגבי גשמים שירדו ביו"ט שהן כרגלי כל אדם ולא אמרי' דקנו שביתה במקום נפילתם לר"י ב"נ ויהא להם אלפים אמה לכל רוח התם נמי היינו טעמא דכיון שאין קנין שביתה להם אלא באמצע היום ברשות הזוכה בהם הן קונין אותה ואין שעת נפילתן אוסרתן על הזוכה בהם אבל מ"מ שביתה יש להם ברשות הממלא תדע שהרי אמרו בבור של עולי בבל לרבנן דאמרי כרגלי הממלא מילא ונתן מים לחבירו ר"נ אמר כרגלין הממלא ורב ששת אמר כרגלי מי שנתמלאו לו כו' כדאיתא בשלהי מס' ביצה אלמא אע"פ שלא קנו שביתה בין השמשות שחפצי הפקר הם קונין הם שביתה בחצי היום בשעה שזוכה בהן ולא אמרינן אי להם שביתה לאלו אבל כל א' וא' יוליך אותן כרגליי.
ויש מן המפרשי' שאומרים שאם מילא זה לעצמו ואחר כך מצאו חבירו ונתנו לו במתנה השני מוליכן כרגליו ואין הראשון אוסרן עליו אלא כל זמן שהן שלו ויש להן ראיה כפי דעתם מפרק המוצא תפלין וגם זה אפשר ונכון הוא לפי הענין שכתבנו ונאמר דשביתה דאמצע היום מבטלת שביתה דתחלת היום ולפי דעתם שכל אדם קונה שביתה בעולם וזוכה באלפים אמה ואין העומד למעלה מעשרה שאין בו תחומין חמור מן העומד למטה אלא קל ממנו הילכך ממקום שהגיע בו למטה מעשרה משם מודדין לו אלפים אמה שזכה בהן מערב שבת ואין למעלה מעשרה שהיה שם בין השמשות מפסיד ממנו שביתה שהיא ראויה לו ועתידה לבא אצלו בשבת ואין למעלה מי' שהיו שם [המים] בין השמשות מפסיד מהן שביתה העתידה לבא אצלם בשבת לפי שאין תחומין למעלה וזהו הנכון.
ובירושלמי פירשו טעמא דר"י בן נורי מאחר שאילו היה ער היה קונה לו שביתה ישן ולא קנה לו שביתה יש לו אלפים אמה לכל רוח, הרי פירשנו השיטה הזו כהוגן וכראוי.
ומ"מ למדנו שהנכנס לנמל בשבת אע"פ שלא היה בתוך התחום כשחשיכה מותר לירד וליכנס לעיר ויש לו אלפי' אמה דהא מ"מ מימר קאמרי בגמ' אלא אי אמרת אין תחומין כי לא היו בתוך התחום מאי הוי דאלמא מותרין הן וכיון דבעיא דיש תחומין או אין תחומין למעלה מעשרה לא איפשיטא ספק דדבריהם הוא ולהקל כדאיתמר לקמן גבי עבים וק"ל נמי הלכה כדברי המיקל בעירובין וסוגיין בכולה תנויין בעירובין לקולא.
ואני תמה על מה שראית במפרשי ימים כשמגיעין ליבשה בשבת מהן שאין יוצאין מן הספינה ומהן שבעלי ספינה א"י משליכין אותן לחוץ ואין זזין מד' אמות שלהם, ולא ידעתי מי הנהיג אותם בחומרא זו.
ומצאתי להראב"ד ז"ל שכתב בפירושיו בבעיא דאין תחומין למעלה מעשרה מסתברא דעבדינן לחומרא חדא דאמרי' הכא תנא ספוקי מספקא ליה ולחומרא ואע"ג דגבי נודר בנזיר הוא דאיתמר הכא איכא למשמע מינה דתחומין גופייהו לחומרא דאי ס"ד לקולא עבדינן בהו מי איכא מידי דאינהו גופייהו עבדינן לקולא ומלתא דתליא בהו עבדינן לחומרא ועוד דפשטא דמתני' הכי משמע דתנן פעם אחת לא נכנסו לנמל עד שחשיכה ואמרו לו מה אנו לירד שמעינן מינה דיש תחומין למעלה מעשרה דהא אין ספינה מהלכת בפחות מעשרה והאי דדחייה רבא ואוקמא במהלכת ברקק כלומר דרקק אע"פ שהוא עמוק עשרה כארעא סמיכתא הוא הא דחייתא בעלמא היא וסתמא דמתני' לא מפלגינן בה בין רקק למים צלולין ועוד דתניא לקמן בברייתא חרם שבין שני תחומי שבת צריך מחיצה של ברזל להפסיקו ומדלא מפלגינן בה בין שהמים עמוקים עשרה לשאין עמוקים עשרה ש"מ דאפי' עמוקים עשרה אית בהו ומשום תחומין מלמטה יש תחומין למעלה מעשרה.
וה"ר יצחק ז"ל כתב בהלכות שבת כך יש מי שאומר הא דתניא אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים בזמן שהספינה גוששת ואין המים עשרה טפחים ומשום גזרת תחומין נגעו בה אבל למעלה לא גזרו ומשום הכי נהגו להפליג בים הגדול ואנן קשיא לן האי מימרא טובא דהא אמרי' בפרק הזורק גמירי דאין ספינה מהלכת בפחו' מעשרה ועוד דלשון הפלגה אינו אלא לשון פלגי מים מלשון פלג אלהי' מלא מים ומי שמחלק בכך מנא ליה ואם איתא דהכי הוא הוה ליה לתנא לאיפלוגי ואנן כתבינן מאי דסבירא לן כל אלו דברי הרב ז"ל הנז'.
ושמא דברי הרב ז"ל הם שהנהיגו חומרא זו שהזכרנו במקומות הללו במפרשי ימים וכבוד הרב יהא מונח במקומו שאלו דברי' משובשים הם דקאמר, מי איכא מידי דאינהו גופייהו עבדינן לקולא ומילתא דתליא בהו עבדינן לחומרא בכל ספיקי דעלמא הכי עבדינן, היכי דתלי בהו מילי טובא מאי דהוי ספיקא דאורייתא לחומרא, ומאי דהוי ספיקא דרבנן לקולא ומה טעם לדבריו וכדאמרי' בעלמא כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחוצה לארץ מפני שהללו דברי תורה והללו דברי סופרים, וה"נ אמרי' לענין מת בתוך ל' והרבה כיוצא בהן ובר מן דין דתנא בחול אסור משום דקסבר אין תחומין למעלה מעשרה ואליהו מותר הוא לבא בשבת משום הכי אסור לשתות יין באחד בשבת בתחומין לקולא אמר אלא דגמרא דסבירין דלאו משום דפשיטא ליה אין תחומין אמורה אלא משום דמספקא לן שמא אין תחומין אמרה הא מ"מ ליכא דמחמיר משום יש תחומין וליכא הכא דחייש לתחומין לחומרא והרי הענין הפך מדברי הרב ז"ל ומאן דצהיר אדרבא כיון דשמעי' ליה לתנא דברייתא דאסר אחד בשבת משום אין תחומין לקולא עבדינן דדינא אין תחומין הוא כדקאמר תנא דברייתא ולית לן למימר דתנא בספיקא אמרה למילתיה דא"כ כל מאי דאמרי' תנאי במתני' ובבריי' לחומרא נימא ספיקי נינהו אלא מאי דאמרי תנאי קושטא הוא ופשיטא הוא ובין לקולא בין לחומרא דינא הוא ודחייה בעלמא הוא דדחינןהכא תנא ספוקי מספקא ליה ולחומרא ולא סמכינן אשינויי ואנן מיהת בין בתנאי בין באמוראי ספיקא דעירובין לקולא הוא, וזה דבר ברור אין בו בית מיחוש.
ומה שכתב הרב ז"ל מדתניא חרם שבין שני תחומי שבת צריך מחיצה של ברזל ומדלא מפלגינן ביה בין שהמים עמוקין עשרה בין שאינן עמוקין שמע מינה דיש תחומין למעלה מעשרה. אם כדעת הרב ז"ל היאך לא הביאו ממנה הכא בגמ' ת"ש דתנא רבי חייא חרם או התם לימא תיפשוט מינה דיש תחומין כדאמרי' בבריית' דגשמי'. ותימה הוא היאך עלה על דעתו דבר זה מי אלימא ממתני' דדחינן לה בגמ' ברקק ולא מיפשיטא מינייהו ואם רב אשי לא שנאה הרב מנין לו. ועוד אפי' עמוקי' במשקע דליו בהם צריך מחיצה וכל אלו דברי מספיקים לדחות ראייתו של הרב מכאן.
אלא שהרי צריך מחיצה דברי הבאי שהמים אע"פ שהן עמוקים יש להן שביתה לדברי הכל במקומן כדאמרינן התם מים על גבי מים היינו הנחתן ואיתמר בפ' עושין פסין מידי דהוה אכדא דפרי שאין עומקן וגובהן נמדד להם ולא אמרי' אין תחומין אלא בספינה מהלכת בהן דכלי צף על גבי מים לא נייח כדאיתא בפ"ק דשבת, הא למים עצמן אע"פ שעמוקין כמה יש להם תחומין תדע דמקשי' הכא וליקנו שביתה באוקיאנוס, והא אוקיאנוס עמוק כמה הוא ועבים מים עליונים הם שותין אפילו הכי מקשי דליקנו שביתה במקומן ומדמקשי' הכי להדיא ולא אמרי ליפשוט מינה דאין תחומין למעלה מעשרה דאי יש תחומין ליקנו שביתה באוקיאנוס כדקאמר גבי עבים, ש"מ דאפילו אין תחומין קונין שביתה באוקיאנוס. ועוד רבי יצחק למה לי לדחוקי בעבים שנתקשרו מערב יו"ט לימא משום דאין תחומין [דילמא ברייתא דלא כרבי אליעזר] ולא מיפשט מינה כלום בעולם אלא ודאי מים במים כדא דפירי נינהו אפי' גבוהין כמה יש להן שביתה במקומן.
וכן הפי' שפי' הרב במהלכת ברקק עמוקה עשרה ומשום דהיא כארעא סמיכתא נינהו מה שאין כן במים צלולין אינו נכון ומחוור אלא רקק היינו פחות מעשרה כדתנן התם וכמה הוא רקק מים פחות מעשרה ואע"ג דאמרי' התם בפ' הזורק גמירי דאין ספינה מהלכת בפחות מעשרה התם קאמר שאין חוששין בממלא מן הים לספינה משום זמנין דליכא עשרה במים וקא מטלטלי מכרמלית לרשות היחיד משום דאין ספינה מהלכת בדרך הלוכה בים בפחות מעשרה דכל פחות מעשרה גוששת היא וספנין מרגישין בה וגשושי עיילי קמא וספינתו של ר"ג למאי דמוקי' רבא גוששת היתה ולא שינויא דחיקא הוא שכן דרך הנמל להיות בו רקק וספינות גושש בו וכך יפה להם וזהו שבחו וכן כשבאו מפלנדירסין לנמל וכיוצא בו נכנסו וקנו שביתה בפחות מעשרה ובאת הרוח והפליגו ספינתם וחזרו למקומן או לנמל אחר פחות מעשרה ובנוהג שבעולם כך הוא או שהלכו ברקק עצמו יותר מאלפים. וסוף דבר אין טעם בדברי הרב ז"ל במקום הזה ואין כאן בית מיחוש דבעיא דיש תחומין למעלה מעשרה או אין תחומין לקולא נקטינן בה.
וכבר נתגלה לנו דעת רבינו הגדול ז"ל מזו שכתב בפ"ק דשבת בטעם אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם השבת שהוא משום גזרת תחומין כלומר מפני שהוא מהלך בשבת יותר מאלפים ודוקא למטה מעשרה אבל למעלה לא גזרו לומר שאין תחומין למעלה מעשרה וכן כתב ר"ח ז"ל והרי רבינו הגדול צוה להגיה שם בהלכות תשובות הרבה על הפירוש הזה כמו שכתוב במקצת נוסחי ההלכות והאי טעמא פריכא הוא כו' ולא השיב ולא פקפק בתחומין למעלה מי' שהדבר ברור הוא דבעי' לקולא.
ורבותינו הצרפתים כתבו בתוס' וכן בספר התרומה פר"ח דברייתא דאין מפליגין במהלכת למטה מעשר' דאי למעלה מעשר' שרי דהא אין תחומין למעלה מעשר'. קשה על לה דאיבעיא להו פרק מי שהוציאוהו אי יש תחומין למעלה מעשרה או אין תחומין הוה לי' לאתויי הך ולתרץ במהלכת ברקק כדאמר התם על אחריני עד כאן לשונם ואעפ"י שאין קושייתם עיקר וכך פי' של ר"ח אינו נכון מ"מ אני מחזר להתלות באילנות גדולי' ללמד שאין תחומין למעלה מעשרה בהסכמת כולם ז"ל מפני שהמנהג שנהגו בזה איסור אם על פי הרב רבי יצחק ז"ל נהגו במקומות הללו להחמיר במפרשי ימים אין לחוש לאיסור.
ושוב בדקתי ומצאתי בדברי הרב רבי יהודה אלברצלוני ז"ל שכתב ואתינן למיפשטה ממשיח ואליהו ז"ל דלא אתו בשבתא ולא אפשיטא, דאמרי' תנא ספוקי מספקא לי' לחומרא הילכך יש תחומין והמהלך בספינה יש בה משום איסור תחומין אי נפיק מינה. גם זה הרב ז"ל תופס הדברי' שלא בדקדוק שהרי בגמ' לא אמרו תנא ספוקי מספקא לי' ולחומרא לדחויי דלא אתו בשבתא ולחומר' בתחומין אלא למימר דאתי בשבת משום אין תחומין ולחומרא בנדרי' דהוי בעירובין לקולא כדמפורש בסוגיא. ותמה על עצמך אי למימר דלא אתו בשבת משום דילמא יש תחומין מי איכא ספקא קמי שמיא ואליהו לא ידע והלא כל הספקות מוכחות לו והי' לנו לאוסרו ביין בשבת משום שמא יצא ואין תחומין וסוף דבר אינן דברי' של עיקר ושמא יש מבעלי הסברות המשובשות מי שרוצה לפרש דקא מקשו בגמ' אלא אי אמרת אין תחומין כי לא היו בתוך התחום מאי הוי דלאו להתירן לירד וליכנס לעיר הקשו אלא להתירן לירד ליבשה בלבד אבל ליכנס לעיר ולזוז מד' אמות שלהן על שפת הים אסור לפי שלא קנו שביתה בים וכאן אין להם אלא ארבע אמות וזה הפר ידחק להם הרבה שהרי הספי' ודאי אפי' יש תחומין כל שיש לה להלך בים מהלכין הם בה עד שפת הים וכשמגיעין לשפת הים נמי מותרין הן לצאת ממנה לתוך ארבע אמו' שלהן וכשנאמר אין תחומין יוצאין הן ממנה ובלבד לתוך ארבע אמות ממקום שהגיע לתוך עשרה.
ומעתה הפי' הזה בטל דמאי פירכא כי לא היו בתוך התחום מאי הוי אין יורדין אלא לתוך ארבע אמות וכשהן בתוך התחום יורדין והולכין עד לעיר, ועוד מאי פירכא שמא לא היו יכולין לירד כלל שאין ספינתם יכולה להתקרב עד שפת היבשה ממש ונמצאת שפופית של סולם יורדין ממנה משהגיעה למטה מעשרה מתרחקת ארבע אמות מן היבשה ואסורין לירד לגמרי ועוד דודאי הא דתנן והיינו בתוך התחום בתוך תחום של עיר קאמר וליכנס לעיר התירו וכיון שכן אינהו נמי אנו מה לירד וליכנס לעיר קאמרו לי' וכן פרש"י ואם כפי' הזה מאי פירכא ומאי דוחקי' דרבא לאוקומא במהלכת ברקק הא מתני' כפשטא אתיא שפיר (הא) בתוך התחום נכנסין לעיר היו חוץ לתחום אין זזין מארבע אמות שלהן.
אבל זה הלשון אינו כלום וכן הראשונים לא פירשו כך אלא שאנו מחזרין על כל צדדינו למצוא אמתלת איסור בחומר זה שנוהגין מפרשי ימי' שלא לצאת מן הספינה ליבשה.
ויש מחזרין אחר האיסור לומר דתחומין של שנים עשר מיל דבר תורה הן במקצת וכמו שכתוב בהלכות בפרק ראשון וכיון שכן אם הלכה ספינתן שלש פרסאות בים אסורין הם לצאת דהשתא הויא לה ספיקא דיש תחומין למעלה מעשרה ספק בשל תורה וספיקא דאורייתא לחומרא וגם זה אינו נכון ולא ראוי לחוש מפני שהליכתן בספינה בים בין למעלה בין למטה ודאי מותרת היא ולא אסרו אלא ליכנס שם פחות משלשה ימים סמוך לשבת ולדבר מצוה מותר אפי' בערב שבת ואין אני קורא בזה אל יצא איש ממקומו כיון שלא הלך ג' פרסאות ברגליו שהרי הלוך הספינה אינו קרוי הלוך כלל ותמה על עצמך הוא יושב ברשות היחיד שלו שהספינה רשות היחיד הוא גבוה עשרה ורחבה ארבע' וכדאיתא בפרק הזורק ואתה חושש לו משום מהלך שלש פרסאות איהו מינח נייח וספינה הוא דקא מסגיא וחצר מהלכ' הוא ולא אדם מהלך כלל.
וא"ת כיון שיש לחוש דילמא קנה שביתה בין השמשות במקומו בים דיש תחומין למעלה מעשרה והרי יוצא לו מחוץ לתחום שלש פרסאו' אסור הוא מן התורה לצאת ברגליו חוץ לד"א לאו מילתא הי' דג' פרסאות בהלוך של תור' כד"א של העברה ברשות הרבים כל שמעביר מתחלת ארבע לסוף ד' באיסור חייב וכל שמהלך שלש פרסאות באיסור הי' לוקה ובשלא הלך ואין ביציאתו חוץ לתחום איסור אין בהלוכו משום חיוב תורה עד שיהלך משם שנים עשר מיל ורבנן הוא דגזור שלא לצאת אפי' אמה אחת.
וגדולה מזו אמרו בראשונה לא היו זזין משם כל היום כולו התקין ר"ג הזקן שיהו מהלכין אלפים אמה לכל רוח ולא אלו בלבד אלא אף חכמה הבאה לילד והבא להציל מן הגייס ומן הנהר ומן המפולת הרי אלו כאנשי העיר ויש להם אלפים אמה לכל רוח והרי העדים הללו הלכו שלש פרסאות עד מקום הועד שעל מהלך לילה ויום אחד מחללין את השבת ואם היוצא חוץ למקום שביתתו שלש פרסאות על כל פסיעה ופסיעה הוא עובר מן התורה משום אל יצא איש ממקומו אלו כיון שנעשית מצותן היאך ר"ג מתיר להם אלפים אמה והלא עוברין הם מן התורה בכל יותר מד"א שהרי כבר הלכו שלש פרסאות חוץ למקום שביתה שלהם ומכאן ואילך בה' אמות אני קורא בהן אל יצא איש ממקומו וכי ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה אלא בשב ואל תעשה, וזו התקנ' ודאי דברי הכל היא ואפי' לרבי עקיבא ורבי מאיר שהם סוברין תחומין דאלפי' אמה מן התורה וש"מ אין לוקין על התחומין דבר תורה אלא במהלך שלש פרסאות באיסורי תחומין לדברי האומר כן או במהלך אלפים אמה באיסור תחומין לרבי עקיבא הא אלו הלך בהיתר כל היום אע"פ שיצא לו לכמה תחומין אינו חייב עד שילך מאותו מקום כשיעור תחומי שבת וכל שכן היושב בספינה שאין הליכת הספינה בהיתר מתחשבת לו מן התורה ואין חיובו אלא אם כן הלך ממקום שיצא לשם בשיעו' תחומין.
ועוד אמרינן לקמן גבי ליקנו שביתה באוקיאנוס ואי בעית אימא ספק דדבריהם להקל ואעפ"י שהגשמי' הללו חוץ למקו' שביתתן כמה פרסאות הן ובודאי כשתמצא לומר תחומין דאורייתא לאדם אף לכלים תורה הם ואעפ"כ אין אומרים בהן כיון שקנו שביתה באוקיאנוס ויצאו חוץ לשלש פרסאות אסורין הן מן התורה ואפי' בתוך אלפי' וש"מ שאין תחומין מן התורה אלא מתחלת תחומין לסופן באיסור, ועוד שכבר ביררנו בפרק ראשון שאין בתחומין איסור תורה לעולם בראיות ברורות, אבל הנוהגין איסור ביציאתן מן הים ליבשה טועין באיסוריהם וראוי הוא להתיר להם ואין בזה בית מיחוש.
ועוד נ"ל שאפילו בפחות מעשרה בספינה מהלכת אין בה תחומין כדאמרינן לקמן גבי שביתת אוקיאנוס (גבי) מינד נייד לומר שלא קנו מים שביתה באוקיאנוס וכל שכן ספינה המהלכת בהן דניידא ולא קנייא שביתה וכדאמרינן נמי לענין מהלכת את כולה במהלכת דכ"ע לא פליגי דכיון דספינה שנוטלתו מתחלת ד"א ומניחתו בסוף ד"א לא העמידוהו בד"א שלו והילכך כיון שלא קנה שביתה ולא ד"א בין השמשות במקומו בים כשיצא ליבשה אי נמי כשהספינה שלו עומדת בפחות מעשרה משם מודדין לו אלפי' אמה ואין אני קורא בו אל יצא איש ממקומו ולא שבו איש תחתיו שאין לו לזה מקום ולא שביתה כלל כל זמן שמהלכת ה"ל כנהרות המושכין ומעיינות המושכין שאין המים קונין שביתה במקומן משום דניידי וקונין שביתה ברשות הזוכה בהן ויש להם משם אלפים אמה וכפי מה שפי' למעלה בטעם השביתה, והראב"ד ז"ל מודה באדם מהלך שאינו קונה שביתה אלא א"כ עומד משום דנייד לי' וה"ל כנהרות המושכין ואין לו אלא ד"א, וזה אינו נכון וצ"ע.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |