שיחה:בבלי/שבת/מו/ב
מחלוקת הרמב"ם והראב"ד בטעם איסור מוקצה תלויה במחלוקת רבא ורב אויא בסוגייתינו
יש להעיר לכאורה על פשטות דברי הגמרא בתחילת העמוד וסוף העמוד הקודם שמבואר כאן שאפשר להביא ראיה לכך שיש חילוק בין דבר שיש עליו תורת כלי שאז יש להתירו אם הוא חזי לכסויי ביה מנא משא"כ אם אין עליו תורת כלי אז אסור לטלטלו משום מוקצה והראיה מביאה הגמ' מכך שמבואר בבר' שאפילו אותם התכשיטים שבעצם אסור לצאת עימם לרה"ר אך לטלטלם מותר והטעם- משום שיש להם תורת כלי או תכשיט וא"כ ה"ה אצלינו. ולכאורה כל אחד יתקשה כאן הרי האיסור לצאת לרה"ר הוא לא משום מוקצה אלא משום דילמא שלפא ומחויא לחברתה וא"כ למה שיהיה אסור לטלטל? משא"כ אצלינו הרי מדובר בנר שדלק והוא בעצם מוקצה מחמת איסור וע"ז אומרים שאם הוא ראוי לכסויי ביה מנא אז אינו מקצה אותו לגמרי ומה הראיה? ונראה בס"ד שיבואר היטב הדבר עפ"י מה שנחלקו הראשונים בטעם איסור מוקצה וכפי שהובא במ"ב ריש סימן ש"ח שלדעת הרמב"ם טעם האיסור כדי שלא יהיה שבת כיום חול אצל ההמון, ולדעת הראב"ד טעם האיסור הוא משום סרך הוצאה [והנה על פניו בסברא שיטת הראב"ד קשה להבנה בסברא שא"כ הרי יהיה אסור כל טלטול שהוא והגם שטלטול שלא לצורך כלל באמת אסור להרבה פוסקים מ"מ הרי מצינו הבדלים בסוגי המוקצה ובחומרתם וצ"ל שגם הוא מודה לעיקר טעמו של הרמב"ם ואין כאן מ"ל בזה] וא"כ לפי השיטה של הראב"ד יובן היטב גם אצלינו שהרי כל עם איסור וקצה הוא משום שמא יוציא לרה"ר וא"כ בדבר שאסור לצאת עימו לרה"ר אפילו בדרך מלבוש היה עלינו לאסור אותו גם בטלטול [וחדא גזירתא היא, דכל טלטול נאסר משום שמא יוציא כיון שקרוב לודאי שיוציא וא"כ גם כאן שכל איסור ההוצאה דרך מלבוש הוא גם מגזירה שמא תשלוף ומחויא ג"כ היה עלינו לאסור, ודו"ק] שהרי גם בדרך המקובלת להוציא דבר זה- דרך מלבוש הרי ג"כ אסןר להוציא! וא"כ מוכרחים לומר שהחילוק הוא משום שתורת כלי עליו ולכן לא גוזרים משום מוקצה אפילו שאסור לצאת עימו בכל דרך ואיכא ראיה לחילוק של ר"א. ולפי"ז י"ל שרבא שהקשה כן לרב אויא הוא סבר כשיטת הרמב"ם שטעם האיסור אינו משום חשש הוצאה וא"כ באמת לא שייך לחלק כך, ונמצא א"כ ראיה לדעת הראב"ד מדברי ר' אויא ומח' הראשונים תלויה באמוראים, ודו"ק.