רש"י/עבודה זרה/ד/ב

ברטיבא. באחו:

שדאי ליה. השלכתיו לרעות:

סוכנת. לשון מחממת:

מן השטים ועד הגלגל. עד באכם אל הגלגל שהפלתי לפניכם שונאיכם:

כי רגע באפו. אלמא דרגע הוי אפו:

סורייקי. נוקייש לשון לע"ז כמו חוטין חוטין ולשון ישמעאל קורין לחוט סוריאק:

לאו אורח ארעא. לכוין שעת זעמו:

בתלת שעי קמייתא. בשעת חרון:

דצפרא נמי. בתפלת יוצר:

צבורא מצלו. שחרית בכל מקומות. תפלת מוספין הואיל וזמנה כל היום והיא שיחת שחרית וצהרים יש שמתפללין אותה בבקר ויש מאחרין:

והא אמרת. ראשונות יושב ועוסק בתורה שניות דן והכא אמרת בקמייתא דן:

אמת קנה. הוצא הוצאות על תלמוד תורה:

ואל תמכור. בחנם למוד אחרים:

דין לא כתיב ביה אמת. והא דכתיב (תהלים יט) משפטי ה' אמת במשפטים הכתובים בתורה וציום לישראל קא משתעי דלעיל מיניה כתיב פקודי ה' ישרים:

מוספי כל השנה הן שבח וסיפורי מעשה אבל מוסף ראש השנה מתוך שהוא מתפלל מלכיות זכרונות שופרות מיפקד דינא טפי ואל יפרוש אדם עצמו מן הצבור:

ולא למחר לעשותם. דאין מצות לעתיד:

לא עשו ישראל את העגל. כלומר גבורים ושליטים ביצרם היו ולא הי' ראוי להתגבר יצרם עליהן אלא גזירת מלך היתה לשלוט בם כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה שאם יאמר החוטא לא אשוב שלא יקבלני אומרים לו צא ולמד ממעשה העגל שכפרו ונתקבלו בתשובה:

מי יתן והיה לבבם זה וגו'. בסיני נאמר אלמא גבורים ואמיצי לבב ביראתם היו:

[לאותו מעשה. דבת שבע]:

לבי חלל. יצר הרע חלל בקרבי ואין לו כח לשלוט בקרבי: