חכמת אדם/סב

חכמת אדם ‏ סב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דין איסור והיתר שנאפו בתנור ודין פת ודג עם צלי (סי' ק"ח)

א איסור והיתר ואפי' איסור דרבנן אם שניהם כחושים מותר לצלותם בתנור א' אם אינם נוגעים זה בזה דכיון ששניהם כחושים אינם מפטמים זה את זה (ש"ך ס"ק א') אבל אם א' מהן שמן אפי' רק הכשירה אין צולין אותם בתנור אחד אעפ"י שאין נוגעין זה בזה דאזיל ההיתר ומפטם לאיסור ע"י ריח (ר"ל עושה אותו שמן והדר אזיל האיסור ואוסר להיתר ע"י ריח. ובדיעבד שצלו כבר נחלקו גדולי הראשונים י"א דאפי' בדיעבד אסור דריחא מילתא היא ר"ל הריח שנכנס מן הטריפה לכשירה ה"ז כאילו נתן בו טעם וצריך ס' מן ההיתר לבטל האיסור וי"א דריח לאו מילתא היא ואינו אוסר בדיעבד וכן הכריע הב"י בש"ע דבדיעבד מותר ואפילו היתה הטריפה שמינה וההיתר כחוש אפי' הכי מותר ואם התנור גדול שמחזיק י"ב עשרונים (דהיינו י"ב שיעור חלה כשהן עשוין מצות וכל מצה עובי' טפח ומדביקין אותה בכל ארבע דפנותיהם (פרי חדש וכרתי ופלתי) סב ופיו פתוח אע"פ שאין פתוח לגמרי אלא במקום שעשן יוצא דאז הריח יוצא דרך הנקב ואינו מפטם או אחד מהן מכוסה בקערה או בבצק וכיוצא בו שאין מקום לריח שיצא אפילו בתנור קטן ופיו סתום מותר לצלותם יחד ובלבד שלא יגע זה בזה וה"ה לאפות בשר עם חלב נמי דינא הכי (סי' ק"ח):

ב בד"א בצלי שצלאו על השפוד אבל אם בא לבשלן או לצלותן בקדירה (ש"ך ס"ק ט"ו) זה לעצמו וזה לעצמו אפילו בתנור קטן ופיו סתום מותר אע"פ שהקדירות מגולין למעלה וי"א דבצלי קדר אסור ודינו כצלי דדוקא בבישול מותר דאין ריח המבושל מפטם כל כך (מ"א בסי' תמ"ז) ובמקום הפ"מ יש לסמוך על המקילין וכ"ז לשיטת הב"י בש"ע:

ג אבל מנהגנו ע"פי רמ"א דלכתחילה אסור אפילו בתנור גדול ופתוח ובדיעבד אם התנור פתוח קצת מן הצד או למעלה במקום שהעשן יוצא מותר. ובמקום הפ"מ אפי' סתום לגמרי והתנור קטן מותר וכ"ז בצלי אבל בבישול דלא שייך ריח כ"כ מותר לכתחלה כשתנור פתוח קצת אבל אם סתום מכל הצדדים והאיסור וההיתר שניהם מגולים כדרך שמטמינים החמין לצורך שבת אפי' בדיעבד אסור שהרי נראה בחוש שיש ריח גדול בהטמנה של שבת (מ"א סי' תמ"ז אבל אם מבשל בחול בשעה ובשתים וסותמין התנור לפי שעה אין להחמיר כ"א בהטמנה של שבת ובמקום הפ"מ אפי' בחמין הטמונים לשבת יש להקל (ח"י סי' תמ"ו):

ד פת שאפה עם הבשר (לדעת המחבר בש"ע בתנור גדול ופיו פתוח מותר ולדעת רמ"א אפי' בתנור גדול ופיו פתוח למעלה אם שניהם מגולין אסור לאכלו עם חלב אם יש לו פת אחר וכן אם נכרי אפה פת עם איסור אסור לקנות אותו פת אם יש פת אחר דכ"ז מקרי לכתחלה אבל אם אין פת אחר בריווח או בהפ"מ מותר בשניהם דזה מקרי לענין זה דיעבד ומותר אפי' בתנור קטן כדלעיל סימן ג':

ה אם האיסור דבר חריף או שנעשה לריח וכ"ש אם ההיתר חריף ריחא מילתא ואפי' בדיעבד ואפי' בתנור גדול ופתוח בצדו אסור אם שניהן מגולין לפי שדבר חריף הוא שואב את הריח ולכן בצל שנצלה עם נבלה אסור אבל אם א' מהן מכוסה אפי' בבצק בעלמא מותר בדיעבד ואם משח הבצק המכסה בשומן או שלשו בשומן דינו כמגולה. ובהפ"מ יש להתיר אם היה האיסור חריף אפי' בתנור סתום (ח"י בסי' תמ"ז) או אפילו בהיתר חריף בתנור גדול ופתוח (ט"ז בשם רש"ל וב"ח) (ובמנ"י כלל ל"ה סק"ח מסתפק בחריף ע"י בישול אם אוסר ובמ"א סי' תמ"ז ססק"ד משמע דאין חילוק שהרי כ' דבארשט מקרי חריף וזה ע"י בישול) ופשיטא כשיש ס' מן ההיתר אפילו בכל מה שבתנור אע"ג דאין איסור יוצא מחתי' לחתי' בלא רוטב מ"מ במקום הפסד בריח יש להקל ולומר כל מה שנכנס בספק מסייע לבטל (שם ט"ז וש"ך) ונ"ל דדוקא הקדירות שהם מגולים הם מסייעים לבטל אבל המכוסים אינם נכנסים כלל לספק:

ו או"ה שאפו או צלו תחת מחבת (ר"ל שכפה על שניהם מחבת עיין ד"מ בשם תשו' מיי') ושניהם מגולים שלא כסה א' מהם בכלי או בבצק אסור אפי' בדיעבד דגרע מריח שאין כאן מקום לריח לצאת ומפטם זא"ז וה"ה אם אפו בכה"ג פת עם בשר אסור לאכול בחלב אם היה פת מועט כדלעיל כלל נ' ואם היה פת מרובה אסור אפי' במלח כמבואר שם אף על גב דאם אפה פת עם בשר בתנור לא אסרינן רק עם חלב הכא גרע מריח (ובזה מסולק קו' פ"ח על הש"ך) אבל אם אפו או צלו תחת המחבת בזה אחר זה מותר כי לא נמצא ריח ופיטום לכלי שיחזור ויפלוט לאוכל ואפי' הכלי ב"י רק שלא יגע ממש (ש"ך ס"ק י"ב) אבל אם הזיע המחבת משניהם ה"ז ככיסוי קדרה לעיל כלל מ"ה סי' ט' ואפי' בזה אחר זה אסורין אם שניהם מגולין:

ז איסור האוסר במשהו כגון חמץ בפסח אם התנור קטן וסתום ואו"ה מגולין לרוב הפוסקים אסור אפי' להסוברין ריחא לאו מילתא דלא גרע ממשהו. ומ"מ בהפס"מ יש לסמוך על המקילין גם בזה בין בצלי ובין בחמין הטמונין לשבת ואפי' בתנור סתום לגמרי ודלא כמ"א בא"ח סי' תמ"ז. (כו"פ וח"י). אבל בהיתר דבר חריף אפי' בתנור גדול ופתוח אסור אפי' בהפ"מ (ח"י שם):

ח מרדה שקורין פאלא או (לאפיטא) אם נשפך עליה דבר איסור או שהוציאו בו פשטידא של איסור וה"ה מבשר לחלב ולכן כל זמן שהיא בת יומא אסור ליתן עליה היתר שהרי בלועה מאיסור ולא מהני לה הגעלה אוי קליפה דדינה כתשמישה ע"י אור. ומ"מ כשאינה ב"י מותר להשתמש בה אם אופין אצל נכרי שהנכרי לא ישמע לו לעשות תמיד מרדה חדשה (סעי' א' בט"ז וש"ך שם) אבל בשל ישראל אפילו אינה ב"י אסור ככל הכלים (פרי חדש):

ט פת חמה המונח ע"ג חביות פתוחה של יי"נ אפילו סתם יינם אם מונח על המגופה אסורה מפני ששואב הריח של יין וחמיר טפי מריח ובמקום הפסד יש להתיר בסתם יינם (כרתי ופלתי) אבל אם הפת צוננת אפי' חביות פתוחה או פת חמה וחביות סתומה מותר: בד"א בפת חטים אבל בפת שעורים בין כך ובין כך אסור שהשעורים שואבת (סעיף ד'):

י כל דבר שעיקרו אינו עומד להריח כגון אתרוג של ערלה מותר להריח בו וכ"ד שעיקרו עומד להריח כגון וורד והדס ושאר בשמים של ערלה וכלאי הכרם האסורין בהנאה אסור גם להריח בהן. ואם הם דברים האסורין באכילה ומותרין בהנאה אעפ"י שעומדין להריח מותר להריח בו דריח אינו חשוב אלא כהנא' ומותרין לברך עליו ולכן מותר להריח בבושם שקורין מושק אע"ג שאסור באכילה (ע' בא"ח סי' רי"ו במ"א ס"ק ג'): ובשמים של עבוד' כוכבים אפי' אינו עומד להריח אסור להריח בו אם יש לחוש שהקטירו לעבוד' כוכבים ומ"מ מותר לשאוף בפיו או בחוטם ריח יי"נ בדרך נקב שבחביות לידע אם הוא טוב דליכא הנאה דאדרבה חוזק היין נכנס בגופו ומזיקו אבל אסור לטעמו בפיו אף על פי שאינו בולע וה"ה בכל איסורי אכילה אעפ"י שמותרין בהנאה אסור לטועמו ואפשר אפי' בדבר שהוא פגום אסור לטעמו (עיין פ"ח סימן ק"ח ס"ק י"ב ובסימן מ"ב ס"ק ה' ובתשו' צ"צ סימן מ"ז מתיר לטעום בפגום):

יא וכן מותר לזלף סתם יינם בזמן הזה להמתירין בהנאה כיון שאינו הנאה ממש וכן שק של פלפלין וזנגביל שמשימין בקנקנים של יי"נ מותר להריח בהם שהמריח אינו מכווין לריח היין אלא לריח התבלין ועוד שאין נותנים אותן ליין כדי שהיין יתן בהם טעם אלא אדרבה הם יתנו טעם ביין ומ"מ לא יקח מהם להבדלה משום דמאיסי והקריב נא לפחתך:

יב השותים טיטון ראוי לבע"נ שלא יבערנו מן הנר של חלב לפי ששואב לחלוחית החלב שעל פי הנר אם מקרב השפופרת אצל הפתילה הדולקת ומבעירו משם אבל מותר להבעיר מאש השלהבת שרחוקה מפתילה דהתם מקלי קלי איסורא וליכא ממשא ובע"נ יחוש גם לזה משום לך כו' (עיין פ"ח שם):

סימן ק"ט נתבאר לעיל כלל נ"ח:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.