אבן בוחן/יז
|
< הקודם · הבא > |
לבי חזור בך ויהי אלהים עמך. רב לך הגלות נגלות אחר הרקים. סוב אל אחריתך עשה עד שאתה מצוי ומוצא הטבע שאנן. והגוף רענן. הרשות בידך לסלק המסך וכלה הענן.
לבי זכור בוראך השליך משמים ארץ תפארת למין האנושי. דרך הארובה בעד האשנב הריק לו ברכה משמי שמי קדם. ואדם אין להכיר יד אלוהיו עליו. לא ידע מאומה לקחת תועלת מרצון בוראו ולא חפץ ה׳ בידו יצלח. יהפוך ידו כל היום לחטיא כוונת הגזרה האלהית לרעתו. כרוב לפריו הרבה מזבחות. כטוב לארצו נטע לו אשירה. וזהב הארץ עשה לבעל. למען הכעיס אלהי הכבוד. ה' ברא דעת צלולה ויביאה אל האדם לאשת נעורים. ודבק באשתו ותהי לו סוכנת. ולא קבלה ויפת בסתר לבו לחבק חיק נכריה. ואשתו היהודיה הסירה מגבירה ושלחה מביתו. ומלכותה נתן לאשש זנונים רוח שקר ותפעמהו להטותו מהדרך. אוי לו לאשר קללו עושהו קללה נמרצת. לנקר עיני שכלו וימש חושך. וי לאשר יקוץ מהיות חתן מלך הכבוד ובעל בת אל נכר. ומה יענו הבוגדים לוקחים נשים על בנותיו בקומו לערוץ שטי כזב. בבואו לתבוע עלבון הבנות בנותיו. איך יטהר עם טמא שפתים ומה יצדק אנוש עם אל:
לבי גשה נא הסכת ושמע הגיגי בינה. תדע ותשכיל מוצא דברי האזינה. חזק ואמץ בעוד לחלוחית הבחרות קיימת. עץ הדעת עודנו באיבו לא נפרעו עליו ולא נחלק התיומת. אם לא עכשיו אימתי אבקש לך מנוח. הבימי השיבה בכלות הכח. היברא בי ה׳ חדשה ואחרי בלותי תהי לי עדנה. הן אני מחומר קורצתי כלבינה. פני פני אדם ולא פני נשר שיתחדשו לעת זקנה. אף כי אני נכה רוח נשתניתי מחברי הבחורים ולא לטובה. בנעורי זקנפי תשש כחי כנקבה. חלשו חושי. נתקו מורשי. ולא באתי בימים. פני קומטו בלא עת ונעשו תלמים. ראשי כתם פז בהיותו באבו. ועתה שער צהוב צמח בו הלבינו שריגיו בפרש שיבה עליו:
לבי בינה שמעה זאת. הלא ידעת כי לא לנצח עלמות. וסוף אדם למות. ואם בימי עדנה ועת רצון נעו מרגלותיך. מה יהיה בבוא הקץ עליך. ימי הרעה העומדים למולך. ומה יהיו חלומותיך. תדאג לימים הראשונים ונהמת באחריתיך. לא יועיל הון זהב שבא ותועפות הרים. לגאול משחת חייך לדור דורים. הנה יום בא יום נקם ישביענו מרורים. ישיגונו מוקשי מות בין המצרים. הבוחן לבות עפעפיו יבחנו מעשינו הארורים. ביום ההוא נגלים הנסתרים:
לבי פתיתני בפתותי לחם וסולת נקיה. וביין הטוב לוקח נפשות בלא צדיה. ובמיני מטעמים משכת בשרי כל הימים. מוקיר שבי עשיתני לצבות בטן שלא ברצון חכמים:
לבי למה עכרתני בשומך מגמת פני לרבוי הממונות. לעושר וכבוד וסגולת מדינות. לבנות ולנטוע היכלי עונג וארמונות. האנוח בהם ביום צרה במנוחות שאננות. כהנה וכהנה השגתי וירשתי. ואת ה׳ לא דרשתי. הן על פיך בקיץ ובחורף. ליוצרי לא פניתי והפכתי אליו עורף. כמה זרזתני לשמור גופי הנתעב הנבלה כבגד. ואשליך את נפשי מנגד:
אלה דברי הברית והחסד שעשה עמי לבי חבר רע ועמית. להחיות שולח בי ונתכוון להמית. בעקבה ובמרמה ובתרמית. ולכן קראתי בריתי ברית מלח סדומית. מסמאה עינים. מחרשת אזנים. מקהה שינים. ממנה תרפינה ידים. וכל ברכים תלכנה מים:
אוי לי אמי ילדתני בן זכר. סתום העין אטום הלב נוסדתי. ערל לב וערל בשר נולדתי. לשלושת ימים כרת שרי. ולשמונה ערלת בשרי. אך אמנה ערלת אזני וערלת לבי ורעיוני. לא קדמו לבא בברית אדוני. לא גלו חרפה מעליהם ולא הסירוה מקרבם ערלתם בהם מום בם לשקר שמרו עד הלום ולריק עמלו. כי מיום יצאתי לאויר העולם ערלת לבי לא מלו:
ועתה לבי היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו. השמע עם קול אלהים חיים מדבר מתוך פיות החכמים להוכיח לרשע מומו ולא יפחדו. ועתה על מי בטחת לב רע ובליעל. כי הראך יוצר עין רבות ולא תראה. חיי הבלך בחשכה תתהלך באין עינים. כאשר ימשש העיור באפילה תמשש בצהרים. מורים יורוך מעשי ה׳ תמיד ולא תחשוב כאין אומר ואין דברים. עורה למה תישן עד בא אשר לו המשפט. זכור נא בעלותך את פני ה׳ כי ידרשך אלהים ממעל. ויבא לחשבון על כל מרד ומעל. וימצאך ערום מבגדי ישע. יחף מפעמי צדק. חלוץ הנעל. זכור כי ישרשך מארץ חיים ממעל. אשרי למי שבא שמה נקי כפים ובר לבב יהי אלהיו עמו ויעל:
ועתה לבי אמרתי אודה עלי פשעי לה׳. עמוד נא עמי והתיצבה. בואה ונשתחוה ונכרעה ונברכה לפני ה׳ עושנו: