שפת אמת/פרשת זכור/תרמג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שפת אמת פרשת זכור תרמג

תרמ"ג

ויקרא ופ' זכור

במדרש עושי דברו לשמוע בקול דברו. שמקודם היו בני ישראל מוכנים תמיד אל דבר ה' כמלאכי השרת. ואח"כ שנפלו ע"י החטא א"י לקבל הדברות רק ע"י הכנה במעשה. וז"ש ויקרא שהוצרך הזמנה וקריאה וע"י עשיית המשכן חזרו לשמוע דבר ה'. דאיתא הראשונות היו בקולות ובפרהסיא כו' אין לך יפה מן הצניעות. כי בני ישראל היו מוכנים לתקן כל העולם כמו שיהי' לעתיד שיתגלה כבוד שמו ית'. אכן ע"י עמלק הרשע שבא להלחם עם בני ישראל עם ה'. והאמת כי בעבור כי אין אותו הרשע ראוי להיות לו חלק בשמים כמ"ש אמחה את זכר עמלק. ונשבע ה' שאין שמו שלם עד שימחה זרעו כו'. כי אם הי' רצונו ית' לגלות כבוד שמו. כרגע ימסו כל הרשעים. אך מרוב רשעות שלו אינו כדאי שיתבטל ויתכפיא להקדושה רק לאבדו ולמחות זכרו. ולכן הוא מעכב גילוי שמו ית' בעולם. ולכן צריכין אנחנו לזכור שנאה ואיבה תמיד לזרע עמלק. והנה מקודם היה ג"כ ענן שכיסה את בנ"י והי' כמו פרוכתא קלישא. וגרם החטא שנשפח הצרעת וכחו של עמלק עד שהוצרך להיות צמצום ע"י המשכן וכן ביהמ"ק. ולכן דרשו חז"ל כי להרשעים הי' טובה המשכן וביהמ"ק. ואח"כ גרם עוד החטא עד שעשו פרצות בביהמ"ק עצמו. ועד שחרבו המקדש שהי' בנין וחומה. וכל זה הרמז על הצמצום והבדלות שנעשו שלא יוכלו הרשעים להתקרב. לכן עתה צריכין עבודה ויגיעה גדולה ע"י תיקון העשי' עד לזכות לאיזה הארה מהקדושה. וזה עושי דברו לשמוע בקול דברו. כי הכל במאמר עשה והכל נברא ע"י אותיות התורה. רק כפי הזדככות המעשה יכולין להעלותן עד כח המאמר ודבר ה' שבו. וכמו כן ע"י המעשה בימי המעשה כראוי זוכין בשבת לשמוע בקול דברו. כמ"ש בשבת יעשה כולו תורה. ועמלק אין לו מגע רק בעשי'. לכן כשיש ביטול המעשה נמחה זכר עמלק. כמו שיהי' לעתיד ליום שכולו שבת. ובכל שבת קודש מעין עוה"ב. ואיתא אילו שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהם אומה ולשון. דכ' יצאו כו' ללקוט אח"כ ויבוא עמלק ע"ש במס' שבת. וענין שבת ראשונה כי יש שבת למעלה משבת. כי מנוחת שבת דבר שאין לו הפסק. כי ענין שבת הוא החזרת המעשים להשורש. וזה המנוחה. לכן כ' והיה בהניח כו' תמחה כו' זכר עמלק. כי כשבנ"י הם באמת במקום המיוחד להם אין לעמלק שום מקום. כמ"ש לא נתמלאה צור רק מחורבנה של ירושלים. לכן כפי התרוממות בנ"י למקומם מתבטל זכר עמלק ימ"ש וזכרו. וכ' כאשר ירים משה ידו. פי' כפי ההתרוממות כך הוא הנצחון לעמלק. ולכן אחר פ' שקלים שזוקף ראשן של ישראל. כי מחצית השקל נק' תרומה וכמ"ש צדקה תרומם גוי. וכמ"ש בפ' הקודמת מענין זה שהוא התרוממת המעשה להמחשבה והראש. וזה ירים ידו. אז וגבר ישראל. ואם היו שומרין שבת ראשונה היא העליה למקום המיוחד לבנ"י. אז לא שלט עמלק. וממילא לא שום אומה. דראשית גוים עמלק. ולכן קבעו פ' זכור בשבת. גם לפי מ"ש לעיל כי כשיש פריסת שלום על בנ"י אין לעמלק מגע שם. דכ' הנחשלים אחריך שפלטן הענן. ומכלל שנאמר אין שם וכסא שלם עד שימחה שם עמלק. ממילא כשיש השלימות יש מחיית עמלק. רק בעוה"ז אין השלימות נמצא כראוי. רק בשבת קודש הקב"ה נותן מעט שלימות לבנ"י. פורס לשון פרוסה. לכן יש מחיית עמלק. גם דכתיב עושה שלום במרומיו. לכן אחר תרומת שקלים זוכין לשלימות:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.