אור שמח/טומאת צרעת/יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אור שמח ‏ טומאת צרעת יג

א

וכל כלי העור בין קשה בין רך:
נ"ב בזבחים פרק דם חטאת (דף צ"ד):

ג

צמר גמלים וצמר רחלים כו' מחצה למחצה מטמא כו'.
מתניתין מחצה על מחצה מטמא בנגעים, ובתוספתא רשב"י דשם ר"ש אינו מטמא בנגעים שספק נגעים להקל, פירוש דא"א לצמצם וא"כ הוי ספק שמא רובה של משי וצמר גמלים, אבל באמת סבר ר"ש ביבמות (דף י"ט) דאף ביד"ש אפשר לצמצם יעו"ש היטב דלפי המסקנא אינו מוכרח ואפשר דסבר דא"א לצמצם דר' אושעיא איתותב ותניא כוותיה דר"פ, וכן מש"כ הכסף משנה פכ"ד מהלכות טומאת מת גבי מעזיבה מחצה למחצה דר"ש סבר אפשר לצמצם יעו"ש, אינו מוכרח כלל, ובהך דתוספתא גבי שתי של סריקין וערב של צמר כו' לפירוש רבינו מחוור דדוקא בשתי של צבוע וערב של לבן דמין שניהם מקבל טומאה לכן טמא והולך אחר הנראה, אבל שתי של סריקין דהיינו משי דהמין אינו מק"ט לכן טהור ומחוור יותר מפירוש הר"ש ודוק:

יא

בגד מוסגר שצבעו או מכרו לעו"ג טהור.
תוספתא פ"ה. וצ"ב איך מצי למכור איסורי הנאה הא אינו בידו למוכרן ונמצא דלאו של עו"ג הוא, והוא אסור בהנאה כמוש"כ המשל"מ ריש פרק י"ב עיי"ש. ולאמר דהוי ממון שלו ויכול למוכרו הואיל ובידו לצובעו או לעשות הימנו מוכין פחות מג' ע"ג וכדאמרינן בבכורות (דף י"א) גבי פ"ח דאף למ"ד דאסור בהנאה מ"מ ממון שלו הוי הואיל ובידו לפדותו, דז"א דדוקא תמן אבל הכא נראה דלכתחילה אינו רשאי לצובעו ולעשות הימנו מוכין וכדקתני דוקא צבעו בדיעבד. [ובאמת צ"ב מנא לן דאסור לכתחילה אם נימא משום השמר בנגע הצרעת הא מוכחא מתוספתא ופסקה רבינו בפ"י דדוקא תולש הנגע מבגד לוקה, ואולי משום דכתיב לטהרו או לטמאו ודריש בתו"כ כשם שמצוה לטהרו כך מצוה לטמאו פירוש שלא לעשות מהבגד מוכין פחות מג' וכן שלא לצבעו לת"ק דראב"ש ועיין משל"מ ודוק] וא"כ קשה הא אינו בידו ולאו ממון שלו הוי. ואולי י"ל דהכא כיון שאינו אסור רק כשהוא של ישראל אבל אם יזכה בו העו"ג מותר וטהור א"כ זכיית העו"ג והפקעת איסורו באין כאחד והארכתי בענין כזה בהלכות מע"ש פ"ה יעו"ש:

יג

שהכניס מהן אפילו כזית לבית כו'.
גמרא יבמות (דף ק"ג) אי הכי אימא סיפא היו בה כמה זתים כיון שנכנס ממנה כזית כו' מוסגרת אמאי איתקש למת ועיין רש"י שמוחלט איתקש למת מהא דמרים אל נא תהי כמת אבל לא מוסגר. ולכאורה אינו מוכרח באדם דעומד טהור לכן לא חשיבא כמת אבל בבגד שעומד טמא לכן חשיבא כמת, אבל כוונתו כיון דלא משכחת רק במוחלט מנא לך במוסגר דאית ליה טהרה מטומאתו ואי משום דאיתקוש מוסגר למוחלט כמו דדריש בתו"כ ממארת יתירה דצרעת ממארת במוסגר קאי וא"כ איתקוש ממארת לממארת. אבל הא אמרת דלענין נכנסה רובה דלא דמי דבמוחלט אמרינן דנכנסה רובה טהורה ובמוסגר אמרת דטמאה, א"כ קשה הא מוסגר לא איתקש למת, אבל למסקנא דדמיין דבשניהן רובה טמאה א"כ גם הכא מקשינן להדדי ומטמאין בכזית מוחלטת ומוסגרת וכן פסק רבינו ודוק:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.