תפארת ישראל - בועז/שבת/ג
|
< הקודם · הבא > מפרשי הפרק רע"ב מפרשי המשנה פירוש המשנה לרמב"ם |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) כ' עלה הגאון מהו' עקיבא שליט"א. ק' דמ"מ נגזור שמא יגיס דחייב משום מבשל. ועי' חי' רשב"א פ"ק במאי דאמרי' בעקורה וטוחה. דלפי תרוצו בתרא. מיירי הכא בנתבשל כמאכל ב"ד. ואז אף כשיגיס א"ח משום מבשל. לפ"ז בלא הגיע למאב"ד אסור להשהות אף בגרוף. ומזה תמוה לי על דבריו בחי' כאן. דהאריך אי מותר להשהות בגרוף בלא הגיע למאב"ד. אי חיישינן לחתוי. ולא העיר שמא יגיס. ודוחק לומר דסמך א"ע אמ"ש בפ"ק דבאינה טוחה אסור שמא יגיס. והכא בטוחה מיירי. ואפ"ה איכא חשש דיחתה. עכ"ל. אמר המחבר ת"ל כי כבר אשכחנא מרגניתא דא. וכוונתי לדעת קדושים לעיל סי' ה'. ולפמ"ש מוכח לקרב בב' ידים מה שדחה הגאון הנ"ל באמת הבנין שבידו. דע"כ רשב"א כך דעתו:
(ב) כ' רבינו הגאון אאמ"ו זצוק"ל ז"ל. תמוה דבתבשיל לבד פליגי. ונ"ל דתבשיל לרבותא דהיתר בגרוף וקטום. וחמין לרבותא דאיסור. בלא גרוף וקטום עכ"ל:
(ג) וכתבו התוס' דמ"ב ב' ד"ה לכל. דדוקא תבלין אין מתבשלין בכ"ר לר"י. אבל בשאר מילי מודה. עכ"ל. והקשה אדם המעלה הקשה כברזל. ה"נ הרב המאה"ג החרוץ מהו' ליזר מדריזן שליט"א[1]. דזה נגד משנה ערוכה פ"א דמעשר מ"ז. דגם בשמן ס"ל לר"י דאינו מתבשל בכ"ר רק בחומץ וציר. עכ"ל. והשבתיו ב' תשובות בדבר. חדא הרי כל עיקר חילוק של תבלין משאר מילי. אינו רק מדבאין למתק לא מחזי כמבשל. וכמ"ש תוס' (לעיל ל"ט א' ד"ה כל). והרי שמן ג"כ בא למתק. והרי הרמב"ם בפ"ב דערלה מ"י כ' בפירוש דגם שמן בכלל תבלין. (ועי' תוס' מ"ק די"ג ב' ד"ה בתבלין). ותו אף לפי דעת מעלתו דתבלין דהכא תבלין ממש. והן לבד קשין לבשל. עכ"פ מי דמי אור דקובע למעשר רק מד"ס (כרמב"ם פ"ג ה"ג ופ"ד ה"ב דמעשר). לבישול שבת דאורייתא. והרי באמת אמרי בירושלמי (רפ"ד דמעשר). דדוקא בכובש כ"צ ובשלוק דוקא בשלוק כ"צ. קובע למעשר. ע"כ. וא"כ וכי ס"ד דבשבת נמי בעי בישול כ"צ. וטעם חילוק דיניהן נ"ל. משום דקביעת אור ודומיו למעשר. הוא משום דאז נגמר מלאכתו. ולכן בעי בישול גמור. משא"כ בשבת סגי כשהיא מלאכת מחשבת בין לקולא בין לחומרא (כביצה י"ג ב'). מיהו כל זה לשיטת מעלתו נ"י. אבל תמהני איך העלים עימו השנונים מלחקור מה בעי רבעתו"ס בזה. ומה נ"מ מה ס"ל לר"י והרי לא קיי"ל כוותיה. ואעתיק לכ"מ ידידי נ"י מ"ש זה כמה בגליון ש"ס שלי. וז"ל שם. נ"ל דכוונת תוס' דאל"כ האיך לא פליג ר"י בכל מתני' דלעיל באנטיכי ומיחם. ואי"ל דבאמת ר"י אכולהו קאי. ליתא דהרי לעיל (דמ"א ב') אדרבה מוקמינן מתני' דמיחם כר"י. אע"כ כדבריהם. א"כ בזה יתישב יפה קו' רפ"מ. דמ"ש תוס' תבלין דוקא. לאו לאפוקי שאר מיני קאתי. רק לאפוקי אנטיכי ומיחם דלעיל. וטעם דבריהם נ"ל דדוקא בנתן דבר קר לחם. והוא דבר לח שמתערב יפה. מתבטל החמימות. משא"כ אנטיכי הכל חם. ומשא"כ מיחם אף שנותן לתוכו צוננים. נחושתן עומד לעצמו ואינו מתערב. כדקאמר ר"נ לעיל מפני שנחושתה מחממתה:
- ↑ עליו ראו: רבי ליזר מדריזן בלקסיקון הרבני "אישי ישראל".
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |